במותם ציוו לנו את המוות
יום הזיכרון מהלל את זכרם של חיילים שנפלו בהגנה על המולדת. אבל סיבת המוות המובילה של חיילים בסדיר היא התאבדות. השניה - תאונות אימונים. השלישית - תאונות דרכים. ונזכור את כולם?
בעת קריאת הכתבה הזאת כבר נהיה אחרי – גם אחרי יום הזיכרון וגם אחרי יום העצמאות. זמן טוב לערוך פוסט מורטם למיצג הסובב את טקס הדלקת המשואות בהר הרצל, שבו קומץ חיילים צועדים בסך, תוצר מהודק וססגוני של חודשי אימון ותרגול. בשנים האחרונות כבר לא מדובר בסתם שמאל ימין אנכרוניסטי – החיילים בגופם ממש מגלמים את לוחות הברית, את מנורת המקדש ובשנה שעברה – בצעד שעולה על כל המצאה סאטירית – את המזרק של פייזר. מי יודע, אולי השנה יציירו בגופם פרת שוקולד מוכת סלמונלה.
המסדרים הצבאיים הם רק עוד ביטוי לחוסר האמון הבסיסי שהצבא רוחש לחייליו. מפגן שמציג את אזרחי המדינה במדים כרובוטים חסרי פנים אנושיות, מייצג את הנפרדות של הגוף מהנפש. מקדש את הנראות הצורנית על פני המהות הפנימית. הוא משמש…
תגובות