לי כל גל נושא פוליאתילן

החשיפה שלנו לפלסטיק היא כה גדולה עד שנמצאו שאריות פלסטיק בתוך רקמות אנושיות, בדם ובעוברים. הגענו למצב שבו אנו מולידים את דור העתיד עם פלסטיק בגופו, כל מה שנותר לנו עכשיו לעשות זה לעטוף בניילון נצמד ולהגיש

עם כשהיינו הולכים לים, היה ברור שנחזור עם כתמי זפת על הגוף. ובכל בית הכינו מבעוד מועד תכשירים מסירי זפת להתנקות. בזכות אמנת ברצלונה ששינתה את מדיניות התפעול של כלי השיט, זיהום הנפט בים פחת בצורה משמעותית. ואנחנו כבר לא חוזרים שחורים. אבל השמחה מוקדמת מדי: הים היום הרבה יותר מזוהם משהיה בעבר הרחוק.

בעבר ראינו לאורך אדוות הגלים, בנקודת המפגש שלהן עם החוף, את כתמי הזפת. היום, בינות לשברי צדפים וקצף הגלים אנחנו רואים כמויות גדולות של פלסטיק. לרוב מדובר בחלקיקי פלסטיק קטנים שמרחוק בקושי ניתן להבחין בהם. אבל השוחים ואוהבי הים…


לקריאת הכתבה המלאה התחברו או הצטרפו לבראשית

כתבות שאולי יעניינו אותך

דג ממולא

(בכספית, דשן, חלקיקי פלסטיק, כימיקלים וחומרי הדברה)

זוכרים את סיפור הילדים “סיר הסירים” מאת אלונה פרנקל? ספר חינוכי שמלמד ילדים לעשות קקי בסיר ולא בחיתול. הספר יצא לאור בשנת 1975 וזו אולי הסיבה שאחרי שהילד מסיים את עשיית צרכיו בסיר, הספר מסתיים בשורות המלבבות: “‘שלום פיפי! שלום קקי!” אמר נפתלי. ‘להתראות בים!’ אמרתי אני, אמא של נפתלי והורדתי את המים.” בשנות ה-70 זו היתה הנורמה: נשפוך את הביוב לים, הוא כבר יספוג את הכל, הוא כל כך גדול, עד כדי כך גדול כשכאשר נבוא ונרחץ בו להנאתנו, לא נרגיש בכלל בדבר.

תגובות

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

[login_fail_messaging]