כנציגתה המשפטית של מפלגת אומץ בוועדת הבחירות המרכזית, נקרתה לי הזדמנות ביום הבחירות לבחון את האופן שבו מתנהלת מערכת הבחירות – בהיבט של מערכת המחשוב, שאליה זורמות תוצאות הבחירות ושממנה יוצאת בשורת המנדטים לציבור. הנה מה שגיליתי
האם יש טעם בכלל בכל המרי האזרחי הזה שאנחנו עוסקים בו בשלוש השנים האחרונות? בניסיון המאומץ הסיזיפי לנסח נראטיב חלופי לזה של הרשויות והשלטונות? בקיתונות הכעס, התיעוב וההשפלות שאנו סופגים מהסובבים אותנו ומהציבור הרחב? כן, יש טעם. כי הניצחון הוא בעצם קיומה של המלחמה
כבר כשהיתה גריי תינוקת על גב אמה, שמנו לב שיש בה משהו שונה. מבטה היה ערני וחד וצבע פרוותה היה שונה משל שאר חברי להקת קופי הסנאי. היא נולדה ב-2008 לאמא מנהיגה ויחד איתה הגיעו לעולם מאימהות אחרות שישה תינוקות נוספים. בתחילת חייהם הם נראים כולם דומים מאוד. ובכל זאת היה קל לזהות אותה, כי במקום פרווה צהבהבה היתה לה פרווה אפורה וכך גם קיבלה את שמה.
עם קבלת תוצאות הבחירות, שקעתי בדכדוך. אלה לא היו התוצאות שייחלתי להן. יחד עם זאת היה לי ברור שבבתים אחרים יושבים אנשים אחרים שמרגישים בדיוק ההפך ממני. כשהייתי ילדה היו לנו שכנים חרדים בבניין והייתה להם בת בדיוק בגילי. היינו חברות קרובות והעובדה שהיא הייתה חרדית ואני חילונית לא הטרידה אותנו במיוחד. היינו עסוקות בדברים אחרים. בשלב מסוים הקשר התנתק.
היא נמצאת שם, בכל ישוב בורגני עם בתים צמודי קרקע, פרגולה, דשא מדוד, מנגל חשמלי ורמקול שמשמיע את נונו כי אתה מעודכן ואת ישי ריבו כי אתה גם שורשי. רחבה ענקית של חול, מגודרת היטב, כמה ספסלי עץ וברזייה. מישהו צריך לדבר על גינת הכלבים.
האם נוכל לדרוש תקווה בפרשת וַיֵּרָא? הרי מלכתחילה זה נשמע כמו אוקסימורון, ניגוד פנימי. תקווה היא רגש חיובי שקט ובוטח שמעורר תחושת חיבור ומסוגלות. יראה היא רגש עז, מהלך על תהום הפחד, חושף את קַטְנוּת האדם חסר האונים אל מול הגורל. פרשת וַיֵּרָא רצופה ברגעים של יראה גולמית. חרדות קיומיות שזורות בתוך שרשרת אירועי הסאגה המשפחתית המתוארת בה. גיבוריה – שהצמיחו את הקונסטלציה המשפחתית הסבוכה שהביאה את כולנו, בני ובנות עמי הארץ הזאת, עד הלום – היו הורים יראים והיראה, מסתבר, היא מדריכת הורים גרועה למדי.
אני זוכר זאת בבירור: לפני הפסאודו-מגיפה מכולות, סופרים ופיצוציות היו מקומות שמחים. לא שמחים כמו בפרסומות מטופשות, אלא כמו בחיים – איפה ומתי שהמכונה לא חונקת ורומסת את שמחת החיים הטבעית של כל יצור חי. גם לפני הפסאודו-מגיפה, כמו היום, עבדו בהם לרוב (כמובן שלא תמיד) אנשים פחות שווים פוליטית, כלומר פחות עשירים מהבית, אבל לרוב העובדים שם היו שמחים, קלילים ומשועשעים, כמו בכל מקום שבו עוסקים בעבודת כפיים שאינה חדגונית, מנותקת מזרם החיים הכללי ומשמימה מדי.
הבחירות בפתח. לפי הסקרים, עד כמה שזה אומר משהו, התמונה נראית מאד צמודה, ומי שמנסים לקבל החלטה האם כדאי להצביע ולמי, רצוי אולי שיתוודעו תחילה לכללי המשחק. וכללי המשחק בישראל הם מסובכים. מאוד.
האם אפשר להטות ולזייף בישראל את תוצאות הבחירות? ללא ספק. האם ישראל ערוכה להתגונן? מתברר שממש לא – היא עסוקה בלהתגונן מהתקפות סייבר מדומיינות של מעצמות זרות
Please confirm you want to block this member.
You will no longer be able to:
Please allow a few minutes for this process to complete.
“החיים, עכשיו במבצע!” הוא אוסף מטוריו האישיים של גבי ניצן (באדולינה, פרא, שובה של המלכה ועוד), שהתפרסמו במגזין “בראשית” בשלוש השנים האחרונות. בכתיבה שופעת הומור, כנות ורגישות, הוא מזמין אותנו לעצור לרגע מהמרוץ ולהפנות את תשומת ליבנו לאלומות האור שבוקעות מתוך שגרת החיים המאתגרת של ישראל ב-2025.
פרקי הספר נוגעים בפשטות ובישירות, כמיטב סגנונו הייחודי של ניצן, בנקודות הכואבות של המציאות הישראלית. יש בהם רגעים של פחד ואימה לצד אומץ ואהבה, בדידות וניכור לצד חיבור עמוק לאדמה ולשורשים, כך הם מצליחים להאיר מחדש את מה שאנחנו שוכחים לפעמים לראות: את עצמנו.
“החיים, עכשיו במבצע!” הוא ספר פוקח עיניים, חכם וחשוב, שמזכיר לנו כמה חיוני להטיל ספק בכל מה שנדמה כאקסיומה, וכמה נפלא ופגיע להיות בני אדם. זהו ספר שמזמין כל אחד מאיתנו לחיות את החיים במלוא עוצמתם – כאן ועכשיו.
