איגרת חוזרת לבנט

ראשית, נפתלי, גם אחרי עשור בפוליטיקה, אף אחד לא באמת מבין מי אתה ומה אתה רוצה. פיוס? אפרטהייד? ממלכתיות? לשלול את השמאל? להתעקש שהוא לגיטימי? מלחמה עם איראן? כל האמור לעיל? עשר שנים ויותר אחרי שפרצת לחיינו כמו סוג מאוד קטן וחיוור של מטאור, הציבור הישראלי לא מבין מה אתה רוצה מחייו. כן, אתה נחוש להרחיק את נתניהו (כלומר בערך, שהרי לא העברת את חוקי הנאשם), אחרי שעבדת איתו ובשבילו שנים, אבל אז מה? מה זה אומר בכלל?

אני ממש לא חושב שהציבור הישראלי חש את הקטע שלך, נפתלי, ונדמה לי שזה רק מחמיר.
נוסף על כך, נפתלי, הקמת ממשלה שהיא, אם יורשה לי, הזיית ההזיות. מנסור עבאס ואיילת שקד? ניצן הורוביץ ואתה? מה? מה פשר השעטנז הזה בכלל? האם לא נראה לך שמרוב מאמץ מיוזע להוציא את נתניהו מהזירה רק הגברתם את מעמדו כשליט האולטימטיבי של מדינת ישראל? אתה חושב שזה רק מקרה ששנה לאחר הקמת ממשלת הביזאר אתם הולכים וקטנים, ונתניהו הולך ומתעצם? זה לא מקרה, נפתלי, זה לא מקרה.

ואתה יודע מה, נפתלי?
ככל שמתאמצים לגלות את ההבדלים בינך לבין האיש שאתה מנסה להתחמק מצילו, כך הם נעשים יותר מזעריים ובלתי מובחנים.

הוא טוען שרודפים אותו לחינם; אתה טוען שרודפים אותך לחינם. הוא טוען שהאוייבים שלו הם סכנה לישראל; אתה טוען שהאוייבים שלך הם סכנה לישראל. הוא טוען: איראן-אטום –אושוויץ- צה”ל; אתה טוען איראן-אטום-אושוויץ-צה”ל. הוא ימני כלכלי ואתה ימני כלכלי. הוא גבר אשכנזי מסיירת מטכ”ל וגם אתה, ראה זה פלא, גבר אשכנזי מסיירת מטכ”ל. הוא טוען שהוא מייצג את הרוב הציוני הדומם, ואילו אתה גם טוען שאתה מייצג את אותה קבוצה בדיוק.

אז מי מביניכם צודק, נפתלי? אישית לי לא ממש אכפת, אבל אם בכל זאת, אז אני חושב שאתה דוכן פלאפל “גם גיבור” שנפתח ליד דוכן הפלאפל “הגיבור” (דימוי שננקט רק בשל היעדר דוכני רגל קרושה במרחב): נכון שיהיו כמה נודניקים שיטענו שדווקא הפלאפל של “גם גיבור” הוא הכי טעים, אבל הם בחיים לא יהיו הרוב. זה פשוט לא עובד ככה.

ומה עם הערבים, נפתלי? הם בני אדם? הם מטרות חיות לנשק מתקדם? אתה בעד שיגרשו ויהרגו אותם או נגד? אני לא מצליח להבין. כפל הלשון שלך, העמדת הפנים השקרית של הומניזם עמוק בתאוריה והרס חסר רחמים במציאות כל כך מסתדרים עם האתוס של השמאל הציוני שאין פלא שהמחנה הזה חיבק אותך ככה. אתה המייצג הכי מושלם של השקר הנתעב הזה מאז אהוד ברק. זה השקר הכל כך אהוב על ציונים: מילים תרבותיות הנאמרות בנחת רוח בשעה שצה”ל נשלח לגרש, לפרק, להרוס, לעצור, לחסל. הכל בטוב טעם, הכל עם ניחוח של בית-מרקחת משולב בבית כנסת רפורמי באיזה קיבוץ שהוקם על חורבות כפר פלסטיני שצאצאיו חיים עד היום במחנות פליטים.

והשקר הזה, נפתלי, ששוכן כה עמוק בנפשך ובנפש המקום הזה – תראה כמה שזה מדהים – הוא יהיה מה שככל הנראה יביא את סופה של ממשלת הולכת השולל שלך ושל שותפיך. כי נכון, יאיר לפיד חותם על השקר הזה באמצע הלילה, ובני גנץ הוא השקר הזה עצמו, אבל מנסור עבס וג’ידא רינאווי-זועבי? כמה הם יכולים עוד לסחוב עם התועבה הזו? הרי ברור להם, כמו שברור לך, שבהינתן הגירוי הקטן ביותר כל השקר הזה יושלך הצידה והאלימות האינהרנטית, האוטומטית, המכנית, תשוחרר במלוא כיעורה הרצחני, בליווי הפסקול המילולי הנדרש.
וזו הטרגדיה הגדולה שלך, נפתלי, וזו הטרגדיה הגדולה של המקום הזה: אין בו מספיק יהודים וערבים שמוכנים לכלות את שנותיהם בקידום השקר שישראל היא מדינה יהודית לפני ומעל הכל, ושאין לה שום מעצורים בהפעלת אלימות נגד ערבים ושלילת זכויותיהם. יש בו הרבה יותר יהודים שמעוניינים לומר זאת בפה מלא: אנחנו יהודים, ושהערבים ילכו קיבינימט. ההימור המנומס לא הצליח.

זו הטרגדיה, וזו גם הבשורה, נפתלי. ולכן נפילת ממשלתך היא מתנה לשוחרי השלום, החופש והדמוקרטיה. בנפילת ממשלתך אנחנו משתחררים מהשקר. לא עוד אפרטהייד מחוייך. לא עוד גירוש והרס מלווים בחיוכים, הנהונים ולרלורים. אצל נתניהו נקבל הרס שהוא הרס ואפרטהייד שהוא אפרטהייד. בלי שטיקים, בלי הצגות.
כי ראינו, אחרי הכל, שבתחום המציאות אין בין ממשלתך לממשלת נתניהו שום הבדל. אם כבר, בזמנך סובלים הפלסטינים אפילו יותר: היד קלה יותר על ההדק, הדחפורים משוחררים על כל צריף ואוהל, והחיבוק העורג והמתרפק עם רודנויות המפרץ רק מעצים. גם בכל הקשור לטיפול בנפגעי ניהול הקורונה, במי שסומנו והוקעו על ידי קודמיך – אנשים בריאים וטובים שלא רצו לסכן את בריאותם בנטילת תכשיר שבקושי נבדק ונכפה עליהם באיומים ובחשכת הליל – לא ראינו שום הבדל בין ממשלתך לממשלת נתניהו. ולא עזר במילימטר שאנשי מרצ שותפים לממשלה הזו, הם התגלו כגדולי המסיתים והפאניקרים של עידן הקורונה, עידן שרובו ככולו פיקציה מתוזמרת ומהונדסת באכזריות, ציניות וחמדנות.

אז בשביל מה לנו כל זה, נפתלי? במה מועילה למישהו הממשלה שלך? למיעוט הקטן של יהודים שימכרו את אמא ואבא שלהם בשביל יחסי ציבור של נאורות ודיבור מנומס על סף גיא הריגה? אין מספיק מהם. אין. ואחרי הבגידה הגדולה בציבור הליברלי בעידן הקורונה, יש אפילו פחות מהם ממה שהיו לפני שנה, שנתיים או חמש. אני מכיר עשרות אנשים, מצביעי מרצ והעבודה לשעבר, שנשבעים שלא יילכו להצביע יותר.

אז אין מה לבכות, נפתלי. סיום הכהונונת שלך כראש ממשלה הוא מאורע משמח. הוא מחזיר לחיינו אמת, גם אם ברוטלית, ומעניש את מוכרי הערכים תמורת הליקוקים העצמיים.

בבחירות הבאות אתה לא תהיה כוח שמישהו יתחשב בו, אם בכלל תעבור את אחוז החסימה. מפלגת מרצ כנ”ל. וגדעון סער? פעם נער שליחויות של נתניהו תמיד נער שליחויות של נתניהו, כמו שגנץ וגם אתה יודעים בסתר לבכם. המלחמה הפרסונלית והיח״צנית המגוחכת שלכם מתקרבת לסיומה. זה אולי קצת עצוב עבורך: בנימין יחזור לשלטון המחנה שרוב חייך הפוליטיים היית בשר מבשרו. אבל אם תחזור לאזרחות ותיסע קצת ברכבת יהיה לך קר פחות, ואתה, כמו שאר הנוסעים, תוכלו להתנחם ולהודות מעומק לבכם על גדול ההישגים של ממשלת השינוי. אני משוכנע שתחשוב שזה היה שווה הכל.