שלום, אבא מה שלומך?
תשעה חודשים חלפו מאז נפרדנו ואני לא מפסיקה לדבר איתך במחשבותיי. בימים האחרונים הפך המונולוג הזה כה אינטנסיבי, עד שהתיישבתי לכתוב לך. ואולי בעצם נשוחח?
אני בבולגריה אבא, מה אתה יודע. שנים התנכרתי לארץ הזו שמעולם לא עזבת. ארץ שכוחה מעין כל, ארוזה באבק קומוניסטי מתפורר, מתקשה להסתגל לאובדנו. מדינה שלא עניינה אותי מעולם, שלא הבנתי מדוע אתה מתדפק בשעריה שוב ושוב. ואולי כן הבנתי, אבל לא בליבי ולא עד הסוף.
ועכשיו המסע הזה. כל דבר כאן מזכיר לי אותך. ודברים רבים כל כך מתבהרים. חלקי פסיפס קטנים, נגלים לעיני, עדיין אינני מסוגלת להרכיב אותם לפאזל שיגלה לי מי היית. האם אי פעם אוכל לדעת?…
תוכן בלעדי למנויי בראשית
לצפייה התחברו או הצטרפו (שבוע ראשון מתנה!)
לא משנה אם תפתחו היום את ערוץ 13,14, Y-net, וואלה או מאקו, סביר להניח שתמצאו את אותו תמהיל ידיעות שנע על הספקטרום בין תחזיות אפוקליפטיות, פרסומות וקליקבייטים.
מה זה עושה לתודעה שלנו? איך זה משפיע עלינו שכולם מתבוננים על העולם דרך אותו פילטר שחור, מתועש וחסר חיים? איך זה משפיע על התודעה שלך?
טים קוק מנכ”ל אפל אמר פעם “אם אתה לא משלם על מוצר, כנראה שהמוצר זה אתה”. בבראשית אנחנו מציעים לך להפסיק להיות המוצר של מהנדסי התודעה והתקשורת. אנחנו מזמינים אותך להחזיק בכיס עוד זוג משקפיים, כזה שאפשר להתבונן דרכו כשהכל נראה שחור ולראות שיש גם זווית אחרת, שממנה רואים צבעים ואהבה ואור, ולדעת שבזכותך קיים אמצעי תקשורת אחד שלעולם לא ימכור את הנשמה.
מקסים. מרגש. במיוחד השורה האחרונה: אולי המארח המתחשב הוא בכלל רוצח סדרתי. תעתועי הדמיון מול הצללים שבמציאות.