Take Away עם חתול
סיפור קצר | רון דהאן
הכל כבר היה מוכן והאצבעות התחילו להקליד את המאמר: על הקשר שבין המלחמה באוקראינה לנפילת הקפיטליזם, כשפטר החתול נכנס מהחלון וכהרגלו ניגש מייד לפינת האוכל שלו. לאחר כמה שניות הוא חזר והתיישב מולי.
“מה זה החרא הזה?”
“מה?”
“מה, מה? האוכל, הוא דוחה”
“אה…” אמרתי, “הוא מהמכולת, לא היה לי כסף לקנות
לך את האוכל הרגיל והיוקרתי שלך.”
“מה?”
“מה, מה? יוקר המחייה מטורף, אין לי אפשרות…”
“בלה בלה, מה אני נראה לך, כלב? תביא לי את האוכל שלי”
“אין לי כסף”
“תשלם בביטקוין”
“מה אמרת?”
“ביטקוין, יא טבעוני עני שכמוך, כלכלה חדשה, מהפכה, מבוזרת, האינטרנט החדש איפה אתה חי?”
הוא קפץ והתיישב לידי. הקשתי בגוגל ביטקויון והתחלתי לקרוא על כלכלה מבוזרת, על ארנקים דיגיטליים, על טכנולוגיית בלוקצ’יין, אן.אף.טי. לא הבנתי כלום.
“תעשה קורס” אמר לבסוף פטר
“קורס עולה כסף”
“הכל עולה כסף”
פטר יצא מהחלון ונעלם לזמן מה. התיישבתי לכתוב והתקדמתי יפה בתיאור הסיבות לפלישה שכולן כמובן כלכליות ונוגעות לשליטה על משאבים, בואכה משבר האקלים. פטר חזר מחייך ושמח.
“מה קרה?”
“אכלתי כל כך טוב” אמר ונמרח על הריצפה
“מאיפה היה לך אוכל?”
“מהחתול של השכנים,” אמר, “מיאו.. אתה לא מאמין איזה פחדן הוא, עשיתי לו פסססס והוא ברח מיד.”
“זה לא לעניין,” נזפתי בו, “אסור לך.”
“זמנים קשים,” אמר פטר, “הם עשירים, אל תדאג להם.”
קמתי ויצאתי. דפקתי על הדלת של השכנים והתכוונתי להתנצל ולהציע פיצוי. השכן, גבוה ורחב, פתח לי את הדלת והזמין אותי להכנס. הבית היה מרווח ומואר. ריצפת הפרקט היתה חמה ונעימה, השיש במטבח נצץ, מסך ענק היה תלוי בסלון וריח עדין של קטורת לימונית הציף את החלל.
“איך אני יכול לעזור לך?” שאל השכן
“אני…” גמגמתי “החתול… אני צריך אוכל בשבילו ונגמר, אתה מבין, אולי תוכל…”
“בטח” אמר השכן, ניגש לאיזה חדר וחזר עם שק של אוכל פרימיום לחתול “בבקשה” הניח בידי את השק, “עוד משהו?”
“לא, ” אמרתי, “תודה רבה.”
“באהבה” אמר השכן וליווה אותי לדלת, “מה זה קצת אוכל לחתול בין שכנים, אה? זה לא שביקשת לחם או סוכר,” הוא פרץ בצחוק, חושף טור שיניים צחורות.
חזרתי לביתי, שפכתי קצת אוכל לכלי של פטר, אחר כך לכלי שלי, וביחד אכלנו לשׂבעה.
תגובות