תשוקתי אל העונה ששמה קץ לקור
ב–1977 הייתי מאוהב ב–גילי. היא היתה הבת של שלמה הצייר, ילדה יחידה ובלונדינית. קראנו לה “ההולנדית”, כי היתה כה חריגה עם שערה הבהיר, עורה החיוור ועיניה הכחולות. הימים, סוף שנות ה–70, סוף הקיץ. אהבה. ילדות. ואני זוכר איך צביקה פיק שר על זה שהאוויר היה חמים, ואיך הוא רכב על אופניים ו”לה היה מבט תמים”.
עידן הדיסקו והפופ הבוהק של הזמר העברי היה בעיצומו והשניים “הביטו בעיניים, וידעו זאת אהבה, והשמש בינתיים נעלמה בים”. לבי הקטן רעד בי למשמע הפינה לשיפוטכם במצעד הפזמונים הישראלי של רשת גימ”ל והאהבה בסוף הקיץ היתה בדיוק האהבה שרציתי לעצמי, ולגילי. הקיץ היה כמובן…
תוכן בלעדי למנויי בראשית
לצפייה התחברו או הצטרפו (שבוע ראשון מתנה!)
לא משנה אם תפתחו היום את ערוץ 13,14, Y-net, וואלה או מאקו, סביר להניח שתמצאו את אותו תמהיל ידיעות שנע על הספקטרום בין תחזיות אפוקליפטיות, פרסומות וקליקבייטים.
מה זה עושה לתודעה שלנו? איך זה משפיע עלינו שכולם מתבוננים על העולם דרך אותו פילטר שחור, מתועש וחסר חיים? איך זה משפיע על התודעה שלך?
טים קוק מנכ”ל אפל אמר פעם “אם אתה לא משלם על מוצר, כנראה שהמוצר זה אתה”. בבראשית אנחנו מציעים לך להפסיק להיות המוצר של מהנדסי התודעה והתקשורת. אנחנו מזמינים אותך להחזיק בכיס עוד זוג משקפיים, כזה שאפשר להתבונן דרכו כשהכל נראה שחור ולראות שיש גם זווית אחרת, שממנה רואים צבעים ואהבה ואור, ולדעת שבזכותך קיים אמצעי תקשורת אחד שלעולם לא ימכור את הנשמה.
תגובות