קיץ 1982 קסם ואובדן

נדמה שכל פעם בימי ראשית הקיץ אני חוזר אל אותו קיץ “מעורר ערגונות”, קיץ צבאי לוהט וראשון שלי בצבא ההגנה, והנה עכשיו, ניצב מול הנייר ותוהה איך חלפו 40 שנה וכל צליל ושבב–זיכרון נותרו כמזכרת מימי הנעורים. תחילת השירות הצבאי; עברתי מפה לשם, טירונות בשומרון, ארוחות שבת אצל דניאלה וייס, תפילות בבית הכנסת ומסלול משטרה צבאית. ואז הושלכתי, ובקו”ם, קיטבג חום אפור, מגרש המסדרים, מיונים, קורס מש”קי שלישות, שזרקתי את עצמי ממנו, ושוב – אוטובוסים אל בסיס הקליטה והמיון, תל השומר, חורף רטוב, אביב מתעורר, תורנויות מטבח וצחנה עזה של סירים ותבשילים. ארוחות צהריים של בננות ולחם פרוס. “אין לחזור לאחור, “קח תחתום בפינה” – שר שלום חנוך ברדיו. “ילדים אבודים, חתונה לבנה”.

בתל אביב החל לפעול קו 100 לקהיר. “בוא לטעום מפירות השלום הטעימים”, בישרה הכותרת, “קנה כרטיס וסע לפירמידות”. באנגליה התאחדה ג’נסיס עם פיטר גבריאל להופעות, שמונה שנים לאחר הפירוק. חתמתי על נשק וישבתי ליד המתקן הצבאי וניסיתי לדמיין איך נשמעת ההופעה ההיא, מעבר לים, ביקום המקביל…

לקריאת הכתבה המלאה התחברו או הצטרפו לבראשית