ערבים יהודים נגד ערבים מוסלמים
בעלייה של יהודים מארצות המזרח היה טמון פוטנציאל לגשר עם ערביי ישראל. למה זה לא קרה? לדברי הלל כהן, שחוקר את הנושא מנעוריו, הממסד הציוני עשה ככל יכולתו למנוע ברית כזו
מערכת הבחירות הקרבה אינה נושאת עמה, קרוב לוודאי, כל בשורה חדשה. ברור מאליו שנושאים מהותיים כגון חוק הסמכויות, הפערים הכלכליים, העוני או הכיבוש לא יהיו במוקד השיח הפוליטי. גם הפעם יהיה ביבי נתניהו (וכל האבסורד שמסונף אליו) הציר שסביבו תסתחרר הקרוסלה הפוליטית, ועמה יקומו לתחייה יריד ההבלים ומנגינת הקרנבל פרועת הדציבלים. פליטות פה שוליות יעוררו סערות בכוס מים, האשמות והפחדות יפרחו באוויר כציפורים מבוהלות, פוליטיקאים יחליקו לשון חניפה, וכאקורד סיום יישמעו קריאות הגוועלד המסורתיות – שלאחריהן תקום ממשלה שתנהיג את אותה מדיניות כקודמתה.
וכמו תמיד, מתוך המערבולת הווקאלית הזו יישמעו הדהודיו המוכרים של “הקול המזרחי”, אם אותנטי ואם מפוברק. ואז, בקרב הגוש המכונה מרכז–שמאל תעלה התהייה הנושנה על תמיכתו העיקשת, הבלתי רציונלית לכאורה, בימין, או במילים פשוטות ובוטות יותר: “מדוע הם מצביעים שוב למי שדופק אותם?”…
תגובות