תפילין נגד תאגידין
כשהתבררו תוצאות הבחירות נרקמו במוחי ארועים מוזרים: תיארתי בדמיוני פגישה בין בן-גביר לקלאוס שוואב. ראיתי את בן גביר ברגע שבו הוא קולט מה בעצם זומם העסקן הגרמני כבר עשרות שנים.
ראיתי את לחץ הדם שלו עולה למספרים תלת ספרתיים ואת הכיפה מכסה לגמרי את האוזן. ראיתי את מרחץ הדמים שבין מערכת הרבייה היהודית לבין האידיאולוגיה השוואבית הדוגלת ב”צמצום” לסוגיו ובכל אמצעי.
הרחם היהודי תקף בדמיוני את שוואב והשאיר ממנו אבק. ותארו לעצמכם ניסיון להלאמת הרכוש, ליצירת דרוג חברתי או לשלילת סמכות הרבנים והעברתה לידי פקידי מדינה.
אם יש מגזר שלא יאפשר כפיפות למדינה במקום לרבנים, זה דווקא המגזר הדתי-חרדי. אם מישהו יעצור את הסחף לביטול המזומן, אלה יהיו החרדים. איך אפשר לקבל איזשהו דירוג אשראי עם 10 ילדים כשההכנסה היחידה היא קצבת ילדים?
יש לי לקוח חרדי שגילה לי בסודי סודות, שבקהילה שלהם מכנים את בדיקת ה-pcr בדיקת pdf, וזה לא בגלל בלבול…את תוצאות בדיקת ה-pdf אפשר לקבל ללא צורך במפגש עם מטוש, אלא במפגש עם מדפסת בלבד. איזה סדר עולמי חדש ניתן לכפות על החרדים? כלום. ואיך בכלל אפשר לעשות סדר עולמי חדש, כשעדיין לא סיימו את הסדר הישן. ראיתם פעם בית מסודר עם 10 ילדים? אין סיכוי, לא לסדר ישן ולא לחדש.
בשנתיים וחצי האחרונות חזינו בכל כך הרבה חושך בעולם הנאור, השמאל החילוני הזדרז למסור לשוביו את זכויות האדם בכזו מהירות ובכזו להיטות, שאולי הגאולה תבוא דווקא מכיוון לא צפוי. אולי דווקא העולם ה”חשוך” יאיר את דרכנו למניעת הטירוף ולעצירת ההיבריס התאגידי. אחרי הכל ליהודים יש אל אחד, ולא קוראים לו קלאוס.
יש תקווה, משהו קטן אבל בכל זאת. רשת שופר סל כבר עברה מזמן לדיגיטל.
ולפחות כאן בערד אפילו עגלת סופר הייתה רק עם הקלדת ת.ז., כאילו נגד גניבות.
וכאן הציבור הראה להם שהוא לא פרייר. ואחריי שגנבו להם כל כך הרבה עגלות,
הם חזרו לעידן החמשה שקלים. באותו הרגע שראיתי את זה אמרתי לעצמי, האדם
ניצח את המכונה. והכוונה היא שיש תקווה.