האביב מתחיל בתוכי

ימים של חמסין כבד ואז ימים של קור ואפילו קצת גשם ואז אובך ואז רוח והשמיים שוב בהירים. פריחה מטורפת של כל העצים, של דובדבן ואפרסקים ושקדיות – הכל כל כך יפה.

הסיסים הגיעו, וזה מבחינתי הסימן הכי ברור ואהוב במיוחד – האביב כבר כאן. אלו הציפורים הכי מתוקות בשמיים בעונה זו. הן עפות מעלינו בתנועה מסחררת ולא עוצרות לנוח אפילו לרגע. גם בשנתן הן עדיין מעופפות בשגעת.

לכאורה אין חדש תחת השמש ועולם כמנהגו נוהג – מחזוריות החיים של הטבע דופקת כמו שעון. עם זאת עולמנו עצר. החטופים עוד לא שבו לביתם ומאות אלפי ישראלים מפונים מבתיהם, וכל כך הרבה אנשים מתים למען מטרות הזויות. וכל אדם שנהרג הוא עולם ומלואו. הלוואי שייגמר כבר הסיוט הזה ונצליח לחיות בשלום אמיתי עם עצמנו, ועם כל העולם.

אבל אנחנו חיים בשגרת מלחמה עם מין מיסוך, המייצר מעין אדישות וכהות חושים. אנחנו כאן חיים את חיינו, נהנים ומתרגשים מדברים פשוטים כמו פריחת התורמוס הסגול והיפהפה בצידי הדרכים, ובוכים מהמחשבה על “דרום אדום”.

הקונפליקט הזה בין תקווה לייאוש הוא המתח שמלווה את סיפור האנושות כולה. אלה בעצם שני קטבים קיצוניים שמחברים את האחד; הפלוס והמינוס, היין ויאנג, הכאוס והבריאה. באופן מאוד מטורלל זה מה שמייצג את השלם, כי אין טוב בהיעדר רוע, כי אין אור בלי חושך, כי החיים הם לא פאקינג פיקניק.

ובכל זאת, באופן דפוק ביותר, החיים יפים ויש לכבד אותם, ולזכור להודות כל יום על מזלנו הטוב, שאנחנו בין החיים ובין הבריאים. נרים גבוה את הראש ונעשה כל שביכולתנו לעשות טוב, ולשפוט את הקיום לכף זכות, כי יש עוד הרבה אור בעולם שלא ייכבה אף פעם.

בואו נעשה תרגיל בלקיחת אחריות על האושר הפנימי שלנו, ונשים לעצמנו כמה מטרות שיעזרו ליציבות האושרית שלנו: נתעורר בבוקר ורגע לפני שנבהה בנייד שייקח לנו את מלוא תשומת הלב, נסתכל בתשומת לב על החדר שבו אנחנו נמצאים ונודה על כל הטוב שיש לנו.

לאחר ריטואל הבוקר היומי ניקח עשר דקות למפגש עם עצמנו ונבקש שלוש משאלות – זה יעזור לכוונן את מיתרי הלב ואת היום כולו.

בזמן ארוחת הצהרים עוזבים את הנייד לכמה דקות ומתרכזים באוכל – תרגול בתשומת לב ובנוכחות שיגרום לנו הנאה רבה.

וכשמגיע הערב – עוצרות ומודות על היום שהיה, על הרוך וגם על הקושי, על הטוב ועל הרע.

הנה דוגמה לארוחת ערב מוגזמת, בקטע הטעים של המילה – לכם ולאהובות עליכם – כי מה יותר כיף וחשוב מאשר לחלוק את האור והשפע בחייכם.

שרימפס עם חמאת עגבניות שרי ואוזו

מצרכים:

• 1/2 ק”ג שרימפס טריים או קפואים לא מבושלים. אם הם טריים, יש לקלף אותם ולשלוף את חוט השדרה שלהם בעזרת סכין. את הקפואים צריך להפשיר לפני הבישול, ואפשר לשחרר את הזנבות כדי לפנק את האורחים, אבל לא חייבים.
• 300 גר’ עגבניות שרי חתוכות לחצי
• 2 שיני שום כתושות
• 1/2 כוס אוזו או עראק
• מיץ וגרידה מלימון אחד
• 5 גר’ מלח
• 100 גר’ חמאה
• חופן פרמזן מגורר
• 1/2 צרור פטרוזיליה או כוסברה, או שניהם

לעבודה:

• צורבים את העגבניות על מחבת לוהטת עד שהן מאבדות כמעט את כל הנוזלים.
• מוסיפים שרימפס ומטגנים יחד עם העגבניות עוד שתי דקות.
• יוצקים את האוזו או העראק ומאדים כשתי דקות נוספות, עד שכל האלכוהול מתאדה.
• אלה שאוהבים לשחק באש יכולים בשלב הזה לעשות פלמבה (להצית את התבשיל עם גפרור או מצית – זה כיף גדול).
• כשהאש דועכת מוסיפים מלח, מיץ וגרידת לימון, ומבשלים עוד שתי דקות.
• בשלב הזה מוסיפים את החמאה. לאחר שהיא נמסה (כחצי דקה) מכבים את האש ומפזרים מעל פרמזן, פטרוזיליה וכוסברה.
• מגישים את התבשיל ואומרים שוב תודה לאהובות שלנו, ובעיקר לעצמנו.

אביב שמח לכולם והלוואי שיחזרו כבר הביתה בשלום.