בחסות המלחמה – ממשלת ישראל גוזלת לנו את זכויות האזרח

סייעה בהכנת הכתבה: אפרת פניגזון

הקפאת חוק חופש המידע

ב-25.10 פרסם משרד המשפטים תזכיר חוק בדבר “תקופות ודחיית מועדים”. מטרתה של הצעת החוק הייתה לאשר הקפאה של מספר החלטות מינהליות ופעולות של רשויות ציבוריות למשך שלושה חודשים לאור מגבלת כוח אדם בשירות הציבורי, שנוצרה בעקבות גיוס המילואים הנרחב. בין הפעולות שביקשה הממשלה להקפיא הייתה היכולת של האזרחים להגיש בקשות חופש המידע. כלומר, במידה והחוק היה עובר הייתה ניתנת לממשלה האפשרות להגיב לכל בקשה בתוך 7 חודשים מיום הגשתה ולא בתוך 4 חודשים, כקבוע בחוק. 

פרסום התזכיר הוביל לסערה ומחאה ציבורית נרחבת, אותה הובילו עורכי דין לקידום מנהל תקין, התנועה לאיכות השלטון, עמותת הצלחה, עמותת רווח נקי, לובי 99 והחברה להגנת הטבע. תוך זמן קצר הוגשו מעל ל-4500 התנגדויות באתר החקיקה הממשלתית כנגד הפגיעה בחוק חופש המידע. “אני מתנגד למהלך הזה. בתור אזרחים שנושאים בכל נטל המדינה, וגם בנטל מחדליה, המדינה חייבת לתת את המידע על מה שקורה כדי שנדע את המצב” כתב אחד מן המגיבים. “אתם תגרמו אחרי למחדל אחרי מחדל בלי שקיפות. אין למדינה זכות לעשות את זה. זה מסכן את עצם קיומה. מתנגד!” הוא ממשיך. בתגובה אחרת נכתב “אסור לפגוע בחופש המידע! שקיפות הכרחית לצמצום שחיתויות והחלטות ממניעים לא ענייניים”.

בעקבות המחאה הציבורית משרד המשפטים חזר בו והארכת משך זמן התגובה לבקשת חופש המידע צומצמם מ-7 חודשים ל-5 חודשים. כלומר הארכה של חודש אחד ממשך הזמן המקסימלי בשגרה. למרות שנראה שזו מן הפעמים היחידות בהן מחאה אזרחית שינתה את סדר היום של הממשלה, חשוב לשים לב לעובדה שחלון האוברטון זז שלב אחד קדימה לקראת צמצום זכות היסוד הכל-כך בסיסית הזאת – זכות הציבור לדעת.

ירי חי על מפגינים ישראלים

ב-26.10 פורסם בערוץ כאן 11 כי הממשלה צפויה לאשר ירי חי על חוסמי כבישים, צירים וכניסה ליישובים בזמן חירום ו”מלחמה רב-זירתית”. זאת לאחר שהמשרד לביטחון פנים בראשותו של איתמר בן-גביר הגיש בקשה להקלת בנוהלי הפתיחה באש ליועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב. מפתיע לגלות שבקשה דומה עלתה שלושה ימים טרם תחילת המלחמה, כאשר המשטרה והמשרד לביטחון לאומי ביקשו לאפשר שימוש בירי חי לעבר מפרי סדר שחוסמים כבישים בשעת חירום. זאת, כהכנה לאפשרות של מערכה במסגרתה ערבים-ישראלים יחסמו צירי תנועה למעבר שיירות של צה”ל. עוד נכתב בפרסום של כאן 11 כי “במקביל, עסקה בכך גם הוועדה להקמת המשמר הלאומי וההמלצה המסתמנת שלה היא להקל בהוראות הפתיחה באש מול מפרי סדר בשעת חירום, ולא רק מול חסימת שיירות”. 

חשיפת כאן חדשות: הממשלה תאשר ירי חי במפגינים חוסמי צירים בזמן חירום@moyshis @SuleimanMas1 #חדשותהערב pic.twitter.com/mnsBl7499s

— כאן חדשות (@kann_news) October 26, 2023

בקשתו של בן-גביר הובילה לעימות מתוקשר בינו לבין היועצת המשפטית לממשלה, ולבהלה ציבורית מהפגיעה הקשה בזכויות האזרחים בישראל. בעקבות הסערה שנוצרה “ריככה” בהרב את נוסח ההנחייה באופן כזה שירי כזה יתאפשר “אבל רק בתנאי שהמפגינים יורתעו קודם לכן באמצעות שימוש הדרגתי בכוח”. גם כאן נראה שהפגיעה המרכזית היא הזזתו של חלון האוברטון והגברה איטית של מתן לגיטימציה להפעלת אמצעים אלימים ע”י המשטרה כלפיי מפגינים. 

פגיעה בחופש ההפגנה

בניסיון קיצוני נוסף להגביל את חופש ההפגנה התבטא מפכ”ל המשטרה רנ”צ קובי שבתאי בצורה שמזכירה זמנים חשוכים בהיסטוריה. “מי שרוצה להזדהות עם עזה מוזמן, אני אעלה אותו על האוטובוסים עכשיו שמפנים לשם” אמר שבתאי במהלך מסיבת עיתונאים. “אנחנו במצב לחימה, מבחינתנו ההנחיות הן חד משמעיות – אפס סובלנות לכל אירוע. לא הסתה, לא של האחות, לא של הרופא, לא של הזמרת. אין אישור לביצוע מחאות, והמחוז פה הוכיח שהוא עושה את זה ביד רמה. אנחנו לא במצב של להתחיל לתת לכל מיני כאלה להתחיל להתעסק איתנו”.

הנושא הגיע לכותרות כאשר ב28.10 הודיעה המשטרה כי לא תאפשר מחאה אל מול ביתו של ראש הממשלה, אך בעקבות ביקורת ציבורית רבה המשטרה חזרה בה והודיעה: “בהמשך לפרסומים שונים, משטרת ישראל רואה בזכות המחאה כאבן יסוד במדינה דמוקרטית. בתקופת המלחמה קיום מחאות מכל סוג שהוא יתאפשר בהתאם לחוק ולעמידה בתנאי המשטרה וכמובן עמידה בתנאי ההתקהלות שנקבעים על ידי פיקוד העורף”.

נשיא האגודה לזכויות האזרח, עו”ד דן יקיר, שפנה ליועצת המשפטית לממשלה בעקבות מדיניות המשטרה, מסר לאתר Ynet בתגובה: “ההודעה העמומה של המשטרה כי תאפשר להפגין אינה מייתרת את הצורך להעמיד אותה על חומרת הדברים. מלכתחילה למשטרה לא הייתה כל סמכות לאסור על קיום הפגנות בכלל ובנושאים פוליטיים, מדיניים או ביטחוניים בפרט. במסגרת שיקוליה אסור למשטרה לקחת בחשבון את נושא ההפגנה או התוכן שלה – הפגנה לשחרור החטופים שהיא בקונצנזוס כן, הפגנה נגד מדיניות הממשלה או נגד פעולה צבאית ברצועת עזה לא. יתרה מכך – חובה על המשטרה להגן על המפגינים מפני אלה שמנסים לפגוע בהם”.

פגיעה בחופש הביטוי

1. ראש חטיבת המודיעין: “נעצור גם ישראלים שמהדהדים תאוריות קונספירציה על המלחמה”

המלחמה של הממסד המדיני נגד כל מי שמעז לשאול שאלות עלתה מדרגה ב-18.10 כאשר תת ניצב דרור אסרף, ראש חטיבת המודיעין של המשטרה סיפר ל-Ynet כי המשטרה לא תהסס לעצור ישראלים שמפיצים מה שמוגדר על ידם כ-“תאוריית קונספירציה”. אמירה בעייתית זו הושמעה  במסגרת ראיון בנושא פעולתו של החמ”ל המשטרתי לניטור הסתה ברשת. “נגמרו הימים שמישהו יתחבא מאחורי המקלדת וינסה לעשות פה כאוס” אמר אסרף. אסרף לא פירט ולא הרחיב, מי יקבע מהי קונספירציה? למשל, האם מסר ממשלתי שיקרי שתכליתו הטעיית האויב נחשב קונספירציה? האם אמת לא פופולארית “תזכה” את אומרה במעצר? האין זו המתודיקה של מדינות חשוכות?

רק לפני 3 שנים, במהלך פארסת הקורונה, קיבלנו הוכחה לכך שלא פעם ולא פעמיים מה שהוגדר על ידי הנרטיב הרשמי כ”תאוריית קונספירציה” התגלה כאמת לאמיתה. דוגמאות לכך ניתן לראות בנרטיב סביב מקור הוירוס (שהתברר כי נוצר במעבדה בווהאן), יעילות התכשירים של פייזר ומודרנה, וקיומן של תופעות לוואי מדאיגות ורבות – תופעה שלא נחקרה כראוי עד היום. 

על פי פירסומים רישמיים, מתחילת המלחמה בעזה המשטרה פתחה 126 תיקי חקירה ועצרה 110 חשודים בחשד להסתה לאלימות וטרור. למרות התחושה של אזרחים רבים כאילו החמרת האכיפה רלוונטית רק לאזרחים מוסלמים, גם אזרחים יהודים מן המניין נעצרו כאשר פשעם היחיד היה הבעת דעה שנוגדת את עמדת השלטונות. כך למשל היה במקרה של ד”ר מאיר ברוכין – מורה להיסטוריה בן 62 מירושלים. לפי הודעת המשטרה ברוכין נעצר כי “האשים את חיילי צה”ל באונס של פלסטיניות מאז קום המדינה, והצדיק את מעשי חמאס והמחבלים שאנסו נשים ישראליות בשעת מלחמה”. לפניכם ההודעה של ברוכין בגינה הוא נעצר. קראו אותה ושפטו בעצמכם – האם לגיטימי שאזרח יעצר על כך שהביע דעה מבוססת? ואם לא – האם אנחנו מוכנים לחיות במדינה שמעצרים כאלה מתרחשים?

2. משטרת המחשבות

ב-8.11 אישרה הכנסת בקריאה שניה ושלישית את הצעת החוק המתוקנת ל”חוק המאבק בטרור”, חוק אשר קיבל את הכינוי “חוק המחשבות”. הצעת החוק “תאסור על צריכה שיטתית וממושכת של פרסומים מסוימים של ארגוני טרור” כך על פי נוסח ההצעה. ההסבר הניתן לתיקון הוא ש”צריכה ממושכת ושיטתית של פרסומי הארגון עלולה להוביל לביצוע מעשה טרור”. החוק מהווה תקדים ראשון בעולם לסוג זה של הפללה, שכן היא הלכה למעשה מתייחסת למחשבה כאקט עליו ניתן להעניש אזרח כמו גם מתיחס לצריכה של מידע ולא להפצתו. 

“ענישה בגין צריכת פרסומים אסורים שפרסמו אחרים, ולא בגין מעשים, מקרבת אותנו לשיטת משטר שבה משטרת מחשבות, ואשר בה אנשים יכולים להינעל מאחורי סורג ובריח רק בשל החשש ממה שמתחולל אצלם בראש”

בעקבות הצעת החוק האגודה לזכויות האזרח בישראל הרימה דגל אדום והוציאה מכתב בהול לממשלה. “אין חולק על הצורך להיאבק בטרור, ולסכל טרור, אך האמצעי שמוצע מרחיק לכת, קיצוני ומבטא תפיסה אנטי דמוקרטית שלפיה ניתן לשלול חירותו של אדם גם בלי שהוא ביצע פעולה אקטיבית כלשהי, שאסורה בחוק. כמו כן, מדובר באיסור מכשיל, עמום, שעשוי לסבך אדם בהאשמות, ואף בקונטקסט של טרור, על לא עוול בכפו.” כתב חבר האגודה עו”ד גיל גן-מור. “אנו מבינים את הצורך להיאבק בדוקטרינציה ובשטיפת מוח של גורמי טרור אך הדרך לעשות זאת היא להעמיד לדין את מי שמסית לאלימות ולטרור או משבח טרור,או הסרת אותם פרסומים בדרכים החוקיות, ולא על ידי הפללת אנשים שלא עשו דבר מלבד זה שהם נחשפו לפרסומים אלו ברשתות החברתיות או ברשת האינטרנט.” נכתב בפנייה. “ענישה בגין צריכת פרסומים אסורים שפרסמו אחרים, ולא בגין מעשים, מקרבת אותנו לשיטת משטר שבה משטרת מחשבות, ואשר בה אנשים יכולים להינעל מאחורי סורג ובריח רק בשל החשש ממה שמתחולל אצלם בראש”. על פי הנוסח שהוצע, חשיפה אקראית לתוכן מסית היתה עלולה להחשב עבירה פלילית.

הלחץ הציבורי עזר במקצת, אך לא מספיק. החוק בסופו של דבר עבר ברוב של 17 ח”כים עם תיקונים קלים לנוסח שלו. לפי הנוסח המתוקן, ייבחנו גם הנסיבות בהן נעשתה צריכת התוכן – כלומר האם הצופה גם תומך בארגון הטרור. בתגובה של האגודה לזכויות האזרח נכתב “הנוסח המתוקן ממתן במעט מהנזק שהיה בנוסח המקורי, שכן החוק בנוסחו החדש מחייב נסיבות חיצוניות נוספות להפללה, המצביעות על הזדהות עם דאעש או חמאס, ולא די בעצם צריכת פרסומים פסיבית”. ועדיין, מדובר בפתח חדש שנפרץ והמשך התהליך האיטי של נטילת זכויות האדם הבסיסיות ביותר שלנו במסווה של ביטחון, שגם אותו כבר איבדנו.

פגיעה בזכות לפרטיות

1. שימוש ללא הסכמה במצלמות של אזרחים

ב-6.11 פרסם משרד המשפטים הצעת חוק שבמידה המאפשרת לצה”ל ולשב”כ לחדור למצלמות אבטחה פרטיות ללא הסכמת בעליהן. הנימוק שניתן להצעה הקיצונית שהגיעה ממשרד הביטחון הוא שמידע חזותי המגיע ממצלמה נייחת עלול לסכן באופן ממשי את ביטחון המדינה ואת רציפות התפקוד המבצעי. כך על פי לשון התזכיר. 

החוק הדרקוני מצטרף לשורת חוקים נוספים המצמצמים את הזכות לפרטיות לממסד שליטה נוספת על חיי האזרחים. זכותנו לפרטיות עוד רק ספגה פגיעה אנושה זמן לא רב טרם תחילת המלחמה כאשר הוכשרה מערכת “עין הנץ” המאפשרת לגורמי הביטחון להשתמש בתוכנות זיהוי פנים במרחב הציבורי במה שקיבל את הכינוי “חוק האח הגדול”. 

חשוב לזכור שחוקי בזק קיצוניים כאלה שנחקקים בחופזה בתקופת מלחמה מהווים תקדים המאפשר הארכת החוק ושימוש בכלי השליטה הנוספים שניתנו לגורמי הביטחון גם בתקופת השגרה. 

2. שימוש במאגר הביומטרי

הוראת שעה נוספת שאושרה ב-9.10 לתקופה ארוכה באופן מוזר (שנה) קשורה למאגר הביומטרי. לאחר פעולת הטרור ב-7 באוקטובר, עמדה ישראל בפני המשימה המורכבת של זיהוי מספר רב של קורבנות – שחלקם כמעט בלתי אפשריים לזיהוי, וכן הצלבת מידע כדי לגבש תמונת מצב מלאה על החטופים והנעדרים. הפתרון שהממשלה הציעה הוא שימוש במאגר הביומטרי של אזרחי ישראל למטרה זו, הכולל העברת מידע מהמאגר הביומטרי במשרד הפנים למשטרה, שב”כ, גורמי מודיעין וצה”ל.

גם הצעת חוק זו עוררה ביקורת רבה ורבים תהו מדוע יש צורך בחוק כזה, שכן קיימים היום נהלים לגבי בקשות מידע לגורמי ביטחון. הוראה זו מהווה בעצם מנגנון מקביל, או אפילו עוקף, לבית המשפט ולחוק הקיים. יתרה מכך, היא אינה מוגבלת למשימות של זיהוי גופות ונעדרים, אלא היא מאפשרת לגורמי ביטחון לדרוש, לקבל ולהחזיק נתוני זיהוי ביומטריים של אדם חי, שאינו בהכרח נעדר או חטוף. 

התמונה הנשקפת מכל הפעולות הללו מטרידה ומדאיגה. מחד – זכויות הפרט נרמסות על ידי הרשויות בתואנה לצורך ביטחוני, מאידך, ביטחון האזרח ושלוות חייו נעשים יותר ויותר שבריריים וקשים להשגה.