בשבת ישבתי אצל חבר שאחרי שנים שחי את החלום מצא את עצמו עובד שכיר בתחום טכני כלשהו: מבלה כל יום שעות בפקקים, חופשות מוכתבות, משכורת מובטחת שהולכת לשלם על הגן של הילד ומה שכרוך בעוד אחד שבדרך. ולסיכום במילים שלו : "נגמרו לי החיים".וואלה, לא הייתי מתחלף איתו, קודם כל בגלל שלא הייתי מתחלף עם אף אחד אחר. אבל מי כמוני מודע לכך שהבחירה שלי להיות עצמאי יש לה מחיר. כבד. היום במדינת ישראל עצמאי בעל עסק בינוני שמשלם שכירות ומעסיק עובדים נמצא בפוזיציה הכי שוחקת בשוק. מצד אחד הוא לא קטן מספיק כדי להיות בטוח שהוא עם אצבע על הדופק ויכול להצטמצם בקלות במידת הצורך (ולדלג על חשבונית פה ושם) ומצד שני לא גדול מספיק כדי להפעיל מערך אדמיניסטרציה ותפעול אוטונומי שמאפשר לו להתמקד במה שהוא באמת טוב בו…