סליחה, אבל האמנה שלי באה קודם

אם הייתי שואל אתכם מי זו גלי בהרב-מיארה, או, לחלופין, מי היועץ המשפטי לממשלה, מעטים היו יודעים שמדובר באותו אדם. אני בספק, בנוסף, כמה ישראלים בכלל יודעים איך היא נראית. האישה שמכהנת כיועצת המשפטית לממשלה שפעם קראו לה ממשלת שינוי ואחר כך ממשלה זמנית, או ממשלת מעבר, או השד יודע מה. שם כלשהו, שלא באמת משנה.

אבל גלי בהרב-מיארה, שמונתה בנובמבר 2021 לתפקיד המשפטי הבכיר בישראל היא, נכון להיום (ואולי להוציא אפשרות של פריצת מלחמה אזורית ביוזמה ישראלית), מהאנשים בעלי ההשפעה המכרעת ביותר על עתידם של תשעת מליון אזרחי מדינת ישראל. והכי יפה? את הכוח העצום שיש לה, אזרחי ישראל לא נתנו לה מעולם, ולפיכך הם לא יכולים לקחת ממנה, שכן היא בכלל לא עומדת לבחירה.

לפני שבוע, החליטה היועצת המשפטית (תואר מוליך שולל: בפועל מדובר בסמכות שלטונית עצומה, שוות ערך לראש ממשלה או נשיא בית המשפט העליון) החלטה שאין לתאר אלא כמדהימה מעבר לכל דמיון. היא החליטה, גב’ בהרב-מיארה, על דעת עצמה, שאמנות בינלאומיות שישראל חתומה עליהן לא צריכות יותר את אישור הכנסת, אלא את אישור מעמד המשפטנים בלבד, או בשפה שלהם “המשנה ליועץ המשפטי לממשלה”.

מעתה והלאה, קוראיי וקוראותיי היקרים בהחלט, כל אמנה בינלאומית, מכל סוג שהוא, ועם כל השפעה שתהיה על חייהם, חירותם, רווחתם, וזכויותיהם של הישראלים לא צריכה מעתה להיות מוצגת להם, מוסברת להם, או לקבל את הסכמתם. אפילו לא הכאילו-הסכמה המחורטטת של הכנסת, שהיא לגמרי בובה שנשלטת על ידי הסכמים קואליציוניים וממסדי קבע ביטחוניים, כלכליים ואחרים. הסמכות העצומה הזו, הכוח הבלתי נתפס הזה – כוח שהיה שמור למלכים בימי קדם – מופקע מאיתנו, האזרחים, ועובר לידיה של דמות “מקצועית” או “משפטית” אחת. ומי החליט על זה? היא בעצמה. ניסים גלויים, אני אומר לכם.

ועכשיו, אני רוצה להניח רגע למהלך המטורף של היועצת המשפטית לממשלה ולדבר קצת על אדם אחר, אולי האדם המושמץ ביותר במערב בעשור האחרון: דונלד טראמפ. יותר נכון על הדרך שבה אדם אחר, הלא הוא כותב שורות אלה, דיבר וחשב על דונלד טראמפ, ולמה. כשטראמפ נבחר, כזכור, העולם כולו היה בהלם, והממסדים האמריקאיים יותר מכל. אף אחד לא ציפה לניצחון הזה. טראמפ היה לץ במקרה הטוב, ומטורף אמיתי במקרה הפחות טוב. כך לפחות הוא הוצג בחברה המנומסת והפריבילגית של הערים הגדולות בארה”ב ובאירופה. מהר מאוד, עם זאת, לליצנות או לטירוף שלו התווסף מימד חדש ומדאיג: האיש היה, על פי כל ההאשמות, הרמיזות והגילויים בתקשורת המיינסטרימית בארה”ב, ובשיתוף זרועות ביון וערוצי תקשורת אחרים במערב, לא רק מופקר, טיפש ומוקיוני, אלא גם מרגל רוסי. הוא נפגש עם בכירים בקרמלין. הקמפיין שלו נפגש עם בכירים בקרמלין. הבן שלו נפגש עם בכירים בקרמלין. שרת עלום בבניין טראמפ תיקשר (אולי) עם שרתים של FSB הרוסי. כל יום הביא עימו הפגזה חדשה של מידע על הקשרים הברורים והבוטים שניהלו טראמפ והמעגל הקרוב שלו עם שירותי הביון של רוסיה. תובע מיוחד מונה לחקור את הפרשה: רוברט מולר. הוא קיבל צוות של מאות חוקרים ותקציב של מאות מיליונים לשם חקירותיו. 

אני, אני מתבייש להגיד, באמת, באמת מתבייש להגיד, האמנתי לתעמולה הזו בלי ספק ופקפוק. טראמפ היה מרגל רוסי. אין אפשרות אחרת. פשוט אין. הצלפתי בטראמפ את מיטב ההלצות והירידות הקשוחות שלי. ואז התברר שלא היה שום דבר. שכל סיפור טראמפ המרגל הרוסי היה שקר שטוו שירותי הביטחון של ארה”ב ובריטניה יחד עם המפלגה הדמוקרטית והתקשורת המיינסטרימית. החוקר המיוחד מולר לא מצא כלום, והצוות שהקים התפזר והיה כלא היה. אני לא יכול לזכור מתי בחיי הבוגרים הייתי המום כל כך מהעיוורון של עצמי. ולא שצריך היה להתפלא כל כך: הפקת הסרט “טראמפ מרגל רוסי” הוציאה מיליארדים ודרשה שיתוף פעולה אדיר מימדים בין כמה מהגופים הכי חזקים בעולם, ובוודאי בדעת הקהל העולמית.

כשעמדנו להבין איזה שקר קולוסלי עצום במימדיו הפיקו עבורנו, פרצה בדיוק הקורונה, ובכלל לא היה זמן להתעסק בזה. גם אני בעצמי לא מצאתי הרבה זמן להתעסק בזה, ורק ההחלטה של היועצת המשפטית לממשלה החזירה אותי לימים ולרגעים האלה, שבהם הייתי בטוח שדונלד טראמפ מרגל של הקרמלין, בטוח.

אני חוזר ונזכר בימים ההם בגלל שאני נזכר בכמה מהמוטיבים המרכזיים שליוו את דבריו של דונלד טראמפ, ובזהות של האנשים שרדפו אותו וטוו סביבו סאגות של ריגול ובגידה שחצו גבולות ואוקיינוסים ושודרו ממסכים מסביב לעולם. ואני נזכר בהם לא בגלל שתקפה אותי איזו הערצה לאיש דונלד טראמפ: אני חושב שהוא אדם פגום מאוד, ובמיוחד הפעולות שלו נגד מהגרים העירו בי חמת זעם: הילדים הדרום-אמריקאיים בכלובים שלהם, אלה שמתו ונעלמו – האכזריות המחרידה הזו לא תישכח ממני, ולא תאפשר לי לראות בדונלד טראמפ בן אדם אי פעם (מחוסר התקינות הפוליטית והבוטות שלו אני לא כל כך מתרגש. זה כסף קטן ממש).

אבל חלק מהדברים שהוא אמר, טראמפ, צריכים לשבת טוב טוב בתודעה של כל שוחר חופש. אני מתכוון לדברים שלו נגד הממסדים והאליטות הפוליטיות הקבועות של וושינגטון, נגד הפקידים והבירוקרטים, נגד אצולת ההון והפריבילגיות של ארה”ב. נגד האנשים שמגיעים מהאצולה הזו ומאיישים את כל משרות הכוח החשובות והקבועות, הבלתי נבחרות – אנתוני פאוצ’י בארה”ב וגלי בהרב-מיארה אצלנו, ודומיהם – ומשעבדים את כל המערכות לטובת הגברת כוחם הפוליטי, הונם והמוניטין שלהם.

טראמפ גם דיבר בלהט ובתוקף נגד מוסדות וארגונים בינלאומיים, ואפילו הפסיק את המימון של ארה”ב לארגון הבריאות העולמי, בצעד שנדמה היה כגחמני ומגוחך לחלוטין קצת לפני הקורונה. הוא גם קרא לקורונה בדיחה, או מהתלה, בימים הראשונים שלה.

תריצו קדימה כמה שנים והנה אנחנו איפה שאנחנו. בחסות הקורונה, הפייק-מגיפה, האליטות והממסדים הקבועים הגבירו את כוחם והונם באופן חסר תקדים בדברי ימי האנושות אולי. הרשתות החברתיות הפכו לצנזור בשירות המפלגה הדמוקרטית בארה”ב. ממסדי ההון, הטכנולוגיה, הביטחון, התקשורת והפריבילגיה החברתית עברו האחדה והפכו למקשה אחת: פייזר, פייסבוק, משרד המשפטים האמריקאי, CNN והCIA – כולם חברה אחת גלובלית.

ואם נוסיף לשיחה את הארגונים העל-מדינתיים, אם להחיות כאן ביטוי ישן מימיי כפובליציסט ימני, מה שמתקבל הוא מארג מדהים של אינטרסים וזרועות, והתגלמות פשוטה ומציאותית של חלום הבלהות הישן של כל שוחר חופש: התהוותה של ממשלה עולמית אחת של בעלי ההון והתעשיות הגדולות, עם כוח שלא נודע כמותו בהיסטוריה להכתיב כל פרט בחיי כל אדם בכל פינה של כדור הארץ כמעט, מרחוק.

ההשלכות הפוליטיות של המהלכים האלה אדירות, וצריך ספר שלם, או ספרים שלמים, כדי לתאר אותן ולהצביע עליהן. אבל כשגלי בהרב-מיארה (שכמו חלק נכבד מהדמויות הבולטות בתשלובת העסקית-תקשורתית-בירוקרטית של ישראל שירתה ב-8200) חותמת על צו שמקנה לה את הזכות להחליט, בסתר, על איזה אמנות חתומה מדינת ישראל ומול מי, ובשם איזה אינטרסים, תוך הקניית איזה סמכויות, המשמעות עבורנו כאזרחים מצמררת כשם שהיא פשוטה. המשמעות היא שבפעם הבאה שעוצר אותנו שוטר, או שאנחנו רואים פוליטיקאי או דמות ציבורית מדברת, אנחנו לא רק לא יכולים להניח באופן אוטומטי שהם עובדים עבורנו ורואים בנו את בעלי הבית שלהם, אלא בדיוק להפך: מוטלת עלינו החובה להניח שהם לא עובדים בשבילנו, אלא בשביל כוח זר ועלום שאפילו את ההסכמים איתו הם לא מוכנים להראות לנו. אז מה לעזאזל באמת קורה פה?

וכשכל הדבר הזה קורה בשבוע שלפני ביקור של ארגון הבריאות העולמי, בובה של ממשלות (כלומר הממסדים הקבועים של האליטות של) ארה”ב, בריטניה, גרמניה וביל גייטס, התואר “קונספירציה” לתיאור הפעולה לכינונה של ממשלות עולמית מאחורי גבם ומעל ראשיהם של אוכלוסיות ובני אדם עצמאיים ובעלי קול לכאורה כבר ממש לא מתאימה ולא שייכת. זו המציאות הפשוטה שנרקמת מול עינינו. תשאלו את היועצת המשפטית לממשלה.