דרך האושר של זלמן שושי
“אומנות האושר היא האומנות לחיות את החיים לעומקם ברגע ההווה. הכאן והעכשיו הם הזמן והמקום היחידים שבהם החיים זמינים ושבהם נוכל למצוא כל מה שאנחנו מחפשים, כולל אהבה, חופש, שלווה ואושר”
זהו ציטוט מתוך הספר אומנות החיים מאת טיך נהאט האן, נזיר זן בודהיסטי ויאטנמי, סופר ומשורר. מורה רוחני מעורר השראה שהנגיש את העקרונות הבודהיסטים בכתביו לעולם המערבי.
אני מרבה לקרוא אותו ולתרגל את אימרותיו עם עצמי בעשייה היומיומית שלי. העשייה שלי קשורה בטבע ובבעלי חיים ואנשים, והיא מלאה השתקפויות ויחסי גומלין בין כולנו לבין הסובב אותנו. ההקשרים האלה קיימים בהיבטים פיזיים, נפשיים ורוחניים. מבחינתי, רעיון רוחני באשר הוא אמור להיות בר מימוש, לבוא לידי ביטוי בחיי היום יום הארצים.
ניקח לדוגמה את אחד ממשפטי המפתח של טיך נהאט האן: “אין דרך אל האושר, האושר הוא הדרך”. הוא כמובן לא הראשון שאמר או כתב את זה. אבל אני כרגע פוסעת בדרכו. המפגש שלי עם המשפט הזה מתממש בכל בוקר כשאני פותחת את השער האחורי של היער הקסום. אני עוברת דרך אבוני, פיגי וגורג’י החזירים והם מחרחרים אליי בהתרגשות ומברכים אותי לשלום. יוסי תוכי הקקדו מושיט לי רגל מחוץ לכלוב שלו בברכת בוקר טוב ומלווה אותי בנאום פטפוטי הג’יבריש המצחיק שלו. אחריהם, עולה במעלה השביל, אט אט…
תוכן בלעדי למנויי בראשית
לצפייה התחברו או הצטרפו (שבוע ראשון מתנה!)
לא משנה אם תפתחו היום את ערוץ 13,14, Y-net, וואלה או מאקו, סביר להניח שתמצאו את אותו תמהיל ידיעות שנע על הספקטרום בין תחזיות אפוקליפטיות, פרסומות וקליקבייטים.
מה זה עושה לתודעה שלנו? איך זה משפיע עלינו שכולם מתבוננים על העולם דרך אותו פילטר שחור, מתועש וחסר חיים? איך זה משפיע על התודעה שלך?
טים קוק מנכ”ל אפל אמר פעם “אם אתה לא משלם על מוצר, כנראה שהמוצר זה אתה”. בבראשית אנחנו מציעים לך להפסיק להיות המוצר של מהנדסי התודעה והתקשורת. אנחנו מזמינים אותך להחזיק בכיס עוד זוג משקפיים, כזה שאפשר להתבונן דרכו כשהכל נראה שחור ולראות שיש גם זווית אחרת, שממנה רואים צבעים ואהבה ואור, ולדעת שבזכותך קיים אמצעי תקשורת אחד שלעולם לא ימכור את הנשמה.
מנוי דיגיטלי – גישה מלאה לספריית התוכן של בראשית
מנוי חודשי למגזין “בראשית” – חודש ניסיון
ניקח לדוגמה את אחד ממשפטי המפתח של טיך נהאט האן: “אין דרך אל האושר, האושר הוא הדרך”. הוא כמובן לא הראשון שאמר או כתב את זה. אבל אני כרגע פוסעת בדרכו. המפגש שלי עם המשפט הזה מתממש בכל בוקר כשאני פותחת את השער האחורי של היער הקסום. אני עוברת דרך אבוני, פיגי וגורג’י החזירים והם מחרחרים אליי בהתרגשות ומברכים אותי לשלום. יוסי תוכי הקקדו מושיט לי רגל מחוץ לכלוב שלו בברכת בוקר טוב ומלווה אותי בנאום פטפוטי הג’יבריש המצחיק שלו. אחריהם, עולה במעלה השביל, אט אט, בהליכה המיוחדת שלו, זלמן (שושנה) שושי שהוא אלפקה בצבע חום דבשי כהה. יש לו עיניים גדולות ורכות. מדובר בזכר יפהפה שמחייך אליי, וכשהוא מחייך תמיד נגלות שיניו הקדמיות הבולטות בחן.
כשזלמן שושי נחת אצלנו, הוא היה יצור קטן מרוט ודחוי. הוא הגיע אלינו מדרום הארץ. הוא כנראה לא הסתדר כל כך במקום שבו נולד, לא התפתח במהירות הרצויה, ולכן מכרו אותו (באופן לא חוקי) לקונים שהיו מעוניינים משום מה גם באלפקה אחד בין הגמלים, העיזים והכבשים שלהם. הקונים היו משוכנעים שהוא בכלל נקבה. לאחר זמן מה גילו שהם רכשו זכר, וערכו מיד ירד בעיניהם. הם רצו נקבת אלפקה. גודל ההזנחה היה כגודל האכזבה, ומכאן ואילך נראה שחייו היו סוג של סבל מתמשך.
יום אחד הוא נמצא וניצל למזלו על ידי איש טוב לב. הוא היה קשור בחבל, מאובק כולו, רזה מאד וחולה. למרות שכבר לא היה תינוק הוא נראה קטן מאוד, אולי קרוב אל סוף ימיו. לא אלאה אתכם בהשתלשלות העניינים, שבסופה הוא הגיע אלינו. בזמן הגעתו כבר היו אצלנו גם למה וגם גואנקו, אמנם מבוגרים מאוד, אבל עדיין היו בני משפחתו של האלפקה. ניסינו לחברם יחד, לשווא. כל הניסיונות לא צלחו. הוא פחד מהם מאוד, התפרע, ירק ללא הרף והשתולל. זה כמובן גרם להם לכעוס עליו ולהחזיר לו בנשיכות ובקולות נזיפה. מה שגרם לו להסתגר עוד יותר, וחוזר חלילה.
כעבור זמן מה, העברתי אותו ליער הקופים, כמקלט אחרון עבורו. לא היה ברור לי שהוא יכול לשרוד, אבל רציתי מאוד למצוא דרך שתאפשר לו להיות מאושר, גם אם הוא יהיה בגפו, אחד ויחיד מבני מינו אצלנו.
כמו שאנו נוהגים לעשות פה עם כל חיה שמגיעה, התיישבנו לפגישת צוות לחשוב: מה נעשה איתו. איך להיטיב עמו? הדבר הראשון שעלה זו העובדה שאין לו שם. יצור אנונימי, כאילו לא חשוב לאף אחד, מיותר. השם שבחרנו לו היה: זלמן שושי. למה? כי הוא התחיל את חייו כמעין אנדרוגינוס – זכר ונקבה ביחד. אחרי שהענקנו לו שם, קיבלנו החלטה נועזת: לשחרר אותו מכבליו הישנים, מההרגלים שלו. פשוט לתת לו לטייל חופשי בכל רחבי היער ושהוא יראה לנו מה הוא רוצה. מה עושה לו טוב. מה מחבר אותו לכאן ולעכשיו. שישתחרר מטראומות העבר שלו, שיחווה לימוד מחדש של חיים חדשים כאן אצלנו.
החשש שלנו היה כמובן מאפשרות של תגובה אלימה מצידו כלפי מבקרים. כידוע לא כולנו עדינים תמיד ומתחשבים בנפש האדם ובטח שלא בנפש החיה. למרות החששות ההחלטה התקבלה. זלמן שושי יהיה חופשי ביער. נעקוב, נשגיח ונראה מה קורה. וכמו שהחיים תמיד מתעלים מעל לכל דמיון, כך התברר לנו שההחלטה לשחרר אותו ביער שהיתה הימור מוחלט, התגלתה כמושלמת עבורו.
זלמן שושי שלנו מצא לאט לאט בהליכה שלו בכל רחבי היער את דרך האושר שלו – ממש כאמרתו של טיך נהאת האן. בתחילה הוא למד את היער בזכות הפחד שלו בעיקר; צעד שעות למעלה ולמטה בהליכה מיוחדת ואיטית בה הוא גורר רגל אחורית בשל שבר ישן שהיה לו. היה לנו ברור שהוא הולך שוב ושוב, משנן ולומד את הגבולות והאפשרויות הפתוחות בפניו כדי להכיר כל פינה במרחב החדש לו ולמצוא דרכי מילוט ומסתור.
הוא היה זהיר מאוד ודמה לאסיר שמתקשה להאמין שימי הכלא חלפו והוא הוצא לחופשי. אוזניו היו משוכות לאחור באיום תמידי, ניסיון חייו הנחה אותו להיות תמיד על המשמר, והוא היה שרוי בציפיה שהעבר הקשה שלו יחזור על עצמו. אבל זה לא קרה. עוד יום עבר ועוד שבוע חלף, וההווה האיר לו פנים. יצרנו עבורו פינה מקורה שבה היו לו מים והוגש לו אוכל פעמיים ביום.
הוא למד את הפרינציפ מהר והחל לחכות שם לפני שהגענו. צעד ראשון באמון נבנה. הוא הבין שאנחנו ספקי המזון שלו. אף אחד לא התעמר בו, איש לא עצר אותו, ולא גרם לו לאי נעימות. ההשתדלות היתה גדולה להנעים לו את הסביבה. כולנו שלחנו לזלמן שושי אנרגיות חיוביות וזה עבד.
עם הזמן, הוא התחיל לאמץ מבט רחב יותר. כבר התהלך עם אוזניים זקופות, מדי פעם עצר לשיחה אצל סוסי הפוני, התבונן בקופים, אמר שלום לעיזים ולכבשים, וכן, בהיותו אלפקה, בהחלט ירק מדי פעם על אנשים שלתחושתו הגזימו איתו. הוא למד לסמן גבולות.
תרגול ההליכה היומיומית שלו נהיה למקור האושר שלו. הביטחון שלו התחזק. הגוף שלו התחזק. הוא גדל והתייפה. פרוותו עבתה וחזרה לעצמה. היום הוא מכיר את כל דיירי היער ותמיד מגיע לבדוק ולבחון מקרוב כל דייר חדש שמגיע. היער הוא הממלכה שלו.
יש לו פינות מועדפות בצל העצים ובהן הוא נח ומאפשר למבקרים לצלם אותו. הוא מתהלך ביער בגאווה, כמו מלך. מכיר כל פינה. לעיתים הוא משתעשע לו ומוליך לטיול את להקת האווזים שלנו. בפעמים אחרות הוא מלקט נוצות והולך איתן בפיו, ונראה שהוא מחייך. לדעתי יש לו חוש הומור.
גילינו שהוא מאוד חכם: זלמן שושי יודע לפתוח כל ברז מים שיש ביער, וזה הפך לאחד המשחקים החביבים עליו. הוא אלפקה מעורר השראה. סקרן. חזק. בריא. יפהפה. מאושר.
תגובות