ליידי גאגא החסידי

עם קבלת תוצאות הבחירות, שקעתי בדכדוך. אלה לא היו התוצאות שייחלתי להן. יחד עם זאת היה לי ברור שבבתים אחרים יושבים אנשים אחרים שמרגישים בדיוק ההפך ממני. כשהייתי ילדה היו לנו שכנים חרדים בבניין והייתה להם בת בדיוק בגילי. היינו חברות קרובות והעובדה שהיא הייתה חרדית ואני חילונית לא הטרידה אותנו במיוחד. היינו עסוקות בדברים אחרים. בשלב מסוים הקשר התנתק.

אני חושבת שההתחלה של הניתוק היתה קשורה בכך שאמא שלה לא התלהבה מהרעיון שאנחנו הולכות לעשות פיפי ביחד. היום אני יכולה להבין את הצורך של האם לקטוע את הנוהג הלא מקובל חברתית (ואולי אף הלכתית:) של שתי ילדות קטנות שחולקות אסלה, יושבות יחד ועושות פיפי ביחד באותו זמן… אז לא הבנתי. וכך בימים האחרונים, בעודי מסתכלת על הפרצופים המזוקנים הרבים שהולכים בקרוב להשפיע ככל הנראה גם על חיי הקטנים, דבר הוביל לדבר ומצאתי את עצמי צופה בדוקו על זמר חרדי בשם ליפא שמלצר. כל אחת מוצאת את הדרכים שלה להתנחם, והנה, באמת שבשמלצר התנחמתי.

ליפא שמלצר הוא כוכב ענק בעולם החרדי, ואני מדברת איתכם פה על אדם שהשירים שלו זכו למיליוני צפיות ביוטיוב. אחד שהופיע במדיסון סקוור גארדן בניו יורק ושמכנים אותו לעתים “ליידי גאגא החסידי”, ולעתים אחרות “אלביס היהודי”. עד הרגע שנתקלתי בו בשיטוטיי הפוסט-בחירות העצובים שלי ברשת, לא ידעתי על קיומו. עד כדי כך אנחנו חיים בעולמות מקבילים.

שמלצר שר מגיל מאוד צעיר שירים חסידיים עד שהתרחשה בחייו המוזיקליים תפנית, בגיל מאוחר יחסית, שהפכה אותו לכוכב גדול אבל גם שנוי במחלוקת. בעבר הוא סיפר שכבחור צעיר נהג לבצע משלוחים עבור קצב מקומי. ברכב שבו נהג לא היה טייפ וכך מצא עצמו בפעם הראשונה בחייו מאזין לרדיו. הוא שמע שיר של מריה קארי ולפתע הבין שאפשר לקחת שיר מערבי שמדבר על זוגיות ואהבה בין גבר לאישה ולהפוך אותו לשיר שכולו אהבה להשם. משהו שם ברגע הגורלי ההוא עם מריה קארי שינה את מסלול חייו.

כדי להבין את הסיפור של שמלצר, צריך להקדים ולהגיד משהו על המקום שבו הוא נולד וחי עד גיל 27, ניו סקוור, ניו יורק. שכונה שידועה גם בשם “שיכון סקווירא”. אחת הקהילות החרדיות הקיצוניות באמריקה, שהוקמה מתוך מחשבה לבודד את חסידיה מהשפעות העולם החיצון. זו קהילה בעלת מנהגים שמרניים מחמירים ביותר, שבה אסור לשלוח הודעות טקסט, אסור לשבת במסעדה ואסור ללכת באותו צד של הרחוב עם נשים. קצת כמו מאה שערים של ישראל. אבל שמלצר קיבל החלטה והחל לפרוץ את הגבולות הגזרה. הוא התחיל לשלב ביטים אלקטרוניים ומנגינות משירים מערביים בשירים החסידיים ואפילו יצר קליפ שראו בו מרפק של אישה!

המפיק המוזיקלי דני פינקלמן, שעבד עם שמלצר, אמר עליו: “ליפא הוא הראשון שבעצם העז לצאת מהקופסה של המוזיקה החסידית, העז לשבור את כל הכלים, והוא ספג בשל זאת קיתונות. הוא רצה להראות שיש יהדות אחרת, שיש חסידות אחרת. אתה יכול גם לחשוב בצורה פתוחה”. הוא סיפר שעל הקליפ הראשון שעשו יחד כתבו בתקשורת החרדית: “ליפא מופיע בקליפ עם נשים!” היה אפשר לחשוב שהיו בקליפ רקדניות בטן, הוא אומר. “כולה היתה שם אישה אחת שעשתה לטקס (לביבות) בחנוכה.

אז ראו קצת מהמרפק שלה”. המרפק הזה עלה לו ביוקר, והקהילה האורתודוכסית השמרנית החלה להתעלל בו. שמלצר סיפר פעם בראיון: “התייחסו אלי כאילו אני שודד בנק אם אני מוציא דיסק מודרני. זה פשוט לא היה יאה מבחינתם. בשנה האחרונה שלי שם החריף המאבק בין לעשות את המוסיקה שלי לבין להישאר בשבט. הם רצו אותי בחוץ. פתאום השם שלי הופיע בעיתון. שלושה מהרבנים הכי גדולים חתמו על מודעה נגדי. עברתי התעללות מטורפת בשם הדת. הביכו אותי בבית כנסת, זרקו אותי מהבמה בעודי שר, מישהו פעם ירק לי בפנים בפומבי”.

במהלך שיטוטיי ברשת נתקלתי בצילומי וידיאו שוברי לב שלו, שר וקופץ בעליזות ובשמחה כשלפתע ניגש אליו איש חרדי גס ודוחף אותו באלימות מהבמה, ממש מגרש אותו מההופעה של עצמו. אך ליפא שרד את האירועים האלה, ונדמה שכל זה היה חלק מאוד משמעותי בהפיכתו למי שהוא היום: איש ויוצר עם ראש ולב פתוחים.

הבחירה נעשתה, והוא החליט לעזוב את הקהילה שלו ולהמשיך עם המוזיקה. בשלב מסוים הוא גם הקים בית כנסת, וכך סיפר: “היה פילנתרופ ששאל אותי למה פתחתי את בית הכנסת? אמרתי שתי סיבות – אחת, בשביל הציבור שאין לו בית כנסת שמתאים לו. שיהיה לו לאן לבוא. הסיבה השנייה היא כדי לתת לי עצמי, ליפא, מקום להתפלל בו”.

עם הזמן הוא פיתח דעות ליברליות מתקדמות ביחסו לנשים והוא אפילו שולח את בתו זיסי לבית ספר מודרני: “היא הולכת לבית ספר שיש בו גישה פתוחה. גם לימודים יהודיים וגם חילוניים. זה מה שאני רוצה לתת לילדים שלי. היא רוצה ללמוד בקולג’. אני חושב שבנות צריכות לרכוש השכלה כדי שיוכלו להיות עצמאיות. אנחנו חיים היום בעולם של שוויון זכויות. אני רוצה לתת לבת שלי את החיים הכי נוחים שאני יכול לתת לה”.

ליפא שמלצר הוא יליד 1978 והוא הבן מספר 11 מתוך 12 של הוריו. אביו ניצול שואה ויש לו קרובי משפחה נוספים שעוסקים בתחום הבידור בתוך הקהילה החרדית. כילד ספג אלימות מצד הרבנים בשל הפרעת קשב לא מאובחנת. הוא נשוי ואב לארבעה ילדים. למד בישיבה של האדמו”ר ממאקווא בקריית אתא. יש לו תואר בפסיכולוגיה ובאמנות מאוניברסיטת קולומביה. כיום הוא מגדיר את עצמו כחרדי שמנהל “אורח חיים פתוח”. הוא הוציא כמה וכמה קליפים שנויים במחלוקת, ביניהם קליפ שבו הוא מחופש לרובוט שמזהיר מפני התמכרות לפלאפון, קליפ שצילם עם חיילי הנח”ל החרדי וקליפ שצולם בעיראק. הוא היה אורח בבית הלבן בחנוכה ולאחרונה סרטון שלו שבו הוא מרקיד צעירים, הפך ויראלי כשהזמרים ג’סטין ביבר וקארדי בי שיתפו אותו ברשתות החברתיות.

לאורך השנים שמלצר גם שינה באופן ניכר את סגנון הלבוש שלו. היו תקופות שבהן התלבש בצורה מערבית ומודרנית לחלוטין, ובתקופות אחרות חזר דווקא ללוק החסידי הקלאסי. הוא הפך דמות פופולרית באתרי רכילות חרדיים, שככל הנראה ששים לעקוב אחרי חייו הבלתי שגרתיים. הוא מייצר הרבה כותרות שמתחילות בשורה: “ליפא שמלצר מעורר שוב סערה…”. אבל יותר מכל, שמלצר הוא דמות שמהווה גשר בין העולם החרדי לעולם החילוני. מעין יצור כלאיים חינני שסבל הרבה וספג הרבה בשביל פשוט להיות עצמו. הוא מדגיש בשיחות עימו בראיונות שונים כי מעולם לא זנח את אמונתו או חזר בשאלה. מבחינתו, לכל אורך הדרך הוא נשאר חרדי, פשוט בסטייל שלו. אמנם הוא “גורש מהעיר” והוקא על ידי הקהילה האורתודוכסית המקורית שלו, אבל הצליח לייצר לו חיים אמוניים מלאי יצירה והשראה משלו, עם קהל גדול שאוהב אותו, מקבל ומעריך אותו ואת דרכו.

אנשים אמיצים כמו ליפא מעוררים בי תקווה שאולי בכל זאת אפשר יהיה לחיות כאן פעם ביחד, בכיף. שמלצר הוא באמת אחד מהאנשים האלה שמביאים שמחה ללב, אי אפשר להסתכל עליהם ולא לחייך.

אז אני לא יודעת איפה נמצאת היום חברת הילדות שלי, השכנה ההיא מפעם. זמן רב אחרי שהפרידו בינינו, אביה מת והם עברו דירה. מעניין אם היא המשיכה לצעוד בתלם שטוו עבורה ולכן גם מבסוטה מאוד מתוצאות הבחירות האחרונות, או שאולי היא דווקא אחת האמיצות, שמאזינה לליפא בשמחה ועוקבת בדריכות אחר כל הפרסומים עליו?