החסה שאהבה אותי

סלט קיסר של פנדה

היום שבו פגשתי את הקיסר, התחיל כמו יום שחבל שבכלל התחיל, יום כזה שעדיף היה להיכנס חזרה למיטה, לסגור את החלונות, לפתוח מזגן ולהיכנס עם הראש מתחת לשמיכה. לעצום עיניים, להתפלל שאצליח בכלל להירדם ולעשות ריסטארט. כל זה לא יכול היה לקרות כי מדובר היה ביום העמוס בחיי, יום שכולו בסימן מנחוס.

קיץ, אמצע אוגוסט. כיוונתי שעון ל–7:00, בשביל להתחיל את היום בכיף, עם קפה קר, מקלחת טובה, ארוחת בוקר של אלופים ויציאה מלכותית מהבית.

צילום: אופיר גפקוביץ’

במקום כל זה, התעוררתי מחלום בלהות על כלבים שלועסים לי את הרגליים. התעוררתי שטוף זיעה קרה, השעה היתה 9:25 בדיוק, וזו השעה שבה היה לי תור לרופא מומחה, שקבעתי שלושה חודשים קודם לכן.
קפצתי מהמיטה, זרקתי על עצמי בגד ויצאתי בריצה מהבית. עליתי במהירות על האופנוע וגיליתי שהשארתי את המפתח ואת הטלפון בבית, ככה שאין לי דרך אפילו להודיע שאני מאחר, (וגם אין לי איך להגיע לשם).
המרפאה היתה קרובה לבית, אז התחלתי ללכת. איך שיצאתי מכניסת הבניין הרגשתי שהמוח נמס לי, כמו שוקולד שנמרח בתיק על כל החפצים, אבל ממש מיהרתי, והעולם המשיך לעשות ככל שביכולתו להמשיך להפריע לי.

בכניסה לקופת החולים, השומר שאל אותי הרבה שאלות לא רלוונטיות, ואפילו החל מחטט לי בתיק. פקידת הקבלה אמרה לי, בחיוך מלא רחמים, שבגלל שאיחרתי עליי להמתין שעתיים (!) וזה כשאני יודע שהפגישה שלי בבנק מתחילה בעוד חצי שעה, ואחריה מחכה לי עוד פגישה בביטוח לאומי, כאמור, יום סיוט!
לקחתי החלטה, עזבתי את המקום, ואמרתי שאשוב בעוד שעתיים.

הלכתי (ברגל כמובן), לפגישה שלי בבנק עם מנהל הסניף. הם רק שכחו להודיע לי שהוא חולה, והפגישה בעצם התבטלה.

נשמתי עמוק וחזק אל תוך חלל הבטן, והבטחתי לעצמי שזה לא ישבור אותי. המשכתי לי לפגישה בביטוח לאומי, לאורך כל כל הדרך עשיתי לעצמי דמיון מודרך, על איך הולך להשתפר לי היום (אני מזכיר שוב שאוגוסט ורותח בחוץ, והמוח שלי בשלב הזה, קווץ׳), אני הולך ומזיע את נשמתי, וחושב לעצמי שלא ידעתי שיש בי כל כך הרבה נוזלי גוף שיודעים לצאת ככה ביחד, כולי כבר מים מכף רגל ועד ראש. שלולית מהלכת.
בדרך, אני נתקל בהרבה אנשים כועסים, והכל נראה שחור, חם ומבאס. אבל אני בשלי – דמיון מודרך, עדיין הולך על הקו.

כשהגעתי סוף סוף לביטוח לאומי ראיתי על דלת הכניסה שלט: ״אנחנו בעיצומים״.
זה היה רגע השבירה שלי.
צרחתי לשמים!!!

חזרתי אל הרופא, כעבור קצת יותר משעתיים, וכמובן שהוא כבר לא היה במרפאה. זהו, נשברתי. מודה. הפעם פשוט נשברתי. עצוב, עצבני וכעוס, שונא את החיים, הלכתי הביתה. לא עשיתי שום דבר ממה שתכננתי, וגם הזעתי את חיי.

הגעתי לפתח הבית, נזכרתי שאין לי מפתח וגם אין לי טלפון להתקשר לפורץ, צחקתי לעצמי והחלטתי להחליף דיסק, כי בסוף הכל אצלנו ובאחריותינו. יצאתי שוב אל הכבשן התל אביבי, רק שהפעם בראש מורם, עם חיוך ושיר בלב. אחרי חצי שעה של הליכה לכיוון הים, עצרתי רגע ונכנסתי למקום ממוזג. מולי עמדה מלצרית עם שיער בצבע אגוז וחיוך מז׳ורנל, היא קיבלה אותי בברכה (למרות שנראיתי כמו בריכה), שאלה אותי לשלומי, ואני, בלי להתבלבל, סיפרתי לה על היום השחור. היא אמרה שהיום שלי משתנה כאן ועכשיו: אם לא תספר על הבעיות שלך, הן לא ייפתרו.

הזמנתי לי קפה קר, בדיוק כמו שחלמתי עליו הבוקר, ופתאום משום מקום הוא מופיע מולי, בהדרת מלך! כולו רענן, כמו אחרי מקלחת קרח, ומדיטציה בהרים, יפה טוהר, זקוף ומרגש ברמות של כלה ביום חתונתה.
הנה, הוא כאן בשבילך, היא אומרת, במיוחד בשבילך. הוא ולא אחר: הקיסר!


סלט קיסר

רוטב

  • 50 גרם אנשובי
  • מיץ מלימון אחד
  • 50 גרם צלפים במלח
  • כפית חרדל
  • ביצה אחת
  • חלמון אחד
  • 100 גרם גבינת פרמזן
  • שן אחת של שום
  • 100 מיל’ שמן זית

טוחנים במעבד מזון עד לקבלת מרקם חלק אחיד ומחובר.

סלט

  • אריזה של לבבות חסה, לקרוע ביד
  • 150 גרם עגבניות שרי חתוכות גס
  • בצל חתוך לסהרונים דק דק (כי אין בבצל דק מדי)
  • רצועות עוף חתוכות לגודל אצבע
  • מטוגנות במחבת על שמן זית מלח ופלפל.

קרוטונים

  • כדאי להכין מראש
  • עדיף להכין בבית מלחם שאבד עליו הכלח:
  • לעטוף את הלחם בשמן זית, שום כתוש וטיפה מלח
  • להכניס לתנור ב–120 מעלות לשעה וחצי.
  • לקרר.
  • לגרד פרמז׳ן מלמעלה.
  • לנשום עמוק, להפעיל מזגן, לשטוף פנים,
  • ולהודות על כל רגע שבו הכל רגיל:)

כתבות שאולי יעניינו אותך

קורא בקפה

באתיופיה אפו ממנו לחם, בתימן עלו על השימוש בו כמשקה. מאז, בכל מקום שאליו הגיעו הפולים השחומים, נקשרו לקפה אינסוף כתרים מיסטיים, חברתיים ובריאותיים. רופא פרסי נודע אף המליץ על קפה כי הוא "מעניק ריח מצוין לכל הגוף"

בכל מקום שאליו הגיעו הפולים השחומים,
נקשרו לקפה אינסוף כתרים מיסטיים,
חברתיים ובריאותיים. מהרי הנגב ועד
אתיופיה, מסצנת הדייטים בתל אביב ועד
כפרים נידחים בתימן – כוס קפה היא
לעולם לא רק קפה

תסתכלו לנו בעיניים

בשנתיים שמאז תחילת החיסונים עלתה התמותה בישראל באלפי מקרים לשנה. כל אחד מאיתנו מכיר מישהו שנפגע או מת במפתיע בזמן הזה, אבל רופא שיעז לאשר זאת יפוטר ו/או יאבד את רשיונו. אמצעי התקשורת והמדיה החברתית בנו חומת ברזל של שתיקה והשתקה. הנה ארבעה סיפורים שמייצגים אלפי מקרים ומבקשים – אל תסיטו את מבטכם, השקר הזה הורג

בשנתיים שמאז תחילת החיסונים עלתה התמותה בישראל באלפי מקרים לשנה. כל אחד מאיתנו מכיר מישהו שנפגע או מת במפתיע בזמן הזה, אבל רופא שיעז לאשר זאת יפוטר ו/או יאבד את רשיונו. אמצעי התקשורת והמדיה החברתית בנו חומת ברזל של שתיקה והשתקה. הנה ארבעה סיפורים שמייצגים אלפי מקרים ומבקשים – אל תסיטו את מבטכם, השקר הזה הורג

כשתקום ועדת החקירה

כשהרשתות החברתיות התמלאו בדיווחים על נפגעי תכשיר פייזר, אביטל לבני לקחה על עצמה לתעד ולהפיץ את המידע. כך נולד "פרוייקט העדויות" - 70 ראיונות מצולמים עם נפגעי התכשיר, טיפה בים מתוך אלפי הדיווחים שהגיעו אליה. הסרטונים תורגמו ל 17- שפות, זכו ל 2.5- מיליון צפיות ברחבי העולם, אבל זכו להתעלמות גורפת מהתקשורת והממסד הישראלי. אנחנו מביאים כאן תקציר מתוך שלוש עדויות כאלה

כשהרשתות החברתיות התמלאו בדיווחים על נפגעי תכשיר פייזר, אביטל לבני לקחה על עצמה לתעד ולהפיץ את המידע. כך נולד “פרוייקט העדויות” – 70 ראיונות מצולמים עם נפגעי התכשיר, טיפה בים מתוך אלפי הדיווחים שהגיעו אליה. הסרטונים תורגמו ל 17- שפות, זכו ל 2.5- מיליון צפיות ברחבי העולם, אבל זכו להתעלמות גורפת מהתקשורת והממסד הישראלי. אנחנו מביאים כאן תקציר מתוך שלוש עדויות כאלה

עת השתחררתי הרופאים לא המליצו לי דבר

משבר נפשי של אחרי-הודו הוביל את לילה מאיה חפר לאשפוז כפוי במחלקה הפסיכיאטרית. לאחר החווייה הקשה, ובמהלך ההחלמה, החלה ללמוד עבודה עבודה סוציאלית, והיא השתתפה בהקמה ובניהול של "דיאלוג פתוח ישראל", ששואף לשנות מהיסוד את הגישה והטיפול בפגועי נפש

משבר נפשי של אחרי-הודו הוביל את לילה מאיה חפר לאשפוז כפוי במחלקה הפסיכיאטרית. לאחר החווייה הקשה, ובמהלך ההחלמה, החלה ללמוד עבודה עבודה סוציאלית, והיא השתתפה בהקמה ובניהול של “דיאלוג פתוח ישראל”, ששואף לשנות מהיסוד את הגישה והטיפול בפגועי נפש

גנבו לי את האור

יא אללה, איזה דיכאון, נכון? בבת אחת כאילו מישהו לחץ על המתג ובשבוע שעבר, במהלומה אחת, נעשה פה חשוך יותר. ואין ממש מקום לאופטימיות, הניסיון מלמד שזה הולך להחמיר מיום ליום. תקופה חשוכה לפנינו, בזה אין ספק.
גם הקטע הזה של הבחירות קצת מבאס, וגם העננה שמרחפת מעל לעיתון אחד שאני ממש אוהב, אבל כמובן שאני לא מדבר על זה. כי כל אלה הם זבובים טורדניים ביחס לדבר שהכי מדכא אותי בימים האלה: המעבר לשעון חורף.

האיש שהחליט לאתחל את העולם

ניב עמיר נסע לאוסטרליה אחרי הצבא, נשא שם אישה, הפך לאבא ואיש עסקים מצליח ונינוח, עד שיום אחד הכה בו רעיון: הוא חייב לעזוב הכל ולארגן בישראל כנס התעוררות בינלאומי ענק. וזה הצליח מעל למשוער, למעט פרט אחד קטן – שנייה אחרי שהוא נחת כאן פרצה הקורונה והכל בוטל. אבל את התנופה שלו כבר היה מאוחר לעצור, וכך קם ארגון "ביחד", שבונה מהיסוד תשתיות קהילתיות של חינוך, בריאות כלכלה ועסקים. הם מקימים גם ישוב חדש בדרום, ומטבע קהילתי דיגיטלי

ניב עמיר נסע לאוסטרליה אחרי הצבא, נשא שם אישה, הפך לאבא ואיש עסקים מצליח ונינוח, עד שיום אחד הכה בו רעיון: הוא חייב לעזוב הכל ולארגן בישראל כנס התעוררות בינלאומי ענק. כך קם ארגון “ביחד”, שבונה מהיסוד תשתיות קהילתיות של חינוך, בריאות כלכלה ועסקים

תגובות

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ב ללא רקע

הצטרפו לרשימת התפוצה של בראשית

קבלו עדכונים על כתבות חדשות, תחקירים מרתקים וסיפורים מרגשים 

[login_fail_messaging]