פייק פנדה

כשפתחתי את פנדה פיתה, זה קרה אחרי חמש שנים שבהן ניסיתי מיליון וורסיות אחרות, אחרי שעשרות אנשים טעמו ודיברו והקשבתי, עד שידעתי שיש לי את המוצר המוגמר. התחלתי לחשוב ולדמיין איך הולך להיראות העסק הזה ובחלומי ראיתי עצמי עומד בפודטראק בלונדון, בקור של מינוס 20 מעלות, מחמם את האוכל בסטימרים ובכל פעם שאני פותח את אחד הסירים, אדים עולים ממנו ומקיפים אותי בענני חום.

אבל הגורל רצה שזה יקרה דווקא בישראל, בשוק הכרמל, והחלום התגשם. מהיום הראשון זה היה כמו אש בשדה קוצים, הצלחה מסחררת שהפתיעה גם אותי, ואני רק הודיתי על מזלי הטוב. שכנעתי את עצמי שרק ״מזליסטים״ מצליחים. בעקבות זה פתחנו מחלקת אירועים, ולמזלי הטוב, וואללה גם זה הצליח. נכון שתכננתי בקפידה איך זה הולך להיראות, והשקעתי את כל מה שהיה לי באוכל טוב, בשירות לקוחות, בצוות ובמקצועיות בלתי מתפשרת. נכון שדאגתי שיהיה תמיד נקי וטעים ושכל פיתה תצא דוגמנית צמרת. אבל ללא ספק, מה שעבד כאן זה המזל. כי באמת כל אחד יכול לעשות אירועים אם רק יהיה בעניין, אבל בשביל להצליח צריך בעיקר מזל. 

שני העסקים האלו שמרו על סטנדרט מאוד גבוה, מה שייחסתי כמובן בעיקר למזלי הטוב – טפו טפו טפו, חמסה חמסה שום בצל. והנה, לאחרונה, כשרציתי לפתוח את רומיה ה״מזל״ המפורסם שלי הפך ממתנה לבעיה. פתאום הגיעו קולות שלא הכרתי, פחדים מכישלון. מי יודע? האם המזל ישחק לי שוב?! 

אולי אני בכלל סתם איזה מתחזה? אולי אני לא כזה טוב כמו שאומרים, הרי בתוך תוכי אני יודע שהכל הסתדר במקרה, במזל…

אמנם אני מבשל אחלה, אבל בין זה לבין להיות שף המרחק גדול. אמנם אני אוהב אנשים ואני יודע להקשיב, אבל בין זה לבין להיות מארח במסעדה משלי,המרחק עצום.  

עבדתי הרבה על תכנון המנות והתכוננתי לכל תרחיש אפשרי, חשבתי על פרטים כמו נוחות, ומוזיקה שתושמע בווליום הנכון, וכמובן איזה אוכל יתאים לאיזה יין. וכן הלאה. בו זמנית, הלך והתגבר הפחד שהמזל שהיה איתי עד עכשיו, יפנה לי עורף. ״רומיה״ התחילה בסערה גדולה ונראה בינתיים, חמסה חמסה חמסה, שהכל מצליח והכל קורה. האוכל מקבל תשבוחות מכאן ועד איראן. מהודו ועד שוק.

ופה עצרתי רגע והבנתי משהו קטן על עצמי: שאכן יש לי המון מזל, תודה לאל. אבל יש גם סיכוי לא קטן, שאני לא ״מתחזה״ ואולי אולי אני כבר מבין איזה דבר או שניים באוכל ובאירוח. יש מצב אפילו שאני מבשל ממש טוב, ויש אפילו כאלה שיגידו שאני זכאי לגמרי לתואר “שף” (במו אוזניי שמעתי). 

נראה לי שאין מישהי או מישהו שלא חוו את התסמונת הזאת על בשרם לפחות פעם אחת בחיים. מזדהים?

אז היום נכין לנו משהו שמתחזה לשווארמה, אבל לא פחות טובה מכזאת שטוענת שהיא הדבר האמיתי.

פייק שווארמה יובה  

מצרכים:
שקית של יובה מיובשת מחנות טבע – יובה הוא חלבון מן הצומח עם אחוזי חלבון מאוד גבוהים (גם ביחס לבשר).

את היובה נשרה במים פושרים במשך שעתיים,
נוציא ונחתוך לרצועות קטנות כמו שווארמה. 
נטגן על מחבת בצל לבן חתוך לרצועות, 
נוסיף את היובה, ונפזר תבלין שווארמה ומלח.

עכשיו נכין לנו טחינה עם עמבה: 

לטחינה הגולמית נוסיף מים לימון ומלח, 
כשהיא מוכנה, נוסיף לה עמבה (זה הכי טעים מהכל בחיים האלה, ואל תאמינו לאלה שאומרים אחרת).
נחתוך בצל סגול לרצועות דקות במיוחד ונפזר מעליהן סומק.
נשרוף בתנור חצאי עגבניות מגי ב-250 מעלות ל-15 דקות, 
ונעלעל לנו פטרוזיליה.

נחבר את כל המוצרים יחד בקערה ונוסיף לימון ומלח לפי טעמכן האישי.
ניקח פיתה ונמלא אותה בכל הטוב הזה ונרגיש לרגע אחד הכי מזליסטים בעולם והכי קרובים לעצמנו.

כדאי לתייג אותי אחרי שצילמתן את היובה-שווארמה שלכן.