אבּניבּי לֹאבּוֹ אובּוהֵבּב אֶבּת בּיבּיבּיבּי!

אני לא זוכר מתי הולכות להיות הבחירות הקרובות. גם אתם לא. אני לא זוכר איזה מפלגות יתמודדו בבחירות הקרובות, וגם אתם לא עד הסוף. אני כן זוכר דבר אחד ברור למדי: הבחירות האלה יהיו עוד מופע שבו נתניהו יעשה כל מה שהוא יכול כדי לחזור אל ראשות הממשלה, ואילו חברי וחברות מחנה רק לא נתניהו יעשו כל מה שהם יכולים כדי שנתניהו לא יחזור לראשות הממשלה.

למה נתניהו רוצה להיות ראש ממשלה זה ברור: מדובר בסטטוס יוקרתי ועתיר תשומת לב ופינוקים. עמדת כוח שאין שניה לה בישראל, שמאפשרת להשתמש בכוחה המוגזם של המדינה הקטנה כדי לבחוש ולתחבל בעניינים בינלאומיים מסביב לעולם: לסחור בנשק יורה ונשק עוקב ומרגל, להכתיר מלכים ולהביא לסיומן של קריירות פוליטיות ואחרות כראות עיניו של מי שמחזיק בכס הרם הזה. ראש ממשלה מחזיק בכוח אדיר גם בניהול מנגנוני המדינה פנימה: במינויים בעשרות מוסדות וארגונים, בבתי המשפט ובמערכת הביטחון ובממסדי התרבות השונים והמשונים של המדינה הזו.

גם משפטית, כמובן, עדיף לנאשם נתניהו להיות ראש ממשלה עם לו”ז מלא ומושחר לרוב, והשליטה בדעת הקהל שבאה עם הג’וב. ראש ממשלה זה כוח, יוקרה והשפעה, ונתניהו מכור לאלה. נתניהו גם מכור לסיפורי הפחדה וביטחוניזם, ועסקאות נשק, ומפגשים מצולמים, והשתלחויות ועקיצות ורמיזות מלוכלכות וכולי וכולי. הוא מאוהב במנעמי החיים ובכיבודים ומעונין לסיים את חייו בתפקיד, רצוי במעון ראש הממשלה או הנשיא.

נתניהו מתעב ערבים ומאוהב בשטחים הכבושים, וכוחו כראש ממשלה מאפשר לו להגשים את שתי האהבות האלה – התפשטות טריטוריאלית ודריסת ערבים שיטתית. הנה הכנתי לכם רשימה קצרה ותמציתית, אבל נכוחה לדעתי, של הדברים שמושכים את נתניהו להסתערות אינסופית על מעון ראש הממשלה.

אבל מה רוצים האנשים שלא רוצים שנתניהו יהיה ראש ממשלה? מה רוצים גנץ וסער, ליברמן ויאיר לפיד, העבודה ומרצ? ומה רוצים העיתונים והמוסדות האקדמיים והתרבותיים של המחנה הזה? אני שואל כי אני באמת לא מבין. למה במחנה רק לא ביבי משגעים את מוחנו ומלאים את נפשנו שנים אינספור בקמפיין שאין לו סוף נגד נתניהו והליכוד שלו? או בעברית קלה ופשוטה עוד יותר, מה לעזאזל ההבדל בין מחנה ביבי למחנה לא ביבי? אם פעם למישהו עוד היתה איזו יכולת להבחין בין שני המחנות האלה על סמך סיפורי בדים ומשאלות לב, נשאר עוד משהו מזה אחרי השנה האחרונה, או הכמה שנים האחרונות? מה ההבדל בין מחנה נתניהו למחנה לא נתניהו בסוגיות הכיבוש והשליטה בחיי הפלסטינים? מישהו במחנה לא ביבי מתכוון לסיים או לצמצם את הכיבוש? הרי מרצ היו בממשלה האחרונה ובכלל לא התעניינו בנושא הזה, והשנה האחרונה הייתה מהרצחניות והטראומטיות בזיכרון הפלסטיני של השנים האחרונות. נניח, הכפרים הלא מוכרים בגבולות 48 שהיו לפני ממשלת השינוי – נחשו מה, הם עדיין לא מוכרים גם אחריה.

מישהו במחנה לא ביבי ינהיג את ישראל אחרת במישור הבינלאומי? ימכור פחות נשק ותוכנות ריגול מתוך השקפה מוסרית? יחתום על פחות הסכמים עם פחות עריצים בשל מחויבות לדמוקרטיה? אל תמותו מצחוק עדיין, אני שואל ברצינות. כי אם לא, אז מה ההבדל? מישהו במחנה לא ביבי ישנה את הדרך שבה ישראל בנויה ומתוכננת? איך? הם יורידו מדינה אחרת מהענן ויציירו אותה מחדש עם בינה מלאכותית?

מישהו במחנה לא ביבי יכול או מתכוון להשפיע בצורה רצינית על יחסי חילוניים ודתיים במדינה הזו? איך? באמצעות עוד כמה כלי תחבורה שיסעו בשבת? אצבע בעין בצורת ברית זוגיות? זה יקרה? זה משנה? מישהו במחנה לא ביבי יכול, מסוגל, מעוניין, עשוי לטפל בחומר הנפץ האמיתי של סוגיות המעמד בישראל, בין הפריפריה לעירוניים ולקיבוצניקים? הרי מחנה לא ביבי הוא המחנה הלבן, האשכנזי והקיבוצניקי ביותר שנראה בישראל מאז הסתובבה בינינו גולדה מאיר (“הם לא נחמדים”) כאחד האדם, לפני שפנתה לקריירה אלטרנטיבית של כתיבת טורים תחת שם העט “אורי משגב” לעיתון הארץ.

הרי קואליציית (או אופוזיציית) השינוי היא המחנה של המועצות האזוריות והאזורים העירוניים האמידים והלבנים, אז מאיפה בדיוק תבוא לה תודעה מעמדית? הרי זה לא שר הבריאות של מרצ שגנז את דוח ילדי תימן? ומישהו שמע את מפלגות לא ביבי בנוגע לסוגיה מזרחית כלשהי? האם מחנה לא ביבי רואה אחרת את סוגיית משטר הקורונה המתועב שנכפה עלינו באלימות ואיומים, או את עננת ההסתרה והשקר שליוותה אותו מרגע הולדתו? האם ממשלת השינוי לא האריכה את חוק הסמכויות ואת האיפול על הפרוטוקולים? היא לא שותפה פעילה להסתרת החוזה המושחר מול פייזר?

במה אם כן שונות מפלגות לא ביבי מהליכוד? כלומר חוץ מהקטע שחבריהן מדברות במבטא ישראלי יותר יוקרתי ועושות יותר פוזות של סדר טוב ונכון בשעה שהן דורסות את הזכויות שלנו, יוצאות למבצעים צבאיים ומעדיפות באופן סדרתי קבוצות עשירות ומיוחסות בישראל? מה הפאקינג הבדל, אם יורשה לי? האם העובדה שמרצ והעבודה מדברות על “משבר אקלים” אמורה להזיז למישהו? יש איזה אידיוט בישראל שלא יודע שהעסקאות בין המדינה שבה הוא חי לאליטות ההון והביטחון כלל לא קשורות למחנה, וממילא לא מדווחות לציבור במלואן לעולם?

אם מפלגות לא ביבי שונאות פלסטינים ומקדמות את האפרטהייד בכל כוחן, ומתחבלות בעולם עם בריתות והסכמים מבוססי כלי משחית, ולא מסוגלות לשנות שום דבר מהותי תכנותית או ביחסי חילוניים דתיים, ולא מבינות סוגיות מעמד ופריפריה בכלל או גרוע מזה, מזדהות עם המועשרים והמופלים לטובה וסולדות מהמנושלים והדלים, ודוגלות במשטר של חשאיות, ריגול ודיכוי רפואי, וכל מה שהם שונות בו מנתניהו ותומכיו זה דיבור במבטא יותר צח שמעיד על בית גידול עם יותר נדל”ן – אז מה לעזאזל הן רוצות מהחיים שלנו?

אני יכול להבין אנשים שרוצים את נתניהו כראש ממשלה, בקטע של אצבע בעין לאליטות הוותיקות המרקיבות. אני יכול להבין איך התיעוב של ישראלים (לפחות יהודים) פשוטים בישראל מיתרגם לעוינות לבית המשפט ולמוסדות התרבות ולכלי התקשורת של הפריבילגיה. את זה אני לגמרי יכול להבין. אבל כשהאלטרנטיבה כל כך ריקה מתוכן אמיתי, איזו מוטיבציה יש לאנשי לא ביבי להצביע בכלל? בשם מה? עוד לפני שמדברים על האפסות של הפרלמנט הישראלי וכוחו המבדח, עם מה אתם באים לאנשים? אפרטהייד מנומס? שנאת עניים ומזרחים רהוטה? דיקטטורת קורונה עם סרטונים יותר קלילים? ייצוא נשק בחליפות פחות הדוקות?

כשחושבים על הדברים עם קצת אמת, מבינים למה בגוש לא ביבי אובססיביים כל כך עם השם נתניהו, שחייב להיות מוזכר בכל סטטוס, בכל ציטוט, בכל ראיון, בכל התייחסות. למחנה לא ביבי ברור שזה הדבר היחיד שהם יכולים למכור למצביעים האומללים שלהם כהבטחה. זה הדבר היחיד שיש להם. זה הדבר היחיד שהם מתכוונים אליו. זו האמת היחידה שלהם. כל מה שיש להם להציע זה לא ביבי.

השאלה היחידה שנשארת רלוונטית בבחירות האלה היא האם יש מספיק ישראלים שחיים בסרט שבו שום דבר אמיתי לא חשוב, וכל מה שמשנה בעולם זה ביבי, ורק לא ביבי, ועוד ביבי, ורק ביבי. כי אם ככה אז אולי כבר רק ביבי המקורי עדיף.