חוה אמנו

באחד הלילות האחרונים, לאחר שעבר חוק ההפלות בארה”ב, חלמתי חלום מאוד מיוחד. בחלומי התרוממתי ועפתי מעל האדמה במין סירת גומי בצורת ברבור. לא היה בי פחד מהגובה, הדרך כמו היתה ידועה לי. סירת הברבור עלתה גבוה, הרחק מעל העננים, עד שנחתתי באולם שבו התקיים כנס. היה שם שלט ענקי באנגלית “הזמן הוא עכשיו״ והרבה נשים שנראו כולן כמו אלות יפות וצבעוניות. נושא הכנס היה כוח הריפוי הנשי ובסופו קיבלתי דף מוזהב מאישה בדמות לוטרה. היה כתוב בו: הגיע הזמן! הזמן הוא עכשיו. להעיר את כוח הריפוי הנשי לזרוח מתוך המים והאדמה. לנטרל באהבה ובמשחק את מאבקו ההרסני של הכוח הזכרי, כדי לצאת מחשכת ימי הביניים שהמין האנושי נמצא בה”. והתעוררתי.

זריחה ואני כבר במטבח שלי, שותה קפה והחלום מאוד בהיר ונוכח בי .

אני חשה בעוצמה הנשית הרכה שלה. הנוכחות שלה היא נוכחות של מים צלולים, ולרגע אני צפה בים רגוע. העדינות שלה ועיניה התמות והטהורות מישירות אליי מבט וגורמות לי להפיק קולות גרוניים ועמוקים כתינוקת

והמחשבות צפות ועולות: מה הוא בא לומר לי? מה אני אמורה לעשות עכשיו? ללכת שוב להפגנות? מה נדרש לעשות כדי להדליק את אור הריפוי הנשי בזמנים האלה? הושטתי יד אל חפיסת קלפי הסגולה שלי ושלפתי קלף. יצא לי–קלף הלוטרה. הלוטרה היא נושאת כוח הריפוי הנשי, סמל נודע לאמהות הגדולה. האישה שהיא אם כל הילדים והיישויות החיות.

הלוטרה מסמלת זרימה וקלילות. שליטה גמישה בעולם הרגשי יחד עם יכולות פרקטיות. יש לה היכולת לפתור קונפליקטים בסבלנות וסובלנות, דרך משחק ושעשוע. כל כולה זרימה ורכות ביחד עם עוצמה. וזה הקלף שקיבלתי. הנה הסמל למנהיגות שצריכה להיוולד בעולם, אני חושבת לעצמי, מנהיגות נשית ששמה דגש על חיים טובים לכולם.

ואז הטלפון שלי צלצל והחזיר אותי בבת אחת למציאות. מציאות שבה חוק ההפלות בארה”ב עבר ומי יודע, אולי עוד מעט יאסרו בישראל על נשים ללבוש בגדים קצרים ונצטרך לצאת לרחוב עם רעלות. למה לא? ממילא זה מרגיש שהולכים אחורה בזמן.

השיחה היא מגן החיות התנ”כי . “יש אישור” אומר לי שחר. “בואי היום לקחת אליכם את זוג המכרסמים מדרום אמריקה ( אגוטי) ושני הצבים הסודניים. תביאי איתך כלובים לנסיעה”. החלום מיטשטש לו אט אט ואני מתחילה את היום שלי בנסיעה לירושלים. מוסיקה, נופים יפים, והכל נהיה קליל ושמח יותר. אין לי מושג עדיין את מי אני באמת עומדת לפגוש. אני מגיעה לגן החיות התנ”כי ונכנסת דרך השער האחורי לחניה של הקליניקה הגדולה שלהם. מוציאה את כלובי הנסיעה ונכנסת לבנין. אני מתכוונת להיות יעילה ולסיים הכל מהר כדי לא להיתקע בפקקים בחזור. אבל מסתבר שזה ייקח קצת יותר זמן, כי יש ניירת לסדר. אז אני מנצלת את הזמן לשוטט לי בין הכלובים הטיפוליים, לראות מי נמצאים כאן ומה שלומם.

יש פה ציפורים אקזוטיות גדולות שהוחרמו ממבריחים, קופים, צבים, תנשמת, סוס פוני ועוד. כולם בטיפול/החלמה או מחכים למעבר לגן חיות אחר.

בקצה המסדרון, שני תאים מחוברים יחדיו, באחד מהם בריכת פלסטיק אדומה מלאה במים. הכלוב נראה ריק אבל אני חשה בנוכחות של חיה. משתהה רגע ליד הכלוב, ואז היא יוצאת מתוך בית מוסתר בפינת הכלוב ונעה לקראתי במלוא הדרה. תאמינו או לא, זו לוטרה אירופאית גדולה ויפהפיה. כאילו יצאה מתוך הקלף שלי מהבוקר… מביטה בי בעיניה הגדולות והרכות בסקרנות רבה. כמו שואלת אותי: ומי את? אותך עוד לא ראיתי כאן. אני מביטה בה והיא חודרת לי כמו חץ שלוח ללב. בבת אחת אני מבינה את כל המילים והמשמעויות שאני מלמדת על כוח הריפוי הנשי. אני חשה בעוצמה הנשית הרכה שלה. הנוכחות שלה היא נוכחות של מים צלולים, ולרגע אני צפה בים רגוע. העדינות שלה ועיניה התמות והטהורות מישירות אליי מבט וגורמות לי להפיק קולות גרוניים ועמוקים כתינוקת. אני מתכופפת לגובה עיניה, מתקרבת אליה מעבר לרשת. היא נעה באיטיות, נמנעת כנראה מלהכאיב לעצמה. אבל עדיין בתנועה הנשית העגולה הזאת, של הלוטרות.

אני אומרת לה בקול רם: “וואוו. כמה שאת יפה ומדהימה!” ובדיוק אז חוזרים אנשי הצוות עם כל הניירת. הם מחייכים אלי בהבנה ונענים לבקשתי לספר לי את קורות חייה. קוראים לה חווה. היא נולדה לאמא לוטרה בטבע בשנת 2010 בצפון הארץ. ב–2012 היא נאספה מבריכת הדגים שבה היא שהתה על ידי רשות שמורות הטבע. האיסוף שלה היה חלק מתוכנית שימור. לאחר שהבינו שיש סיכוי שממש בקרוב יכחדו הלוטרות בארצנו, החלו לאסוף לוטרות מהטבע, ליצירת גרעין רבייה למטרות שימור. חווה הועברה לגן החיות התנ”כי בירושלים. היא חיה כאן בתצוגה יפה בגן החיות עם עוד נקבה וזכר בכוונה שיתרבו ואולי גם יושבו פעם לטבע.

כדרכן של הלוטרות, חייהן טובים ושמחים, הרבה משחק הנעה והנאה במים הם חלק בלתי נפרד משגרת היום של חווה ומשפחתה. התצפית בהם מעניינת ומשמחת ויוצרת מודעות לגבי החיות הנפלאות האלה. הלוטרות הן חיות שמחות ומשמחות.

אבל, לפני שנתיים חווה אובחנה עם גידול סרטני. היא עברה ניתוח, קיבלה טיפול מסור, וחזרה לעצמה ולחבריה בתצוגה.

בשבועות האחרונים הגידול חזר. זה כמובן סימן לא טוב והתעורר חשש לחייה. אלא שהסתבר שחווה לא מוותרת ובדרכה הלוטרית האופטימית והאוהבת היא נאבקת ונאחזת בחיים.
היא מגלה כוחות חיות גדולים וחזקים. כשפגשתי אותה היא בעצם היתה במרפאה בהתאוששות אחרי הניתוח שני שלה.

מהאופן שבו היא מגיבה ומתפקדת לאחר הניתוח, צוות המטפלים שלה כבר יותר אופטימי לגבי ההחלמה שלה ונראה להם שבקרוב היא תשוב לביתה ולמשפחתה שבתצוגה. בינתיים המכרסמים הדרום אמריקנים והצבים הסודניים שלי בכלובי הנסיעה ורגע לפני שאני מעמיסה אותם על הרכב לקראת הנסיעה לצפון, ליער הקופים, אני חוזרת אל חווה, להיפרד ממנה. “חווה”, אני קוראת לה.

היא מביטה בי ומקשיבה. “תודה לך, הבנתי את החלום שלי בזכותך.” היא נעה לקראתי בכלוב, באותה עדינות מתוקה.

“הבנתי. לא לבזבז אנרגיה על מלחמות שווא. מלחמות קשורות לאגו ולאנרגיה גברית. אנחנו הנשים, הנקבות, נתמקד בליצור יופי וריפוי, שמחה וקלילות. להיות באהבה, במשחקיות, ובהנאה גם במקומות שיש בהם ‘גידולים סרטניים’. לבוא עם מלוא כוחות החיים החיוביים לכל דבר. להדליק אור ושמחה, בדיוק כמוך”. היא מביטה בי בעיניה הטובות, המתוקות, ומאשרת.

10 דברים
שלא סיפרו לכם
על לוטרות

1
לוטרה מסוגלת לעצור את נשימתה למשך 8 דקות תמימות.
2
גורי לוטרה לא יודעים לשחות,רק לצוף, והם תלויים לחלוטין באמם במחצית השנה
הראשונה לחייהם.
3
מהסיבה הזאת, אמא לוטרה לא יכולה לגדל תאומים, והיא נאלצת לזנוח את אחד הגורים.
4
אבל אל דאגה–בקרב לוטרות נהוג לאמץ גורים של אחרים.
5
כדי לשמור על הגור, לוטרות יודעות להרכיב מנשא מאצות.
6
זכרי לוטרה יחטפו מדי פעם תינוק של אם שיצאה לחפש אוכל, ויאיימו להטביע אותו אם לא יקבלו את השלל.
7
הסקס בין לוטרות סוער במיוחד והוא כולל השפרצות) של מים, מה נסגר איתכם), הטבעות וחניקות. למעשה, 11% ממקרי המוות של לוטרות מתרחשים במהלך ההזדווגות.
8
יש להן באופן כללי מנהגי סקס ביזאריים למדי, אבל כדי לא להרוס את השבת לחלוטין נסתפק בלציין שלוטרות נצפו מקיימות יחסי מין עם דגים ועם כלבים מתים.
9
מצד שני, לוטרות מאוד אוהבות להתכרבל.
10
לוטרות הן יצורים פראיים וחסרי–מורא, והן יכולות לגבור על תנינים. מאידך, קקי של חתולים הוא קטלני עבורן.