חדש: מתכון לא חדשני!

שניצל פשוט-פשוט, ואז לא

מקוריות – זה מה שמעסיק אותי בימים אלה. קראתי לאחרונה ביקורת מסעדות מאת איזו ביצה עלומה על חצר יין בשם ״רומיה״, בשוק הכרמל (מישהו שמע?) ומסיבה כלשהי, הביקורת הזו נגעה בי באופן מאוד אישי…

מטבעי, אני אדם לא כל כך ביקורתי, אז האמת היא שיש לי קושי עם כל הקונספט הזה, אבל מה לעשות, אנשים ממש אוהבים ביקורות, בטח יש בזה משהו. 

אותו מבקר מסעדות עלום כתב דברים אחלה אבל בטון ביקורתי, מה שהפך את האחלה הזה לתחושה כאילו זה בכלל לא אחלה… מוזר, נכון? גם אני הרגשתי ככה. ובכל זאת, משהו בדברים שם נגע בי, הפעיל אותי וגרם לי לחשוב ממש הרבה, אז תודה לפחות על זה.

הוא כתב שם בכותרת: ״חידוש? אין. אוכל טעים? יש.״ ואני הרי כל חיי מונע ממקוריות, החדשנות בוערת בי, וכל כך חשוב לי להיות מקורי. להגיד עליי שאצלי אין חידוש?? פתאום קלטתי שזאת כנראה המתנה הכי גדולה שלי אבל אולי גם המחסום הגדול של חיי. ומסתבר שאפילו בזה אני לא מקורי – כי כל אדם שעוסק ביצירה מרגיש בדיוק כמוני.

אז מה זה הצורך הקבוע הזה במקוריות? מה הוא נותן? את מי הוא משרת? 

ומתי בכלל הוא התחיל? למה, למשל, חשוב לנו ההורים לתת שמות יחידים ומיוחדים לילדים שלנו? לילדות שלי קוראים אליס ואומי, לאישתי קוראים עמל ואני פאקינג פנדה. מה הקטע? ומאיפה בא הרצון הזה שלי להתלבש בצורה ייחודית רק לי? חייב לפענח את זה: למה תמיד חשוב לי להיות

מיוחד/מקורי? למה לעזאזל אכפת לי שמישהו אומר שהיצירה שלי לא מספיק מקורית וחדשנית עבורו?

כבר יצא לי לספר לכם כאן על ג׳יימי אוליבר ועל המפגש הבלתי נשכח איתו, ואיך ג׳יימי המתוק אמר לי אז שאם לא המצאתי את השמש ואת המים אז כנראה שכבר לא אמציא שום דבר בחיים האלה. ולא הבנתי מה הוא בעצם אמר. אז עכשיו אני קצת יותר מבין אותו. תכל’ס, זה די פשוט, כבר אין הרבה חדש בעולם וקשה לחדש כי באמת נראה שכולנו לוקחים השראה זה מזה, זה מזו, זו מזו, זו מזה וחוזר חלילה. וזה בסדר. אבל עדיין, לכל אחד יש את זווית הראיה שלו שהיא ייחודית ומקורית רק לו, וגם זה בסדר. ואני, מה אני, אדם מן השורה, שרק רוצה להיות שמח, בריא ו… מקורי :).

ובהתאם לכל הכתוב לעיל, היום נכין יחד משהו הכי גנרי, הכי לא חדשני, הכי פחות מקורי: שניצל. הכי פשוט, הכי רגיל, אבל ללא ספק הכי טעים.


שניצל פשוט–פשוט, ואז לא

חומרים

חזה עוף פרוס דק דק.
קמח בקערה.
פרורי לחם זהב בקערה.
ביצים טרופות עם מלח בקערה.
שמן קנולה / שמן ניטרלי אחר בסיר.

הכנה

טובלים את חזה העוף בקמח,
מעבירים לביצה הטרופה,
מעבירים לפירורי הלחם.
מטגנים בשמן עמוק, 
מוציאים למסננת וממליחים מעט.

מצננים מעט, מנשנשים מעט, 
מודים על הפשטות
ומיד חוזרים לחלום על היצירה המקורית הבאה
(כי הרי ברור לכם שאתן כמובן גם פה את זווית הראיה שלי)

ניקח את השניצלים, נחתוך לרצועות דקות ונניח בצד.
נכין בינתיים אורז עגול ודביק, כזה שמתאים לסושי,
נכין גם מטבוחה (שצמצמנו 6 שעות על הגז כי החיים שלנו דבש ויש לנו מלא זמן). 

נטגן חצילים שחיכו פרוסים דק ועטופים בחלבון ובקמח, נחתוך גם אותם דק דק.

נניח את כל המוצרים על אצת נורי ונגלגל לנו  רול סושי טעים לשבת,  ובכך נפוצץ את כל התיאוריה הגנרית ? 

* תייגו אותי כשאתן מצלמות משהו מקורי!

כתבות שאולי יעניינו אותך

עת השתחררתי הרופאים לא המליצו לי דבר

משבר נפשי של אחרי-הודו הוביל את לילה מאיה חפר לאשפוז כפוי במחלקה הפסיכיאטרית. לאחר החווייה הקשה, ובמהלך ההחלמה, החלה ללמוד עבודה עבודה סוציאלית, והיא השתתפה בהקמה ובניהול של "דיאלוג פתוח ישראל", ששואף לשנות מהיסוד את הגישה והטיפול בפגועי נפש

משבר נפשי של אחרי-הודו הוביל את לילה מאיה חפר לאשפוז כפוי במחלקה הפסיכיאטרית. לאחר החווייה הקשה, ובמהלך ההחלמה, החלה ללמוד עבודה עבודה סוציאלית, והיא השתתפה בהקמה ובניהול של “דיאלוג פתוח ישראל”, ששואף לשנות מהיסוד את הגישה והטיפול בפגועי נפש

כשתקום ועדת החקירה

כשהרשתות החברתיות התמלאו בדיווחים על נפגעי תכשיר פייזר, אביטל לבני לקחה על עצמה לתעד ולהפיץ את המידע. כך נולד "פרוייקט העדויות" - 70 ראיונות מצולמים עם נפגעי התכשיר, טיפה בים מתוך אלפי הדיווחים שהגיעו אליה. הסרטונים תורגמו ל 17- שפות, זכו ל 2.5- מיליון צפיות ברחבי העולם, אבל זכו להתעלמות גורפת מהתקשורת והממסד הישראלי. אנחנו מביאים כאן תקציר מתוך שלוש עדויות כאלה

כשהרשתות החברתיות התמלאו בדיווחים על נפגעי תכשיר פייזר, אביטל לבני לקחה על עצמה לתעד ולהפיץ את המידע. כך נולד “פרוייקט העדויות” – 70 ראיונות מצולמים עם נפגעי התכשיר, טיפה בים מתוך אלפי הדיווחים שהגיעו אליה. הסרטונים תורגמו ל 17- שפות, זכו ל 2.5- מיליון צפיות ברחבי העולם, אבל זכו להתעלמות גורפת מהתקשורת והממסד הישראלי. אנחנו מביאים כאן תקציר מתוך שלוש עדויות כאלה

קורבנות ללא פנים

איש מהם לא היה "מתנגד חיסונים", להפך. אבל מרגע שנפגעו קשות מתכשיר פייזר וחייהם נהרסו, הם גילו שלכל הסבל הפיזי והנפשי נוספו סנקציות חברתיות חמורות: רופאים נזפו בהם שוב ושוב וביטלו את תלונותיהם, בני משפחה פנו נגדם והמערכת הציבורית הפקירה אותם. הבושה והפחד של הנפגעים כה עמוקים, ששלושה מתוך ארבעת המרואיינים בכתבה ביקשו לשמור על עילום שם. לפי הנתונים המאוד חלקיים בידינו, סיפוריהם מייצגים עוד מאות אלפי אנשים בישראל

איש מהם לא היה “מתנגד חיסונים” אבל מרגע שנפגעו קשות מתכשיר פייזר חייהם נהרסו, ולסבל הפיזי והנפשי שלהם נוספו סנקציות חברתיות חמורות. מרווה קובי בראיון עם 4 נפגעי חיסון

האיש שהחליט לאתחל את העולם

ניב עמיר נסע לאוסטרליה אחרי הצבא, נשא שם אישה, הפך לאבא ואיש עסקים מצליח ונינוח, עד שיום אחד הכה בו רעיון: הוא חייב לעזוב הכל ולארגן בישראל כנס התעוררות בינלאומי ענק. וזה הצליח מעל למשוער, למעט פרט אחד קטן – שנייה אחרי שהוא נחת כאן פרצה הקורונה והכל בוטל. אבל את התנופה שלו כבר היה מאוחר לעצור, וכך קם ארגון "ביחד", שבונה מהיסוד תשתיות קהילתיות של חינוך, בריאות כלכלה ועסקים. הם מקימים גם ישוב חדש בדרום, ומטבע קהילתי דיגיטלי

ניב עמיר נסע לאוסטרליה אחרי הצבא, נשא שם אישה, הפך לאבא ואיש עסקים מצליח ונינוח, עד שיום אחד הכה בו רעיון: הוא חייב לעזוב הכל ולארגן בישראל כנס התעוררות בינלאומי ענק. כך קם ארגון “ביחד”, שבונה מהיסוד תשתיות קהילתיות של חינוך, בריאות כלכלה ועסקים

תרופת סבתא

אחרי שהפציעה גם בשמי הרייטינג של הטלוויזיה, הדמות הקומית של גברת רביע הפכה לתופעה סנסנציונית וחוצת ז'אנרים כשהיא מעבירה טיפולים זוגיים מהפכניים על הבמה, מול אולמות מלאים. נועם אנקר הזמינה למיטת הטיפולים את דניאל קישינובסקי, השחקן שמאחורי הדמות, ולמדה על מערכת היחסים העדינה שבין הסבתא זפטא לבין הנער שכמעט איבד את רגליו

אחרי שהפציעה גם בשמי הרייטינג של הטלוויזיה, הדמות הקומית של גברת רביע הפכה לתופעה סנסנציונית וחוצת ז’אנרים כשהיא מעבירה טיפולים זוגיים מהפכניים על הבמה, מול אולמות מלאים. נועם אנקר הזמינה למיטת הטיפולים את דניאל קישינובסקי, השחקן שמאחורי הדמות

תגובות

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ב ללא רקע

הצטרפו לרשימת התפוצה של בראשית

קבלו עדכונים על כתבות חדשות, תחקירים מרתקים וסיפורים מרגשים 

[login_fail_messaging]