עם קצת עזרה מחברים
מדי שבוע יעביר כאן עׂמר בוגר (מומחה מדופלם בהתנהלות לא כלכלית ומספר 5 מיליארד ברשימת עשירי העולם), מדריך לחיים ללא מסגרת אשראי. והשבוע: עם קצת עזרה מחברים
יש מין קטע כזה של “איפה היית ביום שירו ברבין”, או בגרסה האמריקאית – כשנפלו התאומים, אז מי יודע, יום אחד אולי עוד נשחק ב-איפה היינו בחיים כשהקורונה טרפה את כל הקלפים. התשובה שלי לאותו מרץ 2020 תהיה שהנה בדיוק סיימתי את ההקמה של העסק שלי, אכסנית תיירים שהשקעתי בה את כל חסכונותיי, ובו זמנית אני גם רגע אחרי חתימת חוזה שכירות לעוד בניין לשיפוץ מעבר לכביש, פרוייקט שתכננתי לממן מההכנסות הצפויות מהאכסניה. לא כלכלי – זה אני, עבדכם עומד מאחורי הטור הזה, לא במיליון שקל חובות, אבל חצי טנק בדרך לשם.
אז מה עושים? קודם כל עוצרים את הדימום, שחררתי את צוות העובדים, עזבנו את הבית השכור ששיפצתי חודשים ספורים לפני כן, ועוברים לגור באכסניה הריקה. כיף. השמים סגורים וצבועים בכותרות אדומות, רטוריקה של מלחמה, סגר בכל הארץ, התיירים ברחו כאילו פרצה מגיפה. אממה, לחלקם התבטלו הטיסות או נסגרו בפניהם שערי מדינות האם. אופס, לא נעים, ברגעי מצוקה מתגלים הפרצופים האמיתיים…
תענוג של כתבה ועוד יותר ההרפתקה שלך עם החבורה הבינלאומית שהתקבצה אצלך בהוסטל.
רוחב הלב שלך מעורר השראה!
וכן, יש משהו קסום ומדויק בסחר החליפין שכזה. או החלפת אנרגיה אנושית למען יצירה משותפת של פרויקטים מתוך חיבור כנה, אהבה, ואמונה בהם.
נכון, יש מקום גם לכסף, אבל לגמרי נדרש איזון בין הבנה עמוקה של מהות העבודה שאדם עושה למען משכורת, לבין היחס האישי שלו אליה.
במילים אחרות חבל שיש לא מעט אנשים שבתמורה לתשלום מוכנים לעשות עבודה בלי להסכים עם המטרה או ערכים של הארגון שהם פועלים למענו.