Take Away עם חתול

סיפור קצר | רון דהאן


הכל כבר היה מוכן והאצבעות התחילו להקליד את המאמר: על הקשר שבין המלחמה באוקראינה לנפילת הקפיטליזם, כשפטר החתול נכנס מהחלון וכהרגלו ניגש מייד לפינת האוכל שלו. לאחר כמה שניות הוא חזר והתיישב מולי.

“מה זה החרא הזה?”

“מה?”

“מה, מה? האוכל, הוא דוחה”

“אה…” אמרתי, “הוא מהמכולת, לא היה לי כסף לקנות
לך את האוכל הרגיל והיוקרתי שלך.”

“מה?”

“מה, מה? יוקר המחייה מטורף, אין לי אפשרות…”

“בלה בלה, מה אני נראה לך, כלב? תביא לי את האוכל שלי”

“אין לי כסף”

“תשלם בביטקוין”

“מה אמרת?”

“ביטקוין, יא טבעוני עני שכמוך, כלכלה חדשה, מהפכה, מבוזרת, האינטרנט החדש איפה אתה חי?”

הוא קפץ והתיישב לידי. הקשתי בגוגל ביטקויון והתחלתי לקרוא על כלכלה מבוזרת, על ארנקים דיגיטליים, על טכנולוגיית בלוקצ’יין, אן.אף.טי. לא הבנתי כלום. 

“תעשה קורס” אמר לבסוף פטר

“קורס עולה כסף”

“הכל עולה כסף”

פטר יצא מהחלון ונעלם לזמן מה. התיישבתי לכתוב והתקדמתי יפה בתיאור הסיבות לפלישה שכולן כמובן כלכליות ונוגעות לשליטה על משאבים, בואכה משבר האקלים. פטר חזר מחייך ושמח.

“מה קרה?”

“אכלתי כל כך טוב” אמר ונמרח על הריצפה

“מאיפה היה לך אוכל?”

“מהחתול של השכנים,” אמר, “מיאו.. אתה לא מאמין איזה פחדן הוא, עשיתי לו פסססס והוא ברח מיד.”

“זה לא לעניין,” נזפתי בו, “אסור לך.”

“זמנים קשים,” אמר פטר, “הם עשירים, אל תדאג להם.”

קמתי ויצאתי. דפקתי על הדלת של השכנים והתכוונתי להתנצל ולהציע פיצוי. השכן, גבוה ורחב, פתח לי את הדלת והזמין אותי להכנס. הבית היה מרווח ומואר. ריצפת הפרקט היתה חמה ונעימה, השיש במטבח נצץ, מסך ענק היה תלוי בסלון וריח עדין של קטורת לימונית הציף את החלל.

“איך אני יכול לעזור לך?” שאל השכן

“אני…” גמגמתי “החתול… אני צריך אוכל בשבילו ונגמר, אתה מבין, אולי תוכל…”

“בטח” אמר השכן, ניגש לאיזה חדר וחזר עם שק של אוכל פרימיום לחתול “בבקשה” הניח בידי את השק, “עוד משהו?”

“לא, ” אמרתי, “תודה רבה.”

“באהבה” אמר השכן וליווה אותי לדלת, “מה זה קצת אוכל לחתול בין שכנים, אה? זה לא שביקשת לחם או סוכר,” הוא פרץ בצחוק, חושף טור שיניים צחורות.

חזרתי לביתי, שפכתי קצת אוכל לכלי של פטר, אחר כך לכלי שלי, וביחד אכלנו לשׂבעה.

כתבות שאולי יעניינו אותך

אבן על ליבה של האומה

מאז שלמדה על נסיבות מותו של בנה בשבי חמאס, מעיין שרמן מסרבת לשקוט על שמריה. היא פתחה במסע צלב נועז שתכליתו לגלות את האמת על האסון הנורא. והמסר שלה חד ומטלטל: "רון הוקרב על ידי הצבא. נתנו הוראה לחסל אותו כדי לסגור חשבון עם איזה מחבל שהשתמש בו כמגן אנושי"

מני אביב בריאיון כואב עם מעיין שרמן, על נסיבות מותו של בנה רון בשבי חמאס. והמסר שלה חד ומטלטל: “רון הוקרב על ידי הצבא. חיסלו אותו כדי לסגור חשבון עם מחבל שהשתמש בו כמגן אנושי”

קפטן

סיפור מהמגירה - גבי ניצן

לפני הרבה שנים נסעתי לסיני לבד, ליומולדת. זה היה בשיא החורף, לא היו עוד אורחים מלבדי, ורוב הזמן הסתגרתי בחושה. היתה לי מחברת, ובמשך כמה ימים, כמעט בלי הפסקה ובלי מחיקות או תיקונים, נכתב לי שם במחברת סיפור מוזר, נובלת מדע בדיוני. כשהמחברת נגמרה קיבלתי מילד בדואי מחברת מצרית אדומה, ושם כתבתי את הסוף.

להיות ליצן במקום הכי עצוב בעולם

ב-8.10 הוא הוציא לעצמו צו 8 מטעם עצמו, עלה על מדים ונסע לחזית הטראומה באילת. חוויותיו של ליצן בצל הכאב

ב-8.10 הוא הוציא לעצמו צו 8 מטעם עצמו, עלה על מדים ונסע לחזית הטראומה באילת. חוויותיו של ליצן בצל הכאב

מאמר למנויים. התחבר/י. או הירשמ/י.

שלשלאות דיגיטליות

המטבע הדיגיטלי של בנקים מרכזיים (CBDC), שכל מדינות העולם שועטות לפתחו, הוא אבטיפוס אולטימטיבי של "האח הגדול". המנגנון העריצי הזה חותר לצמצם את השימוש בכסף מזומן, ולקשור את החירות הפיננסית של האזרח לחסדי הממשלה והממסד הבנקאי

המטבע הדיגיטלי של בנקים מרכזיים הוא אבטיפוס של “האח הגדול”, שחותר לצמצם את השימוש בכסף מזומן, ולקשור את החירות הפיננסית של האזרח לחסדי הממשלה והממסד הבנקאי. אפרת פניגזון

לו הייתי חתול

עדי מקס, ראש דסק חסרי-הבית שלנו, מדווחת מהשטח: על החיים בין סאבלט לסאבלט, על תל אביבים שלא שמעו על מתן בסתר, על הפנטזיה למזגן ועל המעבר של תנועת המחאה מאוהלים להפגנות, לפחות עד שייגמרו החמסינים​

עדי מקס, ראש דסק חסרי-הבית שלנו, מדווחת מהשטח: על החיים בין סאבלט לסאבלט, על תל אביבים שלא שמעו על מתן בסתר, על הפנטזיה למזגן ועל המעבר של תנועת המחאה מאוהלים להפגנות, לפחות עד שייגמרו החמסינים

תסתכלו לנו בעיניים

בשנתיים שמאז תחילת החיסונים עלתה התמותה בישראל באלפי מקרים לשנה. כל אחד מאיתנו מכיר מישהו שנפגע או מת במפתיע בזמן הזה, אבל רופא שיעז לאשר זאת יפוטר ו/או יאבד את רשיונו. אמצעי התקשורת והמדיה החברתית בנו חומת ברזל של שתיקה והשתקה. הנה ארבעה סיפורים שמייצגים אלפי מקרים ומבקשים – אל תסיטו את מבטכם, השקר הזה הורג

בשנתיים שמאז תחילת החיסונים עלתה התמותה בישראל באלפי מקרים לשנה. כל אחד מאיתנו מכיר מישהו שנפגע או מת במפתיע בזמן הזה, אבל רופא שיעז לאשר זאת יפוטר ו/או יאבד את רשיונו. אמצעי התקשורת והמדיה החברתית בנו חומת ברזל של שתיקה והשתקה. הנה ארבעה סיפורים שמייצגים אלפי מקרים ומבקשים – אל תסיטו את מבטכם, השקר הזה הורג

גנבו לי את האור

יא אללה, איזה דיכאון, נכון? בבת אחת כאילו מישהו לחץ על המתג ובשבוע שעבר, במהלומה אחת, נעשה פה חשוך יותר. ואין ממש מקום לאופטימיות, הניסיון מלמד שזה הולך להחמיר מיום ליום. תקופה חשוכה לפנינו, בזה אין ספק.
גם הקטע הזה של הבחירות קצת מבאס, וגם העננה שמרחפת מעל לעיתון אחד שאני ממש אוהב, אבל כמובן שאני לא מדבר על זה. כי כל אלה הם זבובים טורדניים ביחס לדבר שהכי מדכא אותי בימים האלה: המעבר לשעון חורף.

תגובות

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ב ללא רקע

הצטרפו לרשימת התפוצה של בראשית

קבלו עדכונים על כתבות חדשות, תחקירים מרתקים וסיפורים מרגשים 

[login_fail_messaging]