הפוטושופ של החיים

לפני כמה זמן מצאתי ערימה של תמונות ישנות של המשפחה העתיקה של אמא ואבא שלי. אצל אשכנזים מדובר על תמונות של “לפני” ו”אחרי” רק לא של דיאטה, של השואה. שחור לבן, דהויות קצת, מטושטשות אבל מלאות עוצמה. התחלתי לחפש איך לשמר את הדבר העתיק הזה אבל החיים לקחו אותי למה שאוהבים לקרוא “השוטף” (כי הרי החיים שלנו הם שצף מרהיב של פעילות ולא סתם להוציא כלים מהמדיח ולהכניס כלים למדיח וחוזר חלילה) ומאז, לא נגעתי בתמונות. הן הולכות ומצהיבות על מדף והדיגום היחידי שעשיתי זה להכניס אותן לשקית אוכל מרמי לוי.

לפעמים, תוך כדי דיון אינטרנטי חוצב להבות ומזועזע מישהו פתאום יגיד לך: שמע, אתה חי בבועה. המתוחכמים יותר יאמרו–אתה חי בתוך “תיבת תהודה” (כי הם כאלה, גם המטאפורות שלהם נשמעות מהודרות). תראה אותך, הפיד שלך מלא באנשים שחושבים כמוך. משום מה זה נתפס כאסון גדול. אקט שמרני של דלילות אינטלקטואלית. כי הרי אין מספיק אידיוטים מסביב בחיים האמיתיים שלי, אני גם חייב לפגוש אותם כשאני רובץ על ספה בסוף יום עם רמה קוגניטיבית של שומר מסך והדבר היחיד שאני מסוגל לעשות זה לגלול בפייסבוק. גם שם, איש אינטליגנטי שכמוך, גם שם אתה תשב ותשמע את הדברים המטומטמים שיש לי לומר! אתה ח ו ש ב שנגמר היום אבל לכרמלה הנומרולוגית יש עוד מה לומר לך! מי אתה חושב שאתה, שתשב לך בבית שלך על הספה שלך ולא תיתן לדעה הלא מנומקת והמופרכת שלי להישמע בין הקירות שלך! כמו ילדים שצועקים עליי בחצר בית הספר: תיבאאאת תהודה! תיבאאאת תהודה! אז אני נבהל ומארח את כולם ובתמורה הם מתפרעים לי בפיד כאילו אין מחר. לא כולם תוקפים כמובן, סתיו עם וו כותבת תודה על הפוסט הזה! מנחם מגני תקווה כותב למישהו: תודה שיש אותך. רק כרמלה הנומרולוגית כותבת שזו בושה! אחד ועוד אחד, הלילה יורד ואני כבר הולך לישון אבל גם על הכרית אני עדיין גולל פוסט ועוד פוסט והפוסט של כרמלה הנומרולוגית הוא הפוסט שאיתו אני נרדם.

לקריאת הכתבה המלאה התחברו או הצטרפו לבראשית