למלא את הסדקים בזהב
בבית יש לנו קערה אחת מיוחדת במינה. אורנה, אמא של רותי, הכינה אותה במיוחד לכבוד הולדתה של אומי שלנו. היא עיטרה אותה בקאנג’י (כתב יפני) עדין עם השם “אומי”, והקערה הזאת הפכה לחלק בלתי נפרד מהבית שלנו. השבוע, כמו שקורה לדברים שאנחנו הכי אוהבים, היא נפלה. נשברה לחתיכות. עמדתי שם עם החתיכות ביד ועם עצב בלב, ולא רציתי לוותר עליה. במקום לזרוק, החלטתי לנסות את שיטת הקינצוגי היפנית בעצמי.
קינצוגי היא אמנות יפנית עתיקה, שבה מתקנים כלי חרס שבורים באמצעות לכה מעורבת באבקת זהב. במקום להסתיר את השברים מדגישים אותם, מתגאים בהם והופכים אותם לקווי מתאר מוזהבים שמוסיפים יופי ומשמעות לכלי. הרעיון פשוט ומבריק: מה ששבור לא חייב להיזרק. לפעמים, דווקא השבר יכול להיות נקודת החוזק החדשה שלנו. זה לא רק תיקון – זה סיפור חדש שמתחיל במקום שבו הכל נסדק.
ישבתי עם דבק ולכה מוזהבת והדבקתי את חלקי הקערה אחד לאחד. כל סדק קיבל פס זהב עדין. כשהקערה עמדה שם, שלמה אך לא מושלמת, הבנתי שיש משהו מיוחד ביופי של שברים. היא לא חזרה להיות כמו פעם, אבל הפכה משהו חדש, מרגש ואפילו יפה – אבל אחרת.
לא רק כלי חרס יכולים להפוך שברים ליופי – גם בטבע זה קורה כל הזמן. לא מזמן, בטיול קצר, ראיתי עץ עתיק עם סדק גדול בגזע. אבל במקום שבסדק יישאר רק פצע פתוח, צמחו ממנו פרחים קטנים ולבנים. זה היה הקינצוגי של הטבע. העץ לא הסתיר את השבר, אלא הפך אותו מקום של צמיחה חדשה. כאילו אמר לעצמו: “כן, נשברתי, אבל תראו איזה פריחה יצאה מזה”. זה גרם לי לחשוב שגם אצלנו, לפעמים דווקא מהמקומות הכי שבורים אפשר לצמוח מחדש.
מודעה
בימים אלה אי-אפשר לא לחשוב על השברים הגדולים יותר שאנחנו נושאים איתנו. על משפחות החטופים, שנמצאים בשיא הסיוט הגדול של חייהם, וכולנו יחד איתם שבורים לרסיסים. דווקא מתוך הסדק הגדול שנפער בליבם ובליבנו, דווקא עכשיו אני מחפש בכל ליבי את הזהב. כמו העץ הזה – אני מחפש איך להצמיח משהו חדש מתוך השבר. זה לא קל, ולעיתים הסדק מרגיש עמוק וכואב מדי, אבל יש בנו את הכוח להמשיך ולצמוח, גם אם לאט, גם עם הרבה זהב שמכסה על הכאב.
אני מאחל לנו למצוא את נקודות האור, אפילו את הקטנות ביותר, ולעטר אותן בחמלה, באהבה ובזהב טהור. דווקא מהמקום הזה, אפשר למצוא תקווה. כמו בקינצוגי, כמו בעץ, כמו בקן של ציפור שנבנה מחלקים קטנים ושבורים – גם אנחנו לומדים לאסוף את השברים שלנו ולבנות מהם משהו חדש.
החיים אולי לא יחזרו להיות בדיוק כמו שהיו, אבל יש לנו כוח להפוך את הסדקים לפסים של זהב. למצוא את היופי גם בתוך הכאב ולתת לעצמנו, ולמי שסביבנו תקווה מחודשת.
מרק מינסטרונה
מרק מינסטרונה, כמו החיים, לא תמיד מתחיל במתכון מסודר. הוא אוסף של שאריות, של ירקות שאיבדו קצת מהברק שלהם, של פסטה שנשארה מבישול קודם. אבל כשהכל מתבשל יחד, לאט, באהבה, התוצאה היא שלם שגדול מסך חלקיו. בדיוק כמו הקינצוגי – המרק הזה לוקח את מה שנשבר, את מה שנותר מאחור, והופך אותו למשהו חם, מנחם ומלא טעם.
ואולי, בין הכף הראשונה לאחרונה, נוכל לזכור שגם השברים שלנו יכולים להפוך משהו יפה. במיוחד אם נוסיף להם קצת זהב – או לפחות קצת פרמזן.
מצרכים:
- 2 כפות שמן זית
- 1 בצל קצוץ
- 2 גזרים קלופים חתוכים לקוביות
- 2 גבעולי סלרי קצוצים (כולל העלים)
- 1 קישוא חתוך לקוביות
- 2 תפוחי אדמה קטנים
- חתוכים לקוביות
- 2 שיני שום כתושות
- חופן עלי תרד (או מנגולד) קצוצים
- 1 קופסת עגבניות מרוסקות (400 גרם)
- 1 כף רסק עגבניות
- 8-6 כוסות ציר ירקות (או מים)
- 1 קופסה שעועית לבנה
- חופן פסטה קטנה
- (או שאריות פסטה מבושלת)
- מלח, פלפל, אורגנו יבש,
- קורט צ’ילי (לא חובה)
- פרמזן מגורר להגשה
אופן הכנה:
- מחממים שמן זית בסיר, מוסיפים בצל, גזרים וסלרי, ומטגנים עד שהירקות מתרככים.
- מוסיפים שום, קישוא ותפוחי אדמה וממשיכים לערבב.
- מוסיפים עגבניות, רסק עגבניות, ציר ותבלינים. מביאים לרתיחה, מנמיכים את האש ומבשלים 20 דקות.
- מוסיפים שעועית ופסטה, ומבשלים עד שהפסטה רכה.
- מכבים את האש, מוסיפים עלי תרד ונותנים להם לנבול במרק החם.
- מגישים עם פרמזן מגורר וקצת שמן זית.
תגובות