פוד פרופסור

כשהייתי קטן קראו לי פוד פרוססור. הפה שלי היה כל הזמן בפעולה ולא הפסקתי לאכול, בדיוק כמו המכשיר המרעיש הזה שיושב לכן על השיש. כל דבר שעבר לידי והיה נראה כמו אוכל, היה פשוט נשאב ונבלס תוך שניה, ללא מעצורים. שד טזמני קטן כזה שמפרק צידניות מתכולתן בשלוש דקות, עם ידיים קשורות מאחורי הגב ועיניים מכוסות. שיאן בנשנושים לרוחק.

זה לא ממש השתנה במהלך השנים, אלא רק התפתח:
אהבתי לאוכל הלכה והתגברה!
הזיכרונות החזקים ביותר שלי קשורים לטעמים וריחות, ולמזלי יש לי לא מעט כאלה. בערך בגיל שש, התופעה הזאת (לאכול בלי סוף) התפתחה לאהבה לבישול. התחלתי להכין לי ולמשפחה שלי בבית ארוחות ״גורמה״: פסטה מוקרמת ופתיתי בולונז, תפוחי אדמה גרטן עם שמנת וחמאה לצד סלמון אפוי, פחות או יותר התפריט שהיה לקפולסקי.
מה שכולם עדיין לא ידעו זה שכבר אז הקמתי לי מעבדה וניהלתי מחקר חשאי בכל מה שנוגע לאוכל.

בדקתי טעמים ועשיתי ניסויים באוכל. חיברתי בין מוצרים הזויים למדי.
לכולם זה נראה סתם כמו ילד שמנמן שרוצה רק לאכול הכל ולפעמים גם משחק באוכל. אבל אצלי זאת כבר מזמן היתה משימת חיי – לפצח את סוד הטעם של המין האנושי! להקדיש את חיי לטעמים, לריחות, למרקמים ולניחוחות.

וכך הפכתי מפוד פרוססור לפוד פרופסור:)
אני מזהה שגם הילדות שלי, שיהיו בריאות אינשאללה, עוסקות עכשיו באותו מחקר…
כל אחת מהן עושה השתלמות באיזורים אחרים: אליס אמונה על הקינוחים ואומי עוסקת כרגע בעיקר בדגים נאים.

העיסוק הזה נוגע ברגשות ובתחושות, בתשוקות וביצרים. וברור לכם שכשהן נכנסות למוד היצירה, אני לעולם לא אעצור בעדן, גם אם זה יוביל להחרבת המטבח והבית כולו.
פנקייקס עם סלרי וחמאת בוטנים, אצות עם שוקולד, אימולסיות של מיונז קטשופ ויוגורט על חזה של עוף – הכל הולך!

אני מאחל לבנות שלי (ולי) להמשיך עם הניסויים והשיקויים, ליצור ולהמציא עוד ועוד,
כי רק ככה מגיעים לטעמים מופלאים ולמנות חדשות ומרגשות.

אחד הניסויים המוצלחים ביותר היה לעשות מרק מאבטיח, כן, מה ששמעתם, וזה גם מאוד מתאים לעונה שבה אנחנו נמצאים בה.

אז היום אנחנו מכינים:

גספאצ’ו אבטיח

ולטבעונים שלנו –
פשוט תיהנו מהמרק איך שהוא, כי הוא אדיר ונדיר