השקרים של מערכת המשפט – כשהשופט מבלף

קיבלתי משימה – לכתוב על שקרים במערכת המשפט ואין לי מושג מאיפה להתחיל. לא בגלל מיעוט החומר, חס וחלילה, אלא בגלל אינסוף החומר הקיים, אינסוף הזויות וכמות המידע הקיים על הנושא הכאוב הזה. אבל גבי ניצן הוא בוס קשוח (סתאאם הכפשה…) ולכן אין מנוס מבחירת הזוית הכי פופולארית של השקר, הכי עסיסית והכי חצופה – שופטים שסרחו.

ראשית, תלוי איך נתייחס למילה הכל כך טעונה – “שקר”. האם אמירת חצי אמת היא בבחינת שקר? או רק אמירה הפוכה לאמת? זיוף הוא שקר? או שהוא משהו חמור בהרבה, הוא יצירת מציאות כוזבת ולא רק דיווח כוזב על מציאות קיימת? וגם, שקרים של מי? תובעים ונתבעים? עורכי דין? שופטים? שופטי העליון?

אם יש מקום שבו השקר הוא כלי עבודה ממשי ויומיומי – הרי המקום הזה הוא מערכת המשפט כי בפועל מדובר בבני אדם – השופטים, אשר תפקידם לבחון מי אומר אמת, מי משקר ומהי התוצאה של הסמתוכה הזו. לעיתים, בתדירות כזו או אחרת, גם השופטים עצמם חוטאים בסוג כזה או אחר של שקר – לבן או כחול, לעיתים הם נופלים בשקר מסוג זיוף, לעיתים בשקר מסוג הסתרה, ולעיתים בשקר מהסוג הנפוץ ביותר– הגזמה פראית.

המוסכמה המונחת בבסיס ההליך המשפטי היא שכולם אומרים אמת, כולל השופט. מוסכמה אידאלית זו כמובן שאינה עומדת במבחן המציאות והמערכת יודעת ומבינה זאת מראש. לכן למשל, אמירה או תיאור עובדה באמצעות הכלי המשפטי המכונה – תצהיר, מקבלת יחס מועדף ונחשבת ראיה לאמיתות תוכנה (עד שיוכח אחרת) וזאת לעומת אמירה ללא תצהיר שאינה נחשבת כלל אמיתית לנכונות תוכנה רק בגלל שנרשמה על גבי נייר או מסך. ומה הופך את התצהיר לנעלה על אמירת הסתם? פשוט – האזהרה על פיה המצהיר מוזהר לומר את האמת שאם לא כן יהיה חשוף לעונשים הקבועים בחוק, מלבינה את אמירת הסתם והופכת אותה ראיה לאמיתות תוכנה עד שיוכח אחרת. העונש הקבוע בחוק העונשין על מתן עדות שקר בבית המשפט הם 7 שנות מאסר. האם אי פעם נשפט אדם על מתן עדות שקר? כן, בודדים ממש.

אז מה קורה בבתי המשפט? כל מי שמסתובב שם, ודאי מי שמסתובב שם עשרות שנים יודע, שכמעט כולם משקרים כל הזמן והשופט המותש נדרש בעצם לקבוע מי משקר הכי פחות.

לכבוד 1 באפריל, ריכזתי עבורכם 3 אנקדוטות על 3 פרשות של שקר וזיוף מצידם של 3 שופטים – קבלו שקרים מאחורי דוכן המשפט: פרשת השופטת היוזמת, פרשת השופטת המשפצת ופרשת השופטת המפתיעה.

המוסכמה המונחת בבסיס ההליך המשפטי היא שכולם אומרים אמת, כולל השופט. מוסכמה אידאלית זו כמובן שאינה עומדת במבחן המציאות והמערכת יודעת ומבינה זאת מראש

פרשת השופטת היוזמת

זו היתה בין הפרשות היותר מטופלות במערכת אם כי תוצאותיה מעלות תהיות. הפרשה טופלה ע”י שרת המשפטים דאז, הגב’ ציפי ליבני בנחישות ראויה לשבח. חבל ששרת המשפטים של אז לא כתבה את פסק הדין כי ההר הגבוה של המעשה, הוליד עכבר מפוחד ולא אפקטיבי של תוצאה עונשית משונמכת ממש.

השופטת הילה כהן נתפסה לאחר שבדתה מדמיונה המאד פורה 14 פרוטוקולים של דיונים שמעולם לא התקיימו. זה אומנם מעיד על יצירתיות ודמיון פרוע אבל זה קצת מנוגד למה ששופט צריך לעשות. וכך נכתב בהכרעתו של בית הדין המשמעתי של השופטים ע״י השופט חשין שהיה אב בית הדין בהליך המשמעתי שנערך לכבודם של 14 היצירות הדמיוניות, דרך אגב – “נקבלת” היא מי שהגישו נגדה קבילה בלשון של משפטנים מלאי אגו:

״כדבר הקובלנה, בשני מועדים שונים – בימים 12.3.2003 ו- 31.3.2003 – איחרה השופטת כהן להגיע לדיונים שנקבעו לפניה, ובעלי דין שזומנו לאותם דיונים – נאשמים ובאי כוחם – עזבו את האולם בהותירם בקשות בכתב לדחיית מועד המשפט. אף שבעלי הדין עזבו את אולם בית־המשפט, ערכה השופטת כהן פרוטוקולים של דיונים, מהם ניתן ללמוד כי נתקיים דיון וכי בעלי הדין היו נוכחים באולם. משסיימה לרשום את הפרוטוקולים ואת ההחלטות כאמור, קרעה השופטת כהן את הבקשות הכתובות שהותירו בעלי־הדין והשליכה את הקרעים הסלהּ. כנטען בקובלנה, השופטת כהן עשתה כל זאת בכדי להסתיר את איחוריה לאולם בית־המשפט. ובלשון הקובלנה:

 הנקבלת רשמה וערכה את הפרוטוקולים הללו, או הורתה לערכם ולרשמם – הן ביום 12.3.03 והן ביום 31.3.03 – תוך הפרה בוטה של הוראות סעיף 134 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ”ב-1982, הקובע כי: “במשפט פלילי ינוהל פרוטוקול שישקף את כל הנאמר והמתרחש בו והנוגע למשפט”.

 הנקבלת ערכה את הרישומים בפרוטוקולים – שהם אף בגדר “תעודה ציבורית” כהגדרתה בסעיף 29 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל”א-1971 – בדיעבד ובניגוד למה שהתרחש במציאות, ובכך היא ערכה מסמכים הנחזים להיות את אשר אינם, והם עשויים להטעות. בנוסף לכך – הנקבלת קרעה את טפסי הבקשה והשליכה אותם לסל הניירות, במקום לתייקם בתיק ביהמ”ש, כמתחייב.״

מה היה עונשה של השופטת כהן תשאלו? היא אכן הודחה ממשרתה, דרך אגב, היא בין השופטים הבודדים מקום המדינה שהודחו מתפקידם, אבל אל דאגה (וזה העכבר) היא מקבלת פנסיה נאה בגין 4 שנות שיפוט וזיוף 14 פרוטוקולים. בסך הכל עסקה כדאית מאד.

פרשת הפרוטוקול המשופץ:

בשנת 2012 באה לסיומה פרשת “שיפוץ” פרוטוקול דיון ע”י השופטת ורדה אלשייך. נציב תלונות הציבור על השופטים, השופט בדימוס אליעזר גולדברג, העביר ביקורת חריפה על התנהלותה של סגנית נשיאת בית המשפט המחוזי בתל אביב, השופטת ורדה אלשיך, בפרשה שזכתה לכינוי “הפרוטוקול המשופץ”. גולדברג קבע בהחלטתו כי אלשיך ביצעה לפחות 36 תיקונים טכניים ומהותיים בפרוטוקול הדיון, כולם שלא כדין. בין השינויים שנוספו לפרוטוקול המשופץ היו גם כאלה שנועדו להחמיר עם תיאור התנהלותו של עורך דין שלקח חלק בדיון בפניה, ושנגדו היא הגישה תלונה ללשכת עורכי הדין. “כשניתנת החלטה שאותה מקריא השופט באולם בנוכחות הצדדים, אין זו החלטה ‘סוג ב’, אשר בידי השופט לשנותה כרצונו לאחר מכן”, פסק השופט גולדברג, “בענייננו, לא ניתן לומר כי השופטת היתה מוסמכת לתקן או לשנות את ההחלטות”.

פרשת השופטת המופתעת:

יש פרשות שמשאירות חותמן על הלשון העברית. ברור לכולם שהגשש החיוור עיצב ז’רגון ותרם לשפה פנינים יקרות מפז כמו “7”, “מה כמה?”, ו”אם טיפשות היתה מחלה כואבת הוא כל החיים היה בגבס” ועוד ועוד.

מסתבר שגם בתי המשפט מעצבים את השפה, כי מי אינו מכיר את הביטוי “תיראי מופתעת”. מקורו בסיפורה המפתיע של השופטת רונית פוזזנסקי כץ שהורשעה בבית הדין המשמעתי לשופטים שהדיח אותה מכס המשפט לאחר שהורשעה בעבירה של התנהגות שאינה הולמת שופטים (ואנשים שאינם מופתעים ממערכת המשפט) בפרשת המסרונים בתיק 4000. מדובר במסרונים מפברואר 2018 שהוחלפו בינה לבין נציג הרשות לניירות ערך, עו”ד ערן שחם־שביט, שבהם כתב לה ש”תיראה מופתעת” בזמן שהתביעה תבקש לשחרר את החשודים אור אלוביץ ועמיקם שורר למעצר בית. גם פרשה זו הסתיימה בקול ענות חלושה למרות היקף הפרסום והשיימינג שנעשה לשופטת המופתעת.

אז כמחווה ל 1 באפריל אבקש לסכם, כי המציאות עולה על כל דמיון והמקרים שהבאתי הם קצה קצהו של המזלג, או הקרחון, או השפיץ שלו, מה שתרצו. במציאות, רק בשבוע כשחלקתי על דעתו של שופט במהלך דיון, שופט שידוע ב”אי נחמדותו”, והוא אמר לי שהוא מרגיש שהוא “מדבר אל הקיר”, השבתי לו שבתור קיר אני סבורה שהוא לא מתנהג כמו שופט. זה כתוב בפרוטוקול. אין לי ספק שלשופט כזה יש פוטנציאל פרסום ענק במדור ה – 1 באפריל של השנה הבאה….נדווח.