כתר המזרח
את ההלם התרבותי הראשון שלי ספגתי בזמן מלחמת לבנון. זה היה במפגש עם חיילים ששירתו איתי בחיל האוויר. באפסנאות שמעו בלופ את “משה חיים” (חיים משה) עם הלהיט “לינדה לינדה” שמבחינתי היה קרוב יותר לדמשק מאשר ללונדון אהובתי. “אתה שחור, איך אתה שומע את הדברים האלה?”, שאל אותי מועלם, כשתפס אותי על חם עם “בציר טוב” שכולו שירי יונה וולך.
“אתה מזרחי, אבל יש לך אופי של אשכנזי”, סיכם בצער פעם אחד הנהגים שירדתי איתו למשימה באילת. כל הדרך הוא השמיע קסטות של ציון גולן, משה גיאת, זוהר ארגוב. עצרנו בדרך לבסיס עובדה בפונדק דרכים. מאיר וחיים הוציאו סיגריות טיים מהכיס של הדגמ”ח, וחיים אמר: “עזוב אותך משטויות, בוא תשמע את החדש של איציק קלה”. ואני שאלתי: “מי זה איציק קלה?” הם פקחו עיניים נדהמות ואמרו: “מה, אתה לא יודע?? איציק קלה והכוכבים. זה ה–דבר!”…
תוכן בלעדי למנויי בראשית
לצפייה התחברו או הצטרפו (שבוע ראשון מתנה!)
לא משנה אם תפתחו היום את ערוץ 13,14, Y-net, וואלה או מאקו, סביר להניח שתמצאו את אותו תמהיל ידיעות שנע על הספקטרום בין תחזיות אפוקליפטיות, פרסומות וקליקבייטים.
מה זה עושה לתודעה שלנו? איך זה משפיע עלינו שכולם מתבוננים על העולם דרך אותו פילטר שחור, מתועש וחסר חיים? איך זה משפיע על התודעה שלך?
טים קוק מנכ”ל אפל אמר פעם “אם אתה לא משלם על מוצר, כנראה שהמוצר זה אתה”. בבראשית אנחנו מציעים לך להפסיק להיות המוצר של מהנדסי התודעה והתקשורת. אנחנו מזמינים אותך להחזיק בכיס עוד זוג משקפיים, כזה שאפשר להתבונן דרכו כשהכל נראה שחור ולראות שיש גם זווית אחרת, שממנה רואים צבעים ואהבה ואור, ולדעת שבזכותך קיים אמצעי תקשורת אחד שלעולם לא ימכור את הנשמה.
תגובות