תשוקתי אל העונה ששמה קץ לקור

ב–1977 הייתי מאוהב ב–גילי. היא היתה הבת של שלמה הצייר, ילדה יחידה ובלונדינית. קראנו לה “ההולנדית”, כי היתה כה חריגה עם שערה הבהיר, עורה החיוור ועיניה הכחולות. הימים, סוף שנות ה–70, סוף הקיץ. אהבה. ילדות. ואני זוכר איך צביקה פיק שר על זה שהאוויר היה חמים, ואיך הוא רכב על אופניים ו”לה היה מבט תמים”.

עידן הדיסקו והפופ הבוהק של הזמר העברי היה בעיצומו והשניים “הביטו בעיניים, וידעו זאת אהבה, והשמש בינתיים נעלמה בים”. לבי הקטן רעד בי למשמע הפינה לשיפוטכם במצעד הפזמונים הישראלי של רשת גימ”ל והאהבה בסוף הקיץ היתה בדיוק האהבה שרציתי לעצמי, ולגילי. הקיץ היה כמובן…

לקריאת הכתבה המלאה התחברו או הצטרפו לבראשית