כי האדם עץ השדה

כְּשֶׁנָּמוּת יִקְבְּרוּ אוֹתָנוּ
בְּיִקְבֵי רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן.
שָׁם יֶשְׁנָן עֲלָמוֹת
הַמַּגִּישׁוֹת כּוֹסוֹת
מְלֵאוֹת יַיִן אָדֹם אָדֹם…
(מילים ולחן: עממי).

מי מאיתנו לא מכיר את השיר המקברי הזה מתקופת קום המדינה, המתאר את הכמיהה להיקבר במקום שבו הדברים הטובים של החיים נמשכים ואף נמצאים בשפע… נזכרתי בו השבוע כשקראתי ידיעה מרתקת שבה נכתב כי מדינת ניו–יורק תהיה המדינה השישית בארה”ב שמאפשרת “קבורת קומפוסט”. על מה מדובר? בתוך מתקנים מיוחדים מניחים את הגופה ובתהליך קומפוסטציה מבוקר, הגופה מתפרקת וחוזרת להיות מה שהיינו בתחילת דרכנו – כי מהאדמה באנו ואליה נשוב. יש בתהליך זה הרבה היגיון, הוא לא תופס חלקי שטח לתמיד והוא מאפשר את המשך החיים בכדור הארץ. על פי הפרסום ב”הארץ”, מושלת מדינת ניו יורק, קתי הוקול, אישרה דרך קבורה חדשה ומדינת ניו יורק מצטרפת בכך לשש מדינות לפניה, שאישרו את סוג הקבורה הזה הנתפס כאלטרנטיבה ירוקה לקבורה ידידותית לסביבה. וושינגטון היתה החלוצה בארה”ב שאישרה בחוק להפוך שרידי אדם לקומפוסט (בשנת 2019). אחריה באו קולורדו, אורגון, ורמונט וקליפורניה. 

לקריאת הכתבה המלאה התחברו או הצטרפו לבראשית