חוויה מצמררת

סוף שנה. תחילת שנה. קבלות על קבלות. התקופה שבה אני כל כך בקשר עם הרואה חשבון שלי עד שעוד רגע אנחנו מסיימים יחד בצימר. ואגב צימר; מישהו צריך לדבר על הדבר הזה. יש את האח האפל והסליזי שקוראים לו  “חדר להשכרה לפי שעות”, יש את האח השחצן הטחון שקוראים לו “וילה מפוארת לאירוח” ויש את האח הבכור, זה שהתחיל את כל הז’אנר: “הצימר”. אני יודע, זה בא מהמילה הגרמנית “חדר”. ברור. ודאי שאני יודע גרמנית וקורא את גטה בשפת המקור. יותר נכון גוווטה. זה אני. אני גם קורא לאלבר קאמי אלבר קאמווו. אבל גם אני, שתדעו, אומר ביושר, גם אני ידעתי פעם צימר או שניים. צימר. המילה שהתחילה טוב ועכשיו כשהיא נאמרת עוברת לך צמרמורת ולא מהסוג הנעים במורד הגב. 

לכל צימר יש שם שנתנו לו בעליו והוא בדרך כלל בא עם חידודי לשון שמעידים על המקומיות האקזוטית שלו במקביל להנאה המדהימה שהוא מבטיח לנו בו ואז זה יוצא “דיונות הגליל” או “פוך המדבר”. זה צריך להרגיש קצת חו”ל אבל גם ארץ ישראלי כי אנחנו פטריוטים אבל גם אוהבים את הגוד טיים הגלובלי אז זה “כנען סוויטס” או “גולן סאנשיין”. לכל צימר יש אתר אינטרנט ושם, שם היה המקום הראשון בו אנשים תירגלו את יכולות הפוטושופ שלהם. נופים מושלגים, בריכה מוארת באור יקרות עטופה שלכת בסלואו מושן ובאמצע שוכנת בקתת עץ עם אח בוער – הופכים ברגע שהגעת לשם לדשא סינטטי דהוי שעליו מרוח קקי במרקם יבש של חתול שיהיה איתכם מהרגע שהגעתם ועד הרגע שתלכו (חתול, גם אם הוא נטוש, אכול פרעושים ומחפש לאכול את השאריות של השומן של המנגל שלכם, הוא עדיין יסתובב בפאסון של נמר בסוואנה ועם פרצוף יהיר של אל מצרי).

לקריאת הכתבה המלאה התחברו או הצטרפו לבראשית