קטגוריה: לגוף ולנפש

מדי שבוע, שיר של כותב/ת – מבצע/ת שעדיין לא מצא לחן, בפרסום בכורה טרנס גלקטי. השבוע: מעיין ליניק

כל סדרת נוער בטלוויזיה היום משבצת לפחות דמות אחת טרנסית (לצד האפרו–אמריקנית, האסייאתית והנכה). חייה של סילבה ריברה, מראשונות הפעילות הטרנסג’נדריות בעולם, דמו יותר לסדרת פשע: חיים ברחוב, מעצרים אלימים, איומים ברצח, תקיפות ברוטליות. זה לא מנע ממנה להילחם גם למען זכויותיהם של מי שתקפו אותה ובזו לה

הרוב המכריע של הסטרייטים לא יעזו לאפשר לעצמם אפילו התנסות מינית חד-פעמית שחורגת מ״הנורמה״. פחדים שהוטמעו בילדות ממשיכים לנהל אנשים ומונעים מהם לממש תשוקות כי אולי זה יעיד על הנטייה המינית שלהם

חברות התקליטים בארץ ובעולם הפעילו במשך עשרות שנים לחץ על יוצרות ויוצרים שלא להשתמש בביטויי אהבה חד-מינית. אז מה

לטעמי, סצינת המפתח ב”מציצים” היא זו שבה המציל הבוגר קורא את גוטה לסדר, נוזף בו במילים קשות וגם סוטר לו. “תראה איך אתה נראה בגילך?” הוא שואג עליו…