הרוני דניאל שלהם
ורד לוי ברזילי לא שמעה מעולם על שירין אבו ע'אקלה, עד שכדור לא מזוהה פילח את ראשה. רגע אחר-כך, היא כבר מתגעגעת
עד ה- 11 במאי, 2022, לא ידעתי ולא שמעתי (לבושתי) על עיתונאית ערבייה בשם שירין אבו ע’אקלה. אני לא צופה ברשת הטלוויזיה אל-ג’זירה, ולא מתעמקת בתכנים שלה. והנה, הזמן שלקח כדי ששירין אבו ע’אקלה תחדור לתודעתי וללבי היה הרף עין. כמו הזמן שלקח לקליע האם. 16 (ה-אולי ישראלי אולי פלסטיני) לפלח את ראשה ולהרוג אותה.
מן הרגע הראשון ניבטה אלי דמותה ולא נתנה לי מנוח: אישה. ערבייה. נאה. רהוטה. חכמה. ישירה. חולצת ויסקוזה ורודה כהה. גלויית ראש ומבט. עיניים יוקדות. אמיצות. ומשהו במותה הטרגי טלטל אותי מבפנים. אומרים שאדם קרוב אצל עצמו, וזה נכון. אין ספק שהעובדה שהייתי 30 שנים עיתונאית, גורמת לי להזדהות באופן רגשי מיידי עם הריגה, כליאה או חטיפה של כל עיתונאי ועיתונאית ברחבי הגלובוס. כך היה גם במקרים קודמים. אבל הפעם…
תוכן בלעדי למנויי בראשית
לצפייה התחברו או הצטרפו (שבוע ראשון מתנה!)
לא משנה אם תפתחו היום את ערוץ 13,14, Y-net, וואלה או מאקו, סביר להניח שתמצאו את אותו תמהיל ידיעות שנע על הספקטרום בין תחזיות אפוקליפטיות, פרסומות וקליקבייטים.
מה זה עושה לתודעה שלנו? איך זה משפיע עלינו שכולם מתבוננים על העולם דרך אותו פילטר שחור, מתועש וחסר חיים? איך זה משפיע על התודעה שלך?
טים קוק מנכ”ל אפל אמר פעם “אם אתה לא משלם על מוצר, כנראה שהמוצר זה אתה”. בבראשית אנחנו מציעים לך להפסיק להיות המוצר של מהנדסי התודעה והתקשורת. אנחנו מזמינים אותך להחזיק בכיס עוד זוג משקפיים, כזה שאפשר להתבונן דרכו כשהכל נראה שחור ולראות שיש גם זווית אחרת, שממנה רואים צבעים ואהבה ואור, ולדעת שבזכותך קיים אמצעי תקשורת אחד שלעולם לא ימכור את הנשמה.
תגובות