אל תזלזלו באריה זקן

8.02 שקל לליטר בנזין. טירוף!!! הייתי חייב לפרוק את זה מהלב ולהגיד את זה לכם, כי במעגלים שלי יגידו לי לרדת מהכביש ולהפסיק לתרום לזיהום ולמשבר האקלים. יציעו לי לקנות רכב חשמלי, ועל זה כבר אפשר להתלבט – האם מקור החשמל מזהם בעקיפין או שהפקתו פוגעת בסביבה, שלא לדבר על עתיד הבטריות להיטמן באדמות מדינות עולם שלישי.

אבל אני מעדיף להתמודד עם המטיפים ושולף תשובה שלמדתי בפסטיבל ברלינאי בפולין, שם התפקיד שלי היה לחפש ברכבים שלהם כלי נשק וסמים. האמת, לא התאמצתי יותר מדי למצוא משהו כי כולם גם ככה נראו לי צבעוניים במיוחד באותו יום, אבל קשקשתי עם הנהגים, רובם בפרופיל של טבעוניים, חיים בקומונות, לא שמים קשים, לובשי יד שניה שלא מתכוונים להביא ילדים לעולם כי יש מספיק יתומים בהודו וכו’.

אבל כל אלה הגיעו בקאמפרים קלאסיים, מטרנספורטרים היפיים צבעוניים ועד משאיות מרצדס כיבוי-אש לשעבר, עם מנוע מיושן, מטרטר ומזהם לאיטו לאורך מאות הקילומטרים שהובילו אותם עד אלי ולשער שנזל סביבי כמו מפל של נצנצים. אז שאלתי אותם בחוסר טאקט ישראלי מכוון איך זה מתיישב האג’נדה והמכסחת דשא שהם נוסעים עליה. אמרו לי “למה להשתתף במירוץ החומרני של קניית רכבים חדשים כשאפשר עדיין להשתמש ברכבים שבנו אותם כדי שלא יתקלקלו?”. כאילו שמדובר במכונת תפירה של סבתא. 

קיצר, רוצה להגיד, הדלק יקר, הרכבים יקרים (ומאבדים ערך כמו התחמצנות של ויטמין C בכוס מיץ תפוזים סחוט) . אז תנו לי לנסות לשכנע אתכם שהפירצה היא לשחות נגד הזרם והפרסומות ודווקא לקנות אוטו ישן. או “מיושן” כמו שמשרד הרישוי קורא לו. אז תגידו: רכבים ישנים מתקלקלים!

קודם כל רכבים חדשים גם מתקלקלים, וכשהם מתקלקלים זה עולה מאוד מאוד ביוקר, את הכסף הם עושים על חלפים ( כמו שגילה כל מי שאיבד את הלהב של האופה-לחם), ואם יש לך רכב חדש ונקי ששילמת עליו יותר מדי, אז כנראה שתשלם עוד קצת מהיותר מדי הזה כדי לתקן אותו עם חלק מקורי.

טיפ למי מכם שעדיין משלם כל חודש על משהו שלפני שעשיתם טסט שלישי שווה חצי מהעלות המקורית ואין לו שוק – אתם מוזמנים לחפש חלפים בפירוקיות שפזורות ברחבי הארץ. שלחו להם פרטי הרכב בוואטסאפ ורדו לדרכי העפר המתפתלות בין עצי הזית עד שתגיעו לסצינה אפוקליפטית א-לה מקס הזועם – אומן מלגזה בונה מגדלים משלדי מכוניות, שוטף את הידיים ומציע לכם כוס קפה שחור ואולי גם אבטיח מהמיקשה הסמוך. אצל מיכאל מכפר יאסיף מצאתי למשל לא מזמן פנס אחורי של טויוטה אאוריס ב-200 שקל במקום 1000, המחיר המקובל. . החוויה האבוריג’ינית אולי תבוא לכם טוב, ויתחשק לכם קצת לצאת מהמטריקס ולעלות על רכב מיושן.

אז נכון, “רכבים ישנים מתקלקלים”,  אבל אחרי 10-20 שנה על הכביש אנחנו כבר יודעים איזה מהם מתקלקלים פחות, ואם כן, אז מה ה”מחלות” האופייניות שלהם כמו שאומרים אלפי מוסכניקים בארץ שכבר מומחים בתיקונם. והלעיל לא נכון לגבי הרכבים החדשים עמוסי החיישנים ורכיבים ניסיוניים חדשניים. איך אמר לי מוסכניק השבוע “אם נכנסת אלי צרפתיה חדשה אני מיד אומר לבעלים שאין לי ליפט פנוי ומפנה אותו למוסך המורשה” (= זה יעלה לו ביוקר).

אז תגידו: רכבים מיושנים זה טרנטה, זה לא איכות חיים, זה גרוטאה. בואו, בימינו כשאומרים ישנים, אנחנו מדברים כבר על רכבים של שנות ה-2000, מילניאלז, מצטלמים בכביש החוף. מנועי הזרקת דלק, מערכות ABS, כריות אוויר, מזגן מקפיא, ואפילו מצויידים במחשבי רכב רחמנא ליצלן. והם אפילו יחסית חסכוניים. קחו אותי לדוגמה,  אני נוסע על פיז’ו 306 (להלן “האריה”) , על הכביש משנת 94′ ועושה עדיין 14 ק”מ לליטר.

לא רואה מוסך. יש לו “סלון” עם נוחות מפנקת שאיפיינה את הדגם הזה, רכב קטן עם מרחב פנימי כאילו היה רכב מנהלים. ,ריפודי בד אמיתיים ולא משהו סינתטי שמקבל כתמי בוץ מהבגד-ים. התנהגות כביש דמוית רכב ספורט, ואני גם מעריך את זה שהוא לא מצפצף לי כשאני מתחמק מבורות בכביש, או מתקרב לעטיפה של קרטיב, ובינינו הוא שותק גם אם שכחתי לשים חגורה. זה אח. שילמתי עליו 3000 שקל למרות שהמושבים היו מכוסים בשערות של כלבי ציד, ואפילו שאלון המוכר החמוד התעקש שהוא מוכן לקבל גם 2500. אחר כך, פינקתי את האח החדש בעוד  1500 שקל לרענון של מערכת הבלימה וכמה שטויות שמצאו לי בטסט והופה, נוסע כמו רכב מהסוכנות. הרי קניתי אותו כבר עם “גוף” דפוק, אז אין לי מפח נפש כל פעם ששורטים לי אותו בחניה, להפך, שמתי לב ששומרים מרחק ממני כי חושבים שאני זה שלא רואה בעיניים ואדפוק אותם, יש כבוד לאריות מצולקים.

ואין מה לדבר על זה שיגנבו אותו, בינינו, אני אפילו לא נועל אותו רוב הזמן, כי מי יגע באוטו שאחרי זה יצטרך לשטוף ידיים ולגרגר אלכוג’ל?
אני מקבל תזכורת מעודדת לפחות פעם בשבוע כששואלים אותי במבטא ערבי אם אני מוכר. זה סימן שבחרתי נכון.  רוצים לדעת איזה רכבים הוכיחו את עצמם? תסתכלו על הרכבים שמשתמרים במגזר הערבי העממי, הם יודעים מה טוב ועל מה כדאי לשמור. עוד מימי הפיז’ו 404, דרך הסובארו למיניהן ועד הטויוטה קורולה ומאזדה 323.

אגב, זה האריה הרביעי שלי. לאריה  1 הלך המנוע כי באמת האמנתי שלמלא לו שמן זה לא בריא לו. אריה  2 חצה את ישראל מאילת לחרמון רק בדרכי שטח, עד שנשברה לו צירייה בבולדרים של צפון רמת הגולן ומשם זה רק התדרדר, עדיין כואב לי לדבר על זה. והאריה הנוכחי החליף את אריה  3, שהיה חדש יחסית ובמצב מצויין מכל הבחינות, אבל הוא היה אוטומט, וזה אבל גדול. כי כולם יודעים (אחרי יותר מעשרים שנה שהדגם הזה על הכביש) שאמנם מנוע ה-TU  שלו הוכיח את עצמו כסולידי ומאריך ימים, אבל תיבת ההילוכים האוטומטית של הדגם הזה היתה לא מי יודע מה. אז שילבתי רוורס, מכרתי את האוטומט באלפיים שקל לאיזה תמהוני שזה לא עניין אותו, רק רצה “להגיע היום למשמרת ערב עם אוטו” שמתי עוד אלפיה ודהרתי קדימה על האריה הנוכחי. ואיזה כיף לי. וכשאני פוגש לביאת 306 על הכביש אנחנו מצפצפים בזנב זה לזו ויודעים שאנחנו לא רק נהנים מהנסיעה עם החיה הנאמנה שלנו, אלא גם משמרים זן נכחד כאילו היינו החברה להגנת הטבע. 

נכון, מעל גיל 20 הם צריכים לעשות טסט פעמיים בשנה, ולא כולם נהנים כמוני מהיום טיול הזה (ראי בראשית #14). אבל זה בדיוק התזמון לקנות אותם בזול, עדיין יש הרבה מהם בשוק, הרבה רוצים להיפטר מהם, ויש שפע של חלקי חילוף בשנים הקרובות. אם “תשבו” עליהם עוד כמה שנים אולי תגיעו למעמד הנכסף של “אספנות”. ביום אחד, אחרי תהליך סינון ודילול אוכלוסין מכוון (מבצעי גריטה אטרקטיביים, מבחן פעמיים בשנה, הערמת קשיים בטסט, הדלדלות בזמינות חלקי חילוף ) פתאום הגרוטאה שלכם זוכה לעדנה. היא חוזרת לעשות טסט (סלחני מאוד) פעם בשנה, הביטוח עולה רק כמה מאות שקלים בשנה והיא מקבלת לוחית רישוי חדשה עם תואר אצולה. נכון, אסור לנהוג ברכב אספנות בימי חול בין 7 ל-9 בבוקר.

אבל מי בכלל רוצה לעלות על הכביש בשעות האלה ששמורות לכל המתוכנתים ברכבי הליסינג? בתור מי שליווה כבר שני רכבים למעמד אספנות, זה קצת מרגיש כמו לצאת לפנסיה. פתאום אין יותר מדי ציפיות מהרכב, מפנקים אותו, מוציאים אותו לסיבוב מדי פעם ומרימים לו בדרכים. והמפתיע מכל, בגיל הזהב הערך שלו פתאום מתחיל לעלות. הפיז’ו שלי שעובדת איתי כל יום (וכשאני אומר עובדת אני מתכוון סוחבת חומרי בניין, מעבירה דירות שלמות על הגג, עולה לגולן עם מושבים מלאים, ומתחמקת מהפקקים בדרכי שטח), הגרוטאה הזאת שמשרתת אותי נאמנה, עוד שנה וחצי היא אספנות. טפו טפו טפו. רק שלא יתייבשו לה הגומיות, שלא יעלה לה החום ושתמיד תראה גל ירוק.