היום שבו המוזיקה מתה

חירות הביטוי ומגוון הדעות והטעמים של שדרני הרדיו עניינה אותם כשלג דאשתקד. הם לא היו חלק מאותה "מתמטיקה", כפי שהגדיר המנכ"ל את העריכה המוזיקלית

חמש שנים חלפו מ”המעבר”, כפי שאנחנו נוהגים לקרוא לו. “אנחנו” – אלה ניצולי הרדיו של קול ישראל, רשות השידור ובעיקר אנשי המוזיקה שבה. “המעבר” הוא שם הקוד לטראומה שחווינו עם פירוק רשות השידור והעברתה לידי תאגיד השידור הציבורי. חלפו חמש שנים אבל הטראומה לא חלפה. תחושת החסר קיימת לא רק אצלנו, גם בקרב הציבור שאהב את הרדיו הישן. אדם מתגעגע ליקיריו שמתו, והוא ממשיך לחוות את אובדנם ואת חסרונם. 88FM, התחנה האהובה שבה עבדתי 16 שנים, כבר לא באמת קיימת. “המעבר” חיסל אותה.

זה קרה עם הרבה מתק שפתיים, אינספור שקרים נלווים, ובניגוד להמלצת וועדת לנדס המקצועית שקבעה כי אין לעשות שינויים בתחנות הרדיו של קול ישראל, מכיוון שהעסק עובד היטב. דבר לא עזר. התקבלה תוכנית אב והיא הוצאה לפועל בקור רוח מצמית, באפס רגישות ובדייקנות מופתית של שלב־אחרי־שלב… 


לקריאת הכתבה המלאה התחברו או הצטרפו לבראשית

כתבות שאולי יעניינו אותך

עת השתחררתי הרופאים לא המליצו לי דבר

משבר נפשי של אחרי-הודו הוביל את לילה מאיה חפר לאשפוז כפוי במחלקה הפסיכיאטרית. לאחר החווייה הקשה, ובמהלך ההחלמה, החלה ללמוד עבודה עבודה סוציאלית, והיא השתתפה בהקמה ובניהול של "דיאלוג פתוח ישראל", ששואף לשנות מהיסוד את הגישה והטיפול בפגועי נפש

משבר נפשי של אחרי-הודו הוביל את לילה מאיה חפר לאשפוז כפוי במחלקה הפסיכיאטרית. לאחר החווייה הקשה, ובמהלך ההחלמה, החלה ללמוד עבודה עבודה סוציאלית, והיא השתתפה בהקמה ובניהול של “דיאלוג פתוח ישראל”, ששואף לשנות מהיסוד את הגישה והטיפול בפגועי נפש

14,13,12,11 – דג מלוח!

"חוק השידורים" המתגבש בלשכת השר שלמה קרעי היה עלול להיות אסון עבור ערוצי הטלוויזיה, אלא שהם הקדימו אותו מזמן בהרס חופש הביטוי והתקשורת בישראל

“חוק השידורים” המתגבש בלשכת השר שלמה קרעי היה עלול להיות אסון עבור ערוצי הטלוויזיה, אלא שהם הקדימו אותו מזמן בהרס חופש הביטוי והתקשורת בישראל

תגובות

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

[login_fail_messaging]