אני מאוהבת.
אמרתי את זה ומיד עולה בי מבוכה, יש בי איזה חלק שמאמין שלהיות מאוהבים זה משהו של ילדים, שאני אישה בוגרת ולהגיד שאני מאוהבת ברגע הופך אותי לילדה או לנערת טיפש עשרה. וכן, להיות מאוהבת זה נחשב קצת להיות מטופשת, או לפחות מסומאת מאהבה. אני שומעת את החלק הזה בתוכי בתקופה הזאת ולומדת להניח לו. מזכירה לעצמי דווקא לנשום את הרגעים היפים, ליהנות מהם, לספוג אותם, לתת למערכת שלי להיות מוזנת מהם. זוכרים את הטור הראשון "להסכים להתענג?" שדיבר על להרחיב את הקיבולת שלנו לעונג? אז אני על זה.
וזה בהחלט אחד מהקסמים של החיים האלה, להיות מאוהבים. לא סתם נוצרו…