כמו מכונת אהבה שבורה
איך קרה שכמעט אין לנו באמת שירי אהבה
בכל חג אהבה, ולנטיין, או ט”ו באב, לועזי או עברי, זה צף מחדש: שירי האהבה אינם בדיוק שירי אהבה. הם יותר שירי כמיהה. געגוע. ערגה. אבדן ופרידה. שירי כאב. לפעמים שירים על אהבה שהיתה ואיננה עוד. לפעמים על אהבה נכזבת, על לב שנשבר, או על אהבה שלא מתממשת, כזאת שלעולם לא תושג. “אני רואה אותה בדרך לגימנסיה”, למשל, כשאריק איינשטיין שר את המילים של רוטבליט הנער: “היא לא יודעת, היא אף פעם לא תדע”. או ב”היא כל כך יפה”, של להקת כוורת, כשדני סנדרסון שר: “זה צובט בלב שלך. בכאב. הייתי נותן לה שק של סנטימנטים, אך חיכיתי יותר מדי. והרגע עבר.” יצחק קלפטר שר: “שוברת לבבות קטנה, אני שבור ללא תקנה”. מתי כספי שר:” קול קורא הלילה, אין עונה הלילה… איך שאשתנה, בשבילך”.” שלמה ארצי זועק:” או או או…תגידו לה… היא לא יודעת מה עובר עלי” ושלום חנוך עם להקת תמוז: “אני לא יודע איך לומר לך, מילים לא אומרות מאום”.
ואולי באמת המילים לא אומרות מאום…
תוכן בלעדי למנויי בראשית
לצפייה התחברו או הצטרפו (שבוע ראשון מתנה!)
לא משנה אם תפתחו היום את ערוץ 13,14, Y-net, וואלה או מאקו, סביר להניח שתמצאו את אותו תמהיל ידיעות שנע על הספקטרום בין תחזיות אפוקליפטיות, פרסומות וקליקבייטים.
מה זה עושה לתודעה שלנו? איך זה משפיע עלינו שכולם מתבוננים על העולם דרך אותו פילטר שחור, מתועש וחסר חיים? איך זה משפיע על התודעה שלך?
טים קוק מנכ”ל אפל אמר פעם “אם אתה לא משלם על מוצר, כנראה שהמוצר זה אתה”. בבראשית אנחנו מציעים לך להפסיק להיות המוצר של מהנדסי התודעה והתקשורת. אנחנו מזמינים אותך להחזיק בכיס עוד זוג משקפיים, כזה שאפשר להתבונן דרכו כשהכל נראה שחור ולראות שיש גם זווית אחרת, שממנה רואים צבעים ואהבה ואור, ולדעת שבזכותך קיים אמצעי תקשורת אחד שלעולם לא ימכור את הנשמה.
תגובות