צאו לי מהלשון
גבי ניצן בשיחת יחסינו לאן עם השפה העברית
צאו לי מהלשון
יש גוף כזה שנקרא האקדמיה ללשון, אולי שמעתן עליו. הגוף הזה מגן בחירוף נפש על שפת הקודש העדינה שלנו, ויש לו דף פייסבוק שהוא מופת של פאסיב–אגרסיב, דרכו הוא מנסה לוודא שנדבר כמו בני–אדם. לפני כמה שבועות הוציאה האקדמיה פוסט שהצהיר שאין דבר כזה “יקרות.ים”. השפה העברית זה לא שוק, הוחלט כבר מזמן שריבוי בלשון זכר כולל גם נקבות, ואפילו אם מדובר ב–300 מורות ומורה אחד, השם הקולקטיבי יהיה “מורים”.
כשלעצמי גם אני לא משתגע על הצורה הזאת, חברי.ות אקדמיה יקרות.ים, גם לי זה נשמע ונראה מסורבל ומוזר. אני עוד פחות משתגע על העובדה שהשפה שלנו שומרת על כללי דקדוק שהתאימו לתקופה שבה היה מקובל למכור אישה תמורת גמלים, וכשאני אומר אישה אני מתכוון לילדה בת 14. הזמנים משתנים, אלחמדולילית, ואיתם גם השפה. כי שפה היא לא אביזר קודש עדין אלא כלי שימושי ויומיומי שנועד לתאר את חיינו המשתנים. הפתרון שאני אימצתי לשוביניזם המובנה הזה הוא שאני פשוט מגוון, לפעמים כותב בלשון רבים ולפעמים בלשון רבות. ככה זכרים זוכים לפגוש בחוויה שפנייה אליהם לא מתייחסת דוקא למגדר שלהם, ונקבות זוכות לפגוש בחוויה שהן חלק מהעולם. לא מושלם, אבל אמרנו ששפה משקפת את המציאות, והמציאות שלנו לגמרי לא מושלמת.
תוכן בלעדי למנויי בראשית
לצפייה התחברו או הצטרפו (שבוע ראשון מתנה!)
לא משנה אם תפתחו היום את ערוץ 13,14, Y-net, וואלה או מאקו, סביר להניח שתמצאו את אותו תמהיל ידיעות שנע על הספקטרום בין תחזיות אפוקליפטיות, פרסומות וקליקבייטים.
מה זה עושה לתודעה שלנו? איך זה משפיע עלינו שכולם מתבוננים על העולם דרך אותו פילטר שחור, מתועש וחסר חיים? איך זה משפיע על התודעה שלך?
טים קוק מנכ”ל אפל אמר פעם “אם אתה לא משלם על מוצר, כנראה שהמוצר זה אתה”. בבראשית אנחנו מציעים לך להפסיק להיות המוצר של מהנדסי התודעה והתקשורת. אנחנו מזמינים אותך להחזיק בכיס עוד זוג משקפיים, כזה שאפשר להתבונן דרכו כשהכל נראה שחור ולראות שיש גם זווית אחרת, שממנה רואים צבעים ואהבה ואור, ולדעת שבזכותך קיים אמצעי תקשורת אחד שלעולם לא ימכור את הנשמה.
מנוי דיגיטלי – גישה מלאה לספריית התוכן של בראשית
מנוי חודשי למגזין “בראשית” – חודש ניסיון
כבר מזמן הפסקתי להעיר לאנשים על טעויות בעברית, מה גם שאני עצמי מדברת ישראלית שוטפת ואומרת “חמש שקל” וכו’ חופשי לגמרי, אבל יש לי 3 הערות לסדר בעניין הכתבה שלך:
1. בעניין ה*מהדק* – לקית למרבה הצער באי-הבנת הנקרא: הרי זה בדיוק מה שהאקדמיה כתבה, ש”מהדק” = אטב להצמדת דפים, ולא שדכן. כלומר, השם העברי ל-PAPER CLIP הוא אכן *מהדק*. סתם ירדת עליהם בקטע ההוא.
2. בעניין הטיגריס – איש לא מבקש ממך חלילה לקרוא לסדנה “לרכוב (או לרכב, לא מפריע לי) על הטיגריס” – רק להחליף את התמונה של הטיגריס בזו של נמר. למה לא בעצם? למה להתעקש על התמונה המטעה? נראה לך שצילום של נמר לא יעביר את המסר?
3. “אחת-עשרה בקבוק” – הטעות היחידה פה היא שהמספר הוא בנקבה במקום בזכר (וזה נסלח). מעל 11 מותר בהחלט לנקוב בשם-עצם יחיד: בבית חיים 11 איש, התינוק בן 12 יום, יש לי 13 שקל וכן הלאה. מה שכן מעצבן זה כשהדבר קורה ביחיד – “קנה מכנס אחד, קבל מכנס שני במתנה” (שלט אמיתי בחנות בבוגרשוב לפני כ-25 שנה, נכנסתי לשם בזמנו ואמרתי לבעלים שלא רק אצלם – בכל החנויות כשקונים מכנס אחד, המכנס השני במתנה).
ואם אני כבר פה –
כשהתבקשתי לנהל את “הפורום לשפה העברית” של ויינט הדבר הראשון שעשיתי היה להכריז על תחרות למציאת שם עברי חמוד לאבר-המין הנשי. הגיעו הרבה תגובות, אני הכי אהבתי את “מוּשִי” (כי זה גם “למוש, למשמש”, גם קיצור ל”מושלמת” וגם שם חיבה מתוק להפליא) אבל היו גם “קוסיק” (כהמשך לטוסיק) וגם… אוף, שכחתי, בכל זאת עברו איזה 30 שנה…