מהפכה בשר ודם – ראיון עם בר פארן

בר פארן, 34. איש ים, יזם ואקטיביסט סביבתי. גולש, מדריך מדריכי צלילה, סקיפר, מנכ"ל ומייסד עמותת In Good Nature, פעיל ארגון Sea Shepherd Global

“הזיכרון הראשון שיש לי בחיים, זה אני על החוף ואני רואה ספינה, יושבת על שרטון. תמונה. זיכרון חי. צבע, תחושות. שאלתי את אמא שלי על זה והיא אמרה שיש מצב, אבל זה היה כשהייתי אצלה בבטן. אף אחד לא יודע מאיפה הזיכרון הזה, אבל אצלי הוא חי”.

אין פלא שזה הזיכרון הראשון שלו. הוא נולד לפני 34 שנים בקיבוץ יפתח, בגליל העליון, לשני הורים “משוגעי–ים”. כשהיו צעירים ביקרו בסיני ונשארו לחיות תקופה בנביעות (נואיבה). זה לא מנע מהם לעבור לאחד הקצוות הצפוניים ביותר של הארץ ולהתמקם בקיבוץ יפתח



תוכן בלעדי למנויי בראשית
לצפייה התחברו או הצטרפו (שבוע ראשון מתנה!)

לא משנה אם תפתחו היום את ערוץ 13,14, Y-net, וואלה או מאקו, סביר להניח שתמצאו את אותו תמהיל ידיעות שנע על הספקטרום בין תחזיות אפוקליפטיות, פרסומות וקליקבייטים.

מה זה עושה לתודעה שלנו? איך זה משפיע עלינו שכולם מתבוננים על העולם דרך אותו פילטר שחור, מתועש וחסר חיים? איך זה משפיע על התודעה שלך?

טים קוק מנכ”ל אפל אמר פעם “אם אתה לא משלם על מוצר, כנראה שהמוצר זה אתה”. בבראשית אנחנו מציעים לך להפסיק להיות המוצר של מהנדסי התודעה והתקשורת. אנחנו מזמינים אותך להחזיק בכיס עוד זוג משקפיים, כזה שאפשר להתבונן דרכו כשהכל נראה שחור ולראות שיש גם זווית אחרת, שממנה רואים צבעים ואהבה ואור, ולדעת שבזכותך קיים אמצעי תקשורת אחד שלעולם לא ימכור את הנשמה.

לוגו

“הזיכרון הראשון שיש לי בחיים, זה אני על החוף ואני רואה ספינה, יושבת על שרטון. תמונה. זיכרון חי. צבע, תחושות. שאלתי את אמא שלי על זה והיא אמרה שיש מצב, אבל זה היה כשהייתי אצלה בבטן. אף אחד לא יודע מאיפה הזיכרון הזה, אבל אצלי הוא חי”.

אין פלא שזה הזיכרון הראשון שלו. הוא נולד לפני 34 שנים בקיבוץ יפתח, בגליל העליון, לשני הורים “משוגעי–ים”. כשהיו צעירים ביקרו בסיני ונשארו לחיות תקופה בנביעות (נואיבה). זה לא מנע מהם לעבור לאחד הקצוות הצפוניים ביותר של הארץ ולהתמקם בקיבוץ יפתח.

בר פארן נהיה לאיש ים, ואפשר לקבוע בוודאות שהתלמיד עלה על מוריו–הוריו; הוא גולש, מדריך מדריכי צלילה, סקיפר, יזם ואקטיביסט סביבתי (אולי צריך הלמציא בשבילו מונח חדש “אקטיביסט–ים”), הוא גם מנכ”ל ומייסד עמותת In Good Nature, ופעיל בארגון לשמירה על האוקיינוסים, Sea Shepherd Global.

צילום: אופיר גפקוביץ’

אהבתם של בני המשפחה לים לא עזבה אותם מעולם. לאורך כל הילדות של בר ואחיו, הבילוי בחוף הים תפס חלק חשוב מהביחד המשפחתי. הוא למד שחיה בגיל צעיר מאוד וכבר בגיל ארבע הצטרף לאביו, צוללן מושבע, לצלילות בים התיכון ובים סוף. בבית הספר היסודי עסק בשחייה (בטריאתלון!) ובגיל 13 התחיל לצלול באופן מקצועי. המשפחה כולה היא סוג של משפחת חיות ים: אימו גולשת רוח, אחותו צוללת חופשית, ואחיו הצעיר מדריך צלילה באילת.

אחרי השחרור מהצבא התגלגל פארן באופן הכי טבעי לאילת והתמקם בה ל–10 השנים הבאות כשהוא מדריך קורסי צלילה ומטפח באופן יומיומי את הרומן שלו עם הים. הוא נסע להדריך צלילה על יאכטות בסיישל, חזר לארץ לעוד עונה, ואט אט נוצרו לו חיים בתנועה – קיץ באילת, וחורף בחו”ל.

באיזשהו שלב הדברים התחילו לקרות באופן אוטומטי. ב–2014 החליט שהוא צריך להיות רציני, כבר בן 27. הוא התמיין למשרד הביטחון וחשב לעשות קורס מורי דרך, ואז חבר אמר את שתי מילות הקסם “קטמרן” ו”ניו זילנד” והם עפו לשם ביחד. כשחזרו לישראל, פתחו יחד את מועדון הצלילה “צלילות”, בנקודה הכי דרומית באילת, ממש לפני מעבר הגבול טאבה. המועדון פעל שש שנים ונסגר במהלך הקורונה.

“קלטתי שהדיאלוגים שלי עם הים הם בעצם דיאלוגים שלי עם עצמי. שכל הפחדים זה אני מול עצמי. כל האהבה העצומה הזאת שאני מרגיש בים, זה גם אני מול עצמי. שאין לנו משמעות מעבר למשמעות שאנחנו מעניקים לדברים”

הקורונה הבריחה אותו עד אפריקה, שם החל להתנדב ב- Sea Shepherd Global כשהוא מנתב את כל פועלו, מרצו והאנרגיה שלו למטרה אחת ממוקדת: שמירה על הים. “אני זוכר את הפעם הראשונה שעליתי איתם על ספינה וראיתי רשת של שני טון שיש בה מלא חיים, שמפרפרים ומתים. אני קיבוצניק. שוחטים תרנגולות באהלן–אהלן בתור ילדים, כן? והנה אני פתאום רואה איך הדבר הזה נוגע בי, ואיך זה התחיל לייצר שינויים”.
את המסע לגמביה הוא סיים באיים הקנרים, כבר לתוך הקורונה. הנסיעה הבאה שלו היתה למרוקו. סבתו משם. “אני זוכר שהגלגלים נגעו באדמת מרוקו, ופשוט הרגשתי תחושה של בית, זו הפעם הראשונה בחיי שהגעתי למקום והרגשתי בו בבית. תחושה כמו שאני נוחת באילת”.

במרוקו היה לו הרבה דיאלוג עם הים. “אני יושב וכותב ודמעות יורדות לי מהעיניים”, כתב לעצמו ברגע של גילוי. הארה. “קלטתי שהדיאלוגים שלי עם הים הם בעצם דיאלוגים שלי עם עצמי. שכל הפחדים זה אני מול עצמי. כל האהבה העצומה הזאת שאני מרגיש בים, זה גם אני מול עצמי. שאין לנו משמעות מעבר למשמעות שאנחנו מעניקים לדברים”.

בנובמבר 21 חזר פארן לארץ עם חזון והשראה גדולה וממנה הקים עמותה משלו: IN GOOD NATURE. העמותה הוקמה לדבריו כדי לתת מענה ייחודי לבעיות זיהום הימים בישראל – הים התיכון והים האדום. המטרה המוצהרת היא להיטיב את מצב הים והקהילה שחיה בצמוד ולהביא את בשורת שימור הים והסביבה אל המיינסטרים הציבורי.

הוא אומר שמצב הים שלנו כיום הוא הקשה ביותר מאז ומעולם. 90% מכלל הדגה בעולם נמצאת תחת הגדרת דייג יתר, 8 מיליון טון פלסטיק מושלכים לים מדי שנה, הזרמת שפכים ובניה בצמוד לחופים מביאים לזיהומים קשים בארץ ובעולם ומביאים את הימות והאוקיינוסים למצב שבו אלפי מיני דגים ויונקים ימיים נמצאים תחת סכנת הכחדה. מערכות אקולוגיות רבות גוועות בשל השפעת האדם על הים. הים התיכון הוא הים המזוהם ביותר בעולם והוא במצב הגרוע ביותר מבחינת דייג יתר. מערכת הביוב בישראל ישנה ומזהמת ואין שום כוונה לחדש ולשקם אותה.

העמותה מקדמת פתרונות מקוריים וייחודיים. “החזון שלנו הוא שכל העסקים שעל הים בעצם יהיו למרכזים שמסבירים לאנשים את הים. שמחברים אותם. שעסקים וקהילות יפעלו בעצמם מתוך מודעות מתפתחת ואנחנו נעזור להם בדרך”.

העמותה פועלת לצמצום הזיהום הימי, לשימור ולשיקום החיים בים. “הקול שלנו” מדגיש פארן “הוא לא קול שמפצל בין טובים לרעים כי אם קול מחבר – בין התעשיות (המזהמות) ובין ארגוני ופעילי איכות הסביבה. אנחנו פועלים לקירוב בין חלקים בציבור הישראלי ומדינות האזור, תוך נקיטת עמדה ברורה וחדה בנושאים סביבתיים”. על השאלה איך זה יתממש הלכה למעשה הוא עונה: “ניצור מהפך בעסקים לחופי הים ובתוכו, מעסקים מזהמים לעסקים בני קיימא תוך יישום פתרונות כלכליים רווחיים לבית העסק. הכוונה היא שישתלם לבעלי אותם עסקים להמשיך את מימוש המודל שהעמותה מייצרת”.

הם עוסקים רבות בשינוי בתרבות הצריכה, על ידי תמיכה וחיזוק של עסקים אקולוגים אותנטיים שכבר תורמים לשימור ושיקום הים. מקדמים תיירות אקולוגית לחופי הים האדום, מפיקים פסטיבלים ואירועים ללא מטרות רווח שמקדמים את חזון העמותה, וגם מייצרים מודלים לצמצום הפסולת במהלך האירועים.

אחרי שמועדון “צלילות” נסגר, פארן המשיך עם “סי שפרד” שנתיים נוספות, בעיקר במערב אפריקה. “שנתיים מטורפות” הוא מתמצת. “מחילוץ של ספינה טובעת, מעצרים של ספינות שצדו כרישים, מפגש יומיומי עם העולם האפור בין מה שאמור להיות למה שקורה. זאת פעילות מאוד ישירה, אתה עובד מול ציי דיג ברמה בינלאומית. להיות קצין מבצעים אומר להיות בקשר עם מדינות, לעלות על ספינות לביקורת, ולראות עין מול עין את האנשים, את הדגים, הלוויתנים, הדולפינים, אינספור מראות מרהיבים שאתה אומר: וואו. אני חי בחלום. אלה הרגעים הנשגבים של החיים. ואז מצד שני, יש לך מעצרים של ספינות שכורתות סנפירים של כרישים…”.

אבל פארן מצליח להבין גם את האנשים האלה: “בן אדם שמרוויח $2 ליום, וההכנסה הנוספת שלו היא מכירת סנפירי כריש, אז אפשר להבין את זה.”


האתר של בר פארן: https://barfaran.co.il

כתבות שאולי יעניינו אותך

למה לארץ הכי מסובכת בעולם אין חוקה?

מרגע הקמת המדינה עלה הצורך לחוקק חוקה לישראל, וכמוה השאלה איזו סמכות תינתן לבית המשפט כרשות מאזנת למחוקקי החוקים. ומאז ועד היום, כולם עוסקים בניסיון להיפטר מתפוח האדמה הלוהט הזה. עכשיו תורו של בג"צ

אירית ינקוביץ מפשטת את השפה המשפטית סביב השאלה החמה ומוצאת את הסיבה לכל מחדל כאן – החיפוף

הלורד שויתר על הגלימה שלו

בתוך המולת המאבק על ה"רפורמה המשפטית" בישראל ראוי להיזכר בשופט האהוב ביותר בתולדות אנגליה ולשאול למה לנו אין איזה אלפרד דנינג שכזה

בתוך המולת המאבק על ה”רפורמה המשפטית” בישראל ראוי להיזכר בשופט האהוב ביותר בתולדות אנגליה ולשאול למה לנו אין איזה אלפרד דנינג שכזה

באר התקווה הטובה

האם נוכל לדרוש תקווה בפרשת וַיֵּרָא? הרי מלכתחילה זה נשמע כמו אוקסימורון, ניגוד פנימי. תקווה היא רגש חיובי שקט ובוטח שמעורר תחושת חיבור ומסוגלות. יראה היא רגש עז, מהלך על תהום הפחד, חושף את קַטְנוּת האדם חסר האונים אל מול הגורל. פרשת וַיֵּרָא רצופה ברגעים של יראה גולמית. חרדות קיומיות שזורות בתוך שרשרת אירועי הסאגה המשפחתית המתוארת בה. גיבוריה – שהצמיחו את הקונסטלציה המשפחתית הסבוכה שהביאה את כולנו, בני ובנות עמי הארץ הזאת, עד הלום – היו הורים יראים והיראה, מסתבר, היא מדריכת הורים גרועה למדי.

ראש מועצת קצרין לא מרחם על ילדי הגן

קבוצת הורים מקצרין רצתה חינוך אחר לילדיה. הם יזמו הקמת פארק חינוכי שישחרר את הילדים הלכודים בבתים ויאפשר להם למידה פתוחה ונושמת בטבע. מועצת קצרין הכריזה עליהם מלחמת חורמה ונאבקת בהם כאילו היו גוף עוין ומסוכן שבא לחסלה. 

שר החקלאות, עודד פורר יוזם תקנות שיאפשרו לכל רשות עירונית לכרות עצים כראות עיניה. פעילי איכות הסביבה מתכוונים להילחם עד האקליפטוס האחרון

עת השתחררתי הרופאים לא המליצו לי דבר

משבר נפשי של אחרי-הודו הוביל את לילה מאיה חפר לאשפוז כפוי במחלקה הפסיכיאטרית. לאחר החווייה הקשה, ובמהלך ההחלמה, החלה ללמוד עבודה עבודה סוציאלית, והיא השתתפה בהקמה ובניהול של "דיאלוג פתוח ישראל", ששואף לשנות מהיסוד את הגישה והטיפול בפגועי נפש

משבר נפשי של אחרי-הודו הוביל את לילה מאיה חפר לאשפוז כפוי במחלקה הפסיכיאטרית. לאחר החווייה הקשה, ובמהלך ההחלמה, החלה ללמוד עבודה עבודה סוציאלית, והיא השתתפה בהקמה ובניהול של “דיאלוג פתוח ישראל”, ששואף לשנות מהיסוד את הגישה והטיפול בפגועי נפש

תגובות

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ב ללא רקע

הצטרפו לרשימת התפוצה של בראשית

קבלו עדכונים על כתבות חדשות, תחקירים מרתקים וסיפורים מרגשים 

החיים, עכשיו במבצע!

“החיים, עכשיו במבצע!” הוא אוסף מטוריו האישיים של גבי ניצן (באדולינה, פרא, שובה של המלכה ועוד), שהתפרסמו במגזין “בראשית” בשלוש השנים האחרונות. בכתיבה שופעת הומור, כנות ורגישות, הוא מזמין אותנו לעצור לרגע מהמרוץ ולהפנות את תשומת ליבנו לאלומות האור שבוקעות מתוך שגרת החיים המאתגרת של ישראל ב-2025.

פרקי הספר נוגעים בפשטות ובישירות, כמיטב סגנונו הייחודי של ניצן, בנקודות הכואבות של המציאות הישראלית. יש בהם רגעים של פחד ואימה לצד אומץ ואהבה, בדידות וניכור לצד חיבור עמוק לאדמה ולשורשים, כך הם מצליחים להאיר מחדש את מה שאנחנו שוכחים לפעמים לראות: את עצמנו.

“החיים, עכשיו במבצע!” הוא ספר פוקח עיניים, חכם וחשוב, שמזכיר לנו כמה חיוני להטיל ספק בכל מה שנדמה כאקסיומה, וכמה נפלא ופגיע להיות בני אדם. זהו ספר שמזמין כל אחד מאיתנו לחיות את החיים במלוא עוצמתם – כאן ועכשיו.

[login_fail_messaging]