מה זה אדום־כחול־לבן מבחוץ עם צלב קרס מבפנים?

התעוררתי בשעת לילה מאוחרת מאוד, המזגן לא עבד והיה לי חם. לוקח לי תמיד קצת זמן לחזור להירדם, ואני מגלגל בראשי עניינים וירטואליים מהיום החולף. באותו יום, שני השבוע, נתקלתי בטוויטר בציוץ שהביא תמונה מחשבון האינטרנט הרשמי של מפקד צבא אוקראינה ובו נראה בבירור, כשמגדילים את התמונה, צלב קרס על צמיד שהוא עונד, ומעוטר בסמלים שונים.

זה מאוד מוזר, העניין הזה, אבל הסיפור עם אוקראינים והזדהותם עם נאציזם, או תמיכה בנאצים, מעולם לא התבהר לי כהלכה. ברור לי שהאוקראינים רצו ורוצים היסטורית להיבדל משכניהם האימפריאליסטים ממזרח, ולהיתמך באידיאולוגיה ששונאת את רוסיה עמוקות; ברור למדי גם הזיהוי של קומוניזם רצחני ודכאני של אוקראינים עם יהודים (במידה רבה בהתבסס על עובדות היסטוריות ידועות). אבל עד כמה עמוק חדרה האידיאולוגיה הנאצית ממש לתרבות הפוליטית של אוקראינה  – זה נשאר בגדר מסתורין. מדובר בדיון שאף אחד לא באמת רוצה לנהל, ובייחוד לא ארה”ב, שרוצה למסגר את המלחמה באוקראינה כמאבק בין חושך לאור במובן הפשטני וההוליוודי ביותר. החשדנות המסויימת כלפי הנטיות האידיאולוגיות והפוליטו-אסתטיות של חלקים מהחברה האוקראינית לא מקבלת עידוד להתפוגג, למשל, כשחיילים אוקראינים צולמו בכמה הזדמנויות מניפים צלבי קרס, וכשתג היחידה הרשמי של “רג’ימנט אזוב” (צבא מתנדבים עממי אוקראיני שסופח למשמר הלאומי ב2015), כולל ומהדהד סמלים נאציים באופן המובהק, המפורש והברור ביותר לרבות כאלה שהיו בשימוש ה-SS במלחמת העולם השניה.

חשוב לי לומר: אני רחוק מלהיות מומחה לאוקראינה וסמליה, ומעולם לא טענתי לכתר כזה. אבל כל חיי בישראל, חשוף למדיה מערבית מיינסטרימית, לימדו אותי לחשוד ולחפש נאצים ומסמפטיהם בכל מקום: בקהל התומכים של דונלד טראמפ והימין האמריקאי, בארצות ערב, בשמאל ובימין באירופה, ואיפה לא?

כנראה שרק באוקראינה לא. כל המחשבות האלה חלפו בראשי, בצורה כזו או אחרת כשהתהפכתי על משכבי וניסיתי לחזור ולישון, ואיתן השעשוע הלשוני (התפל למדי, אבל הוא היה שלב מקדים להבנה מעניינת ממנו, אז תסלחו לי) של אמריקה, קורונה, אוקראינה. מילים כל כך דומות באותיות שלהן שבקלות אפשר ליצור מהן חיבור משולש מקוצר. אי אפשר לחמוק מהמעבר הדי מטורף של השמאל הממסדי מלהט קורונה דתי משיחי לתמיכה מוחלטת ושנאה טוטאלית לכופרים בהקשר של המלחמה באוקראינה, ולהערצה משונה ביותר לזלנסקי. זה נראה כמעט כאילו כל מה שהממסדים האמריקאיים רוצים לבצע בעולם מיד מיתרגם לדבקות קנאית אצל מעמד אנושי שלם במערב (שאני קורא לו, בקיצור ולשם הנוחות, מעמד הנטפליקס, בגלל התמכרותו לתוכן אמריקאי מטומטם). אולי מתוך העיסוק בסימבולים ויזואליים, שתמיד כרוך בעולמות תוכן דתיים (בוודאי בדת סופר ויזואלית כמו הנצרות), המחשבה שבאה מיד אחר כך היתה: זה כאילו שאמריקה היא האב, זלנסקי הוא הבן והקורונה היא רוח הקודש.

ישנו מעמד חברתי ופוליטי מסוים בישראל, כמו במדינות אחרות שרואות את עצמן כשייכות למערב, שרואה באמריקה את אלוהים. אלוהים שהוא תמיד טוב, או לפחות תמיד טוב – בסופו של דבר. אלוהים שאנחנו לא רשאים לשפוט, לא יכולים להבין את שיקוליו ורצוי שלא נכעיס אותו בניסיונות המשגה אנושיים מדי. אלוהים שאמור תמיד להושיע במצבי מצוקה נואשים, ושאפשר וגם אי אפשר לבטוח לגמרי בחסותו, הגנתו ובריתו הנצחית. אלוהים שמציק לנו אולי בקטנות, אבל בגדולות ובחשובות, תמיד יבוא וייקח אותנו בידיו לחוף מבטחים. אלוהים שהתחייבנו לו במעמד כלשהו ואת תורתו אנחנו מחוייבים להפיץ בשקדנות בכל רחבי העולם הכופר והברברי (שכמובן מנסה לדחות מעליו את מלכותו הנעלה של אלוהים האמריקאי). אלוהים שהוא צודק תמיד, אם בגלל שהוא נעלה מוסרית או בגלל שהוא חזק יותר מכל אל אחר, והדבר ההגיוני לעשות זה לזרום על שגיונותיו. אלוהים כזה שכשהוא מחליט להכניס את כל העולם לטירוף והסגר בגלל פרנויית וירוסים, אז כל העולם (הנאור, שקיבל עליו את עול מלכותו) חייב לציית. אלוהים שכשהוא מחליט לאשר תרופות ותכשירים בהליכים מוזרים בלשון המעטה, תוך מעורבות ובחישה מאסיביות של הביג פארמה, אז התרופות האלה מיד נהיות בטוחות ויעילות, ומיד צריך להתחיל בהקרבת קורבנות בצורת דייטה שתומכת בגדולתו ועילאיותו של האל האמריקאי.

ומשמסתיים שיגעון הווירוסים, והאל מסמן את המטרה הפולחנית הבאה, חייבים לרדת על הברכיים ולהגיד: תודה, תודה אלוהים שנתת לנו שכל להבחין בין טוב לרע בדיוק כמו שאתה רוצה ובדיוק בהתאם לאינטרסים שלך. וזלנסקי, מה הוא אם לא בן האלוהים האמריקאי? בשר מבשרו ממש שנשלח מבעד לערפילי הזמן לחלץ את אוקראינה מידיה של ממלכת הדמונים רוסיה? להושיע את המין האנושי על ידי הקרבה עצמית יוצאת דופן? מהו זלנסקי יותר מכל אם לא שלוחה והתגלמותה של ארה”ב בעולם, שהיא, כאמור, אלוהים בעצמו? ומהם חוקי הקורונה אם לא רוח הקודש החדשה של העידן הפוסט-פוסט מודרני? התמצית המזוקקת של שלטון באמצעות ענני מחשבים ממעל ומצלמות וסוכני חרש וצנזורה מתחת? עולם שבו אין לך כלום ואתה מאושר, כי השלטון יודע בכל רגע ורגע איפה אתה, מה אתה עושה ועל מה אתה חושב?   

התגובה הממסדית לקורונה ברחבי העולם הפכה לספר ההפעלה של הרודנות העתידנית של האנושות: הכל אונליין, הכל מנוטר, אין חופש מחשבה ופעולה בשום נושא ושום דבר, וכל סטיה מתורתו של אלוהים, כלומר אמריקה, מזכה את מחזיקיה בסימון של כופרים שאסורים לבוא בקהל. האב, הבן ורוח הקודש. זה כל כך מושלם שאני בכלל לא שולל שמהנדסי תעמולה אמריקאיים אשכרה תכננו את זה ככה, במטרה לפרוט על נימים פגיעים במיוחד בתת ההכרה הבינלאומית.

אני לא יכול שלא לחשוב, בהקשר הזה, על הדיווח מהשבוע האחרון שלפיו משדרי החדשות בישראל סובלים משפל רייטינג שלא היה כמותו. הציבור הישראלי, הג’אנקי של החדשות הרשמיות, איבד ומאבד סבלנות לבשורה הרפטטיבית שיוצאת מהאולפנים, וכשחושבים עליה לעומק מבינים שהיא לא פחות ולא יותר מטקסים פולחניים להפצת תורתו של האל האמריקאי בעולם. בעניינים פנים ישראליים או בינלאומיים, בנושאי סביבה או מתיחויות וקונפליקטים, הכל מוצג לנו מנקודת מבטה של מחלקת המדינה האמריקאית, על ידי חברות וחברי אותה הגמוניה אנושית קטנטנה שאני קורא לה מעמד הנטפליקס: אנשים שתפקידם בעולם מסתכם בבליעה והקאה של תעמולה אמריקאית בכל נושא ועניין (והיא אפילו לא אמריקאית, אלא פריבילגית עירונית ממוסדת לבנה, אבל נניח לזה כעת. זה נושא למאמר נפרד). אותה קבוצה אנושית קטנה מנצלת את הדומיננטיות שלה במרכזי כוח כדי לדרוס ולרמוס סוטים מדרך הישר לדעתה ובעיניה: כך, למשל, הקבוצה הזו נוהגת בי בטוויטר, אולי מכיוון שהחטאים שלי כפולים ומכופלים: גם מזרחי, גם מכחיש קורונה, גם סרבן הערצת זלנסקי וראיית פוטין כרע אולטימטיבי ודמוני בזירה העולמית.

חברות וחברי אותה קבוצה נאלמים דום כשמעלים בפניהם את העובדה שאלוהים שלהם פלש והחריב עשרות מדינות מאז מלחמת העולם השניה, רבות מהן שכנות שלנו. הם גם לחלוטין מתעלמים מהסכנות של רוח הקודש של השילוש הזה, קרי השימוש המסוכן והעריץ בטכנולוגיה והון נגד החופש האנושי, נגד בני האדם באשר הם. חברות וחברי המעמד הזה מתייחסים לאמונה שלהם כמו אל דת מסתורית, כזו שהסודיות יפה לה, וכלל לא מפריע להם שמדינות דמוקרטיות לכאורה מתנהלות תוך הסתרת מידע חיוני מהאזרחים שלהן, כולל על מצבו הבריאותי ותוצאות טיפול רפואי שהן כפו על אותו ציבור. צריך להיות שמאל ממסדי, כנראה, כדי להאמין בכל לב שזה בסדר, ולא רק בסדר, אלא נכון, אמיתי ונעלה. כיבוי הטלוויזיות על שדרי החדשות שמפטפטים את עצמם לדעת בתוכן הוא רק קצה הקרחון לדעתי. יש שבר גובר והולך בין ציבורים עצומים בכל המרחב הפוליטי המכונה “מערב” לבין ההגמוניות הפריבילגיות שמינו את עצמן להחליט הכל על כולם ולהכתיב דעה אחת, ודעה אחת בלבד, בכל נושא.

עברו הימים שבהם אנשים יכלו לגבש דעה משל עצמם על מלחמות ועניינים. בכל נושא שהוא, מדיאטה עד מזג האוויר, מעתיד העולם עד בריאות הגוף ופילוסופיה שלטונית – רק דעה אחת מותרת: הדעה של מחלקת המדינה האמריקאית שטוחנת לנו את המוח באמצעות סכיני מעבד המזון התודעתי שלה, הלא היא תקשורת המיינסטרים.

הבדיחה העצומה, האדירה, הנצחית, היא שחברי אותו מיעוט אנושי פריבילגי והגמוני מדכאים ומקלגסים את שאר האנושות בה בשעה שהם מדקלמים ערכי חופש, דיון פתוח, קבלה, הכלה, שוויון. הקורונה כנראה פתחה להם את התיאבון ויצרה אצלם אשליה ולפיה שלטון עולמי מוחלט נמצא ממש בהישג יד. אם רק יצליחו להיפטר מפוטין (וסין, ואיראן, וסונים שוחרי חופש ודמוקרטיה, ופלסטינים, והודים, וברזילאים, ודרום אמריקה בכלל, ורפובליקנים בארה”ב, וקובה, ואולי עוד כמה הפרעות קטנות) – הם יוכלו לשלוט בעולם ללא מיצרים, ולנהל את כולנו באמצעות תו ירוק, ארנק דיגיטלי וכמה אלגוריתמים. אנחנו אפילו לא נדע שיש בעולם מישהו שלא מסכים איתם, כי הם ישלטו בכל המדיות וכל אמצעי הביטוי בכל המדינות בעזרת בינה מלאכותית. ממש עוד טיפה והם עושים את זה וזוכים בפרס הנחשק שבו תמיד רצו: דיקטטורה עולמית בשם הדמוקרטיה, החופש ואחוות העמים. אז או זה, או שחי בינינו פלח אוכלוסיה חזק אבל קטן ולא חכם במיוחד שהכניס את עצמו לפינה פוליטית שממנה אפשר לצאת בנסיגה, תבוסה והשפלה נוראית, או לצלול עמוק יותר לשיגעון קולקטיבי (או להוביל למלחמה גרעינית ולגמור עם זה אחת ולתמיד, אבל גם את זה נעזוב כרגע).

כשרוצים שלטון טוטלי בהכל ובכולם ומדמיינים שהוא נמצא ממש בהישג יד, כל פרט קטן שמפריע בדרך, כל אדם שמביע הסתייגות, התנגדות או אי זרימה, הופכים לאיום קיומי בלתי נסבל. אני ראיתי את התודעה הזו מתגבשת, מתקשחת ונסגרת לחלוטין בזמן הקורונה. וזה קרה בגלל החרדה ובגלל ההבטחה לניצחון סופי ומוחלט על כוחות השחור, או איזה פנטזיה דבילית דומה שנטפליקס משדרים בדיוק. לצערם ולשמחתי אני, כמו מיליארדי אנשים אחרים בעולם, כמו מיליונים בישראל, כבר ממש, ממש לא מתרגש מהשיט הנלעג הזה.

נרדמתי עם חיוך.