איפה החביאו אותו עד עכשיו?
הפעם הראשונה שגמרתי היתה בגיל 22. זה היה במגע שלי בדגדגן. הייתי בזוגיות אז, אבל זה קרה דווקא בזמן עינוג עצמי. בקשר קודם שלי, נהגתי לזייף אורגזמות. עד היום כמעט לא שיתפתי את זה. התביישתי. הייתי בת 17 וקצת כששכבתי עם בן הזוג שלי בפעם הראשונה, ושם זה התחיל לקרות. הוא היה מענג אותי, ואני הבנתי שאני אמורה להרגיש עונג. לפעמים גם באמת היה לי קצת נעים, אבל ממש בקטנה. הייתי כל כך לא מחוברת לעונג שלי, שלא ידעתי בכלל מה אני אמורה להרגיש ואיך אני יכולה להכווין אותו. כל הערוץ של העונג המיני שלי בפות כמעט ולא היה פתוח. כשהוא עינג אותי, העונג (שלא היה משמעותי) נעלם מהר מאוד ואז רק רציתי שזה ייגמר. אבל איך זה ייגמר? הרי לא דיברנו תוך כדי, על מה שקורה. הוא לא ידע שאני רוצה לסיים עם זה ואני התביישתי להגיד. איכשהו הבנתי, כנראה מכל הסרטים שראיתי, שהדרך שבה הסיפור המעייף הזה יגמר, היא בכך שאני אגמור. אז גמרתי בכאילו.
מה שהכי כואב לי בזיכרון הזה, הוא שוויתרתי על העונג שלי כל כך בקלות ובגיל כל כך צעיר. שלא ידעתי שזה אפשרי שארגיש עונג ממין. כואב לי שלא ידעתי…
תודה ימית על השיתוף. למרות שכמוך אני סבור שהשכיחות באי סיפוק מיני עבור נשים היא טרגדיה (לשני המינים), אני לא שותף להנחה שיש פה איזושהי קונספירציה ובטח לא גברית. למרות שהצלחת להמנע בכשרון מלטעון באופן ישיר לקונספירציה או מלהאשים גברים (אולי השמטת בעריכה…), יש בזוית הראיה שלך מידה כלשהי של קורבנות ואני תוהה מדוע. הרי העובדות שיש נשים בעולם שעוברות מילה ושעולם ההמדע לא נתן לנושא את החשיבות הראויה למעשה לא גזלו ממך את גילויו של הדגדגן או של האורגזמה (שלא כמו למשל מבנה האישיות שלך, חוסר השיח על מין במערכת החינוך או בתרבות בה גדלת ). עוד מימד שראוי לחקור הוא מה המשמעות של אי השויון בהנאה עבור הגברים עצמם (טריגר – אני בספק האם יש גבר שהיה בוחר שלא לגרום לבת הזוג שלו להנאה). דבר נוסף, אינני יודע מה גילך, אך כגבר שגדל בישראל בשנות ה-70 המאוחרות – אתפלא אם לא היה נער או נערה בסביבתי שלא ידעו על המצאותו או יכולותיו של הדגדגן…