מוטב ציפור אחת על העץ משתיים בכלוב

לפני כמה שבועות סיפרתי כאן איך, בנעוריי, שחררתי פעם לחופשי מאות חוחיות שהגיעו מאיזה סוחר חיות מעזה, והיו לכודות בכלובי חנק מזעזעים בחנות חיות באבן גבירול. הייתי צעירה ותמימה ולא באמת קלטתי שבאותו יום נתקלתי לראשונה בחיי בסחר בחיות בר. ביום ההוא איבדתי את תמימותי, נסדקה האמונה שלי בכוונה הטובה של כולם ושהעולם הוא אחד. התעוררתי למימד נוסף של המציאות שבו יש היצע וביקוש וכסף מכתיב את חוקי המשחק. גיליתי שהגישה הרווחת של בני אדם היא שחיות זה משהו שניתן לאכול, לרכוש, למכור אותן או חלקים מהן, ובכלל, שלבעלי חיים אין שום זכויות, רגשות, מערכות יחסים, שייכות והאדם יכול לעשות בהם כרצונו.

שנים רבות חלפו מאז אירוע החוחיות שלי. ועדיין, נושא הסחר הלא חוקי וניצול בעלי החיים טרי וחם כאילו לא קרה כלום. כאילו לא למדנו דבר. היקף התופעה העולמית עצום ורב מימדים, האומדנים מדברים על גלגול של יותר מ-8 מיליארד דולר בשנה! האפשרות לסחור בבעלי חיים ברשת תרמה רבות להתפשטות התופעה עוד יותר.

באחד מהסרטונים האלה, משתמשת טיקטוק ממלזיה פתחה לעיני המצלמה את המשלוח שקיבלה, את קופסת ההפתעה שהגיעה אליה. ומה שנחשף לעיני עוקביה היה גור קוף לנגור קטן ומבועת, מכונס בפינה. זה היה , תודה לאל, רגע של מפנה. המראה היה כה מזעזע ומכמיר לב שאנשים סוף סוף התעוררו. הסרטון הצית תגובות כועסות מהמונים כלפי הבחורה שרכשה את הקופיף וכלפי הרשתות החברתיות המאפשרות סחר לא חוקי. ומשהו החל סוף כל סוף לזוז בתחום המכוער הזה

קרופורד אלן מארגון traffic (ארגון הפועל לניטור רשתות המסחר בחיות בר) סיפר בראיון על התופעה הנפוצה כעת ובה חיות נדירות נלכדות (על פי הזמנה של איזה עשיר חמדן), מוצאות מן היערות בן ליל ונמכרות כמו כל סחורה אחרת. יש מילות קוד ברשת וחיות-בר שניצודו בטבע משווקות כאילו היו חיות שנולדו בשבי. זה בנוסף לכל הזוועות הישנות המוכרות: מוצרים שונים שהופקו מטיגריסים, פילים וקרנפים מפורסמים באינטרנט כ”פריטי אספנות”. איברים פנימיים של טיגריסים וקרנפים נמכרו ונמכרים בהון עתק לרפואה שבטית או כתוסף אבקה ליינות יוקרתיים (!). עורות של דובי קוטב ונמרים נמכרים אף הם ברשת. תכשיטים משנהב פילים, מחיות בר נדירות, מקופים ומחיות נוספות נמכרו ונמכרים ב-ebay ובפייסבוק, בגוגל, בטוויטר, בטנסנט ובטיקטוק. אפשר לקנות כל חיה או מוצר שהופק מחיה, דרך הסמארטפון. אחד משיאי התופעה היה ה”אנבוקסיניג” – טרנד אינטרנטי שבו מיליוני אנשים היו צופים בסרטון של מה הגיע בקופסה?

באחד מהסרטונים האלה, משתמשת טיקטוק ממלזיה פתחה לעיני המצלמה את המשלוח שקיבלה, את קופסת ההפתעה שהגיעה אליה. ומה שנחשף לעיני עוקביה היה גור קוף לנגור קטן ומבועת, מכונס בפינה. זה היה, תודה לאל, רגע של מפנה. המראה היה כה מזעזע ומכמיר לב שאנשים סוף סוף התעוררו. הסרטון הצית תגובות כועסות מהמונים כלפי הבחורה שרכשה את הקופיף וכלפי הרשתות החברתיות המאפשרות סחר לא חוקי. ומשהו החל סוף כל סוף לזוז בתחום המכוער הזה. אז אליה וקוץ בה; מצד אחד הרשת מגבירה ומחריפה את הסחר ויחד עם זאת יש באפשרותנו כקהל שמרכיב את הרשת, לסרב, למחות ולבלום את התופעה. ובאמת נדרש זעזוע חזק כדי להבין את העוול העצום ולנסות לעצור את מכונת הכסף הענקית רומסת החיים. המחאה עשתה את שלה ובשלב מסוים, ענקיות הטכנולוגיה האלה נכנעו וחתמו יחד על הסכם שמטרתו להפחית (ברשתות החברתיות) ב-80 אחוז את הסחר המקוון בבעלי חיים ובמוצרים שהופקו מהם.

אלא שזה קורה כמובן גם בעולם הלא מקוון, וזה קורה הרבה. ישנו סחר בשווקים פתוחים של בנגקוק וג’קארטה שבהם נסחרות חיות בר מוגנות, ואיברים של חיות. ישנם אינספור שוקי ציפורים, חנויות לממכר בעלי חיים, ומגדלים פרטיים. הסחר בחיות בר מהווה מקור פרנסה לתושבים והאמת העצובה היא שחלק מהעוסקים במלאכה לא בוחלים בשום אמצעי. קהל היעד, אנחנו הצרכנים, משתף פעולה עם התופעה המחרידה גם באתרים תיירותיים. בואו להצטלם עם טיגריס מסומם בתאילנד, בואו ילדים לרכוב על גבו של פיל שעבר אינסוף מדורי גיהנום כדי שהתייר המפונק יתיישב בבטיחות על גבו. בואו תניחו רגל גאה על גבי תנין שהוחדרו לו תרופות הרגעה, ותוכלו להעלות את זה לאינסטגרם שלכם.

יצא לכם במהלך אחת החופשות…?
סחר בחיות לא פוסח גם על תעשיית הכלבים הגזעיים, חתולים, סוסים, חמוסים וציפורים. ציפורים הן הלהיט העכשווי בלי ספק. מיליוני תוכים ועופות בר נלכדים וניצודים, מוחזקים בתנאים קשים עד העברתם לקונה. שיטות הציד אכזריות מאד. רבות מהציפורים נפצעות מרשתות הציידים ומושלכות למות בצמא, בכאב ובייסורים. נראה שהגענו לשלב שבו הסחר בציפורים אקזוטיות מגיע בשיאו. כיום נהוג ופופולרי מאוד לשדוד קני תוכים. ההערכות הן שבשנה אחת נחטפים בין 400 אלף ל-800 אלף גוזלי תוכים מהוריהם. הם מואכלים במזון “זבל” על ידי חוטפיהם, מוחזקים כמה חודשים בתנאים לא תנאים ומועברים בתנאים קשים עוד יותר לקראת המכירה. הערכה של קרן ifaw העוסקת בהצלה וברווחת בעלי חיים היא שתעשיית התוכים האקזוטיים לבדה מגלגלת מיליארדים בכל שנה. הקונים לרוב כלל אינם ערים לסבל הרב שעובר על בעלי החיים, מה הם כבר רצו? תוכי חמוד בכלוב קטן בסלון או בגינה. אטקרציה לילדים. הם מאמינים שהם נולדו בשבי ולא קרה להם משהו נורא בדרך אליהם. אבל הם טועים. וגם אלה שנולדו בשבי מגודלים בסבל רב.

במגמה להפחית מהתופעה של הסחר הלא חוקי והפגיעה בציפורים מוגנות פותח הסחר החוקי. אך למרבה הצער גם מינים נדירים שאסורים למסחר נלכדים ברשתות “הצייד החוקי” ומסיימים את חייהם ברשת הציידים. ושוב, בנסיון למגר את תופעת הציד האכזרי המתרחש בטבע הומצאו מתקני רבייה לעופות בר, מתקנים המהווים אישור גלוי להמשיך ולסחור בציפורי בר. אבל לפי נתונים מארגון peta, המשקים התעשיתיים האלה לייצור עופות בר הם גרועים לפחות כמו הציד. כך שלא פתרנו שום דבר.

בדומה לתעשיית הביצים למאכל אדם וכל מה שאירע לתרנגולות האומללות בשל כך, גם אותה ציפור נדירה הופכת להיות מכונה להטלת ביצים כדי להגשים את מאווייו של האדם שחפץ בה כקישוט בסלון ביתו. היא מטילה ביצים, המגדל לוקח את הביצים למדגרה כדי שתטיל עוד ועוד. זהו עסק כלכלי לכל דבר. יש ביקוש, אז יש היצע. וכך היא נאלצת להטיל ולהטיל עד שכל מלאי הסידן אוזל מגופה, עד לסכנת מוות. ומה שלא נלקח בחשבון היא כמובן ציפור נפשן של הציפורים.

הציפורים ממש כמונו, מתחברות או לא מתחברות לבן/בת זוג מבחירה. הן בוחרות בן/בת זוג למשך חייהן. זוגות המופרדים זה מזו נופלים לדיכאון, להרעבה עצמית, אצל ציפורים מתפתחים גילויי אלימות ותוקפנות כלפי בני זוג שלא נבחרו על ידם. האדם כופה על הציפורים חיי מחסור, חיי סבל, ואי סיפוק בשל מילוי תאוותיו הביזאריות. במקום לצאת לטבע ולצפות בעונג במטס מרהיב של ציפורים חופשיות, הוא מקיים את המכונה המשומנת החולה הזו כדי להביא ציפור אחת “משלו” לתוך ביתו.

תעשיית התוכים האקזוטיים לבדה מגלגלת מיליארדים בכל שנה. הקונים לרוב כלל אינם ערים לסבל הרב שעובר על בעלי החיים, מה הם כבר רצו? תוכי חמוד בכלוב קטן בסלון או בגינה. אטקרציה לילדים. הם מאמינים שהם נולדו בשבי ולא קרה להם משהו נורא בדרך אליהם. אבל הם טועים. וגם אלה שנולדו בשבי גודלו בסבל רב

אבל למזלן של חיות הבר, הציפורים, הצמחים ולמזלנו כולנו יש גם אנשים טובים שאכפת להם בכל רחבי העולם. לא רק ציידים וסוחרים ציניים, אלא גם אוהבי חיות, עמותות ובעלי הון שפועלים למען רווחת בעלי חיים והצלתם. כמו למשל המולטי מיליונר עדי גיל שחי בארה”ב ושתרם בשנת 2016 לדוגמה שני מיליון דולר לפדיון קופי המקוק הסרטני מחוות מזור בארץ.

אז כן, זו טיפה קטנה בים. וכן, אני מודה שלעתים אוחז בי יאוש נורא ואני חוששת שאין תקווה. אבל כשהעננה מעל השמש חולפת, אני נזכרת שהרבה תלוי בנו, בעשייה שלנו, בתגובה שלנו למה שהמציאות מביאה אל פתחנו. ברור שכל זמן שיש ביקוש יש היצע וברור שלכסף יש כוח עצום. אבל לא רק לכסף יש כוח. גם לאנושיות שלנו, לבחירה החופשית שלנו יש עוצמות אדירות. הבחירה של כל אחת ואחד מאיתנו באפשרות שלנו להיות “בן אדם” משפיעה לפחות באותה מידה אם לא יותר. כל אחד יכול לעשות משהו לטובת חיים טובים יותר של כולם – כולל של בעלי החיים. איך? על ידי אכפתיות, אמפתיה, הסכמה מוסרית פנימית לא לעצום עיניים ולא לשתוק על עוולות וכמובן החלטה שלא לתת בשום צורה ואופן יד לסחר בבעלי חיים.