דג ממולא
(בכספית, דשן, חלקיקי פלסטיק, כימיקלים וחומרי הדברה)
זוכרים את סיפור הילדים “סיר הסירים” מאת אלונה פרנקל? ספר חינוכי שמלמד ילדים לעשות קקי בסיר ולא בחיתול. הספר יצא לאור בשנת 1975 וזו אולי הסיבה שאחרי שהילד מסיים את עשיית צרכיו בסיר, הספר מסתיים בשורות המלבבות: “‘שלום פיפי! שלום קקי!” אמר נפתלי. ‘להתראות בים!’ אמרתי אני, אמא של נפתלי והורדתי את המים.” בשנות ה-70 זו היתה הנורמה: נשפוך את הביוב לים, הוא כבר יספוג את הכל, הוא כל כך גדול, עד כדי כך גדול כשכאשר נבוא ונרחץ בו להנאתנו, לא נרגיש בכלל בדבר.
מי שהלך לחופי הים בשנות השבעים, השמונים ואפילו בשנות התשעים של המאה העשרים היה חוזר לרוב עם זפת בכפות הרגליים. ניקוי זפת ביציאה מהחופים עם מברשת טבולה בחומר שמנוני לניקוי הרגליים היה דבר שבשיגרה. כשחקרו את הענין גילו שמקור הזפת הוא בשיטת התפעול של מיכליות הנפט. אמנת ברצלונה שינתה את השיטות האלה וקבעה חוקים שאוסרים להשליך פסולת ומי נטל מספינות בלב ים. וראו זה פלא – זה עבד! לאט לאט החופים התנקו מהזפת. היום הזיהום בים הוא שונה, ולצערנו הרבה יותר חמור…
תגובות