ההאקר שידע יותר מדי

לפני חודש וקצת, ב-23 במרץ, נערך טקס חתונה צנוע בכלא בֶּלמארש שבלונדון. הכלה היתה סטלה מוריס, עורכת דין שנולדה בדרום אפריקה ורכשה את השכלתה במיטב האוניברסיטאות של בריטניה. החתן היה ג’וליאן אסאנג’, האוסטרלי המייסד הנודע והשנוי במחלוקת של ארגון וויקיליקס. האיש שמזה עשור וחצי חשף לעיני העולם כמויות עצומות של מידע רב ערך. הוא בן חמישים ומוחזק מזה שלוש שנים בבית הסוהר השמור שמיועד לאסירים מסוכנים ואלימים במיוחד, מבלי שהועמד לדין ומבלי שהורשע באף פשע. 

מלבד החתן והכלה, שנמצאים במערכת יחסים מאז שנת 2015, נכחו בטקס שני בניהם הצעירים, וכן אחיו ואביו של האסיר. “אני מאוד מאושרת ומאוד עצובה,” אמרה מוריס לאחר הטקס לעיתונאים ולאוהדים הרבים שהמתינו מחוץ לכותלי הכלא. “התנאים שבהם ג’וליאן מוחזק הם אכזריים ובלתי אנושיים. אבל האהבה שיש בינינו עוזרת לנו לעבור את זה ביחד.”

למוריס היתה סיבה נוספת להיות עצובה. שבועות בודדים לפני נישואיהם דחה בית המשפט העליון בבריטניה את הערעור שהגיש אסאנג’ כנגד צו הסגרתו המתוכננת לארה”ב. שם ייאלץ להתמודד עם כתב אישום חמור בן 18 סעיפים ואם יורשע בכולם צפוי לו עונש מקסימלי של 175 שנים. הפסיקה הזו ביטלה באופן סופי את ההחלטה שניתנה בינואר 2021 בערכאה נמוכה יותר, שקיבלה את טיעוניהם של עורכי הדין של אסאנג’ ולפיהם הסגרתו מהווה סיכון ממשי לבריאותו הגופנית והנפשית ואף לחייו. 

שופטי העליון הבריטים הביעו את שביעות רצונם מההבטחות שקיבלו מהרשויות האמריקניות להעניק לאסאנג’ יחס אנושי. אבל ארגון אמנסטי כינה את ההחלטה “לעג לצדק”, טען שהתנאים הנהוגים בבתי הכלא השמורים בארה”ב מהווים הפרה בוטה של החוק הבינלאומי ונחשבים לעינוי ולהתעללות. 

“זהו יום רע לחופש העיתונות,” הוסיף הארגון בהודעתו. “ההחלטה מחזקת את המדיניות הנלוזה שאימצה ארה”ב לרדוף עיתונאים ומו”לים ולהעמידם לדין בעוון ריגול. הדרישה להסגיר אנשים בשל פרסום מידע חסוי מהווה תקדים מסוכן וחייבת להידחות על הסף.”

אסאנג’ נולד ב-1971 בעיר טאונסוויל שבצפון־מזרח אוסטרליה. הוא גדל עם אמו ועם אביו החורג שניהלו בצוותא קבוצת תיאטרון קטנה ונדדו תכופות ממקום למקום. לאחר גירושיהם של בני הזוג השתקעה המשפחה במלבורן. הנער התמיר והשקט התגלה כאוטודידקט חרוץ ומוכשר, החל להתעמק ברזי עולם המחשבים ועד מהרה אימץ אורח חיים של האקר פורק עול. הוא השתלב בהתלהבות במחתרת הסייבר הבינלאומית שהחלה להתהוות בתחילת שנות התשעים – “עולם מוצלל של טיפוסים מסתוריים ושמות בדויים” – וביחד עם שני שותפים פרסם כתב עת שהציע, בין היתר, דרכים לפרוץ את מערכת הטלפונים ולבצע שיחות בחינם. 

עם הזמן נעשו יעדי הפריצה רציניים יותר. השלושה נכנסו באופן שגרתי למערכות המחשבים של אוניברסיטאות אוסטרליות ואפילו חדרו לרשת נתונים סודית של צבא ארה”ב. בשלב זה הם זכו לתשומת לב של המשטרה שהלכה והידקה את החבל סביבם. אסאנג’ היה כבר נשוי ואב לתינוק וההשלכות של מעשיו החלו להשפיע עליו ועל משפחתו. הוא ירד למחתרת ובילה רבים מלילותיו ביערות ובבתים נטושים. אבל הוא לא הצליח להימלט מזרועות החוק וסופו שהועמד לדין ב-1996 בשל שורה ארוכה של עבירות.

התביעה טענה שאסאנג’ היה “הרוח החיה והפורץ המוכשר ביותר בקבוצה”, שהוא פעל מתוך “יהירות לשמה ותאווה להפגין את יכולותיו”. אבל דווקא השופט קבע שהמניע של ההאקר הצעיר לא היה רווח אישי אלא “סקרנות אינטלקטואלית”, והוא נמנע מלגזור עליו עונש מאסר בפועל. בתגובה לפסק הדין ציטט אסאנג’ את הדיסידנט הרוסי אלכסנדר סולז’ניצין מתוך ספרו “במדור הראשון”: “משפט שכזה בנעוריך הינו חוויית שיא מכוננת,” שמאפשרת לך “להכיר את המדינה כפי שהיא, ולהביט מבעד למעטה שהמשכילים נשבעים לרחוש לו אי־אמון אך עדיין נוהרים אחריו בכל ליבם!”

את אביו הביולוגי, ארכיטקט שהיה מעורב בפעילות אנטי־מלחמתית בשנות השישים, הוא הכיר לראשונה רק בגיל 25, אולם אסאנג’ עצמו האמין שהוא ירש ממנו את “הגֶן המרדני”. דמות מופת נוספת שהיוותה לו השראה היה דניאל אלסברג, מי שב-1971 הדליף לעיתונות את “מסמכי הפנטגון” שחשפו את פניה המכוערות של המעורבות האמריקנית בוייטנאם. כמו במקרה של אסאנג’, גם נגד אלסברג הוגש כתב אישום על בסיס חוק הריגול הדרקוני ממלחמת העולם הראשונה, אך הוא בוטל בשל לחץ ציבורי ופוליטי. 

הקמת וויקיליקס בשנת 2006 היתה הגשמת חזונו של אסאנג’ ליצירת מרחב פתוח ונגיש של אינפורמציה. תכליתו – להסיר את מסך הסודיות שמנוצל לרעה על ידי הרשויות. “אני רוצה שנהיה סוכנות המודיעין החזקה ביותר בעולם,” הוא כתב, “סוכנות המודיעין של הציבור.”

האתר נרשם בשבדיה בשל ההגנה החזקה על חופש הדיבור הקיימת במדינה והציג מודל חדש של עיתונות. הקונספט של וויקיליקס היה שהמידע הגולמי המגיע ממקורות פנימיים אמינים, נחשף לעיני הציבור ללא עיבוד עריכתי והתערבות פרשנית. בשנים הראשונות פורסמו מסמכים רבים על אודות מגוון רחב של מדינות וארגונים כגון קניה, סין, דת הסיינטולוגיה, בנק ברקליס ואוניברסיטת איסט־אנגליה. הדלפות מוקדמות בנוגע למלחמה באפגניסטן ולמחנה המעצר במפרץ גוואנטנמו לכדו את תשומת לבו של המודיעין הצבאי האמריקני וכבר בשנת 2008 הוא כינה את וויקיליקס “איום פוטנציאלי”. 

שעתו הגדולה של הארגון הגיעה באפריל 2010, עם פרסומו של סרטון שצולם מתוך מסוק אפאצ’י אמריקני כשהוא יורה למוות בקבוצה של אזרחים בבגדד. בין ההרוגים היו עובדי רויטרס שנשאו ציוד צילום שזוהה בטעות ככלי נשק, ושניים מהפצועים היו ילדים ששהו ברכב שנחלץ לעזרת המותקפים. במהלך הירי שנמשך דקות ארוכות נשמעים ברקע קולותיהם של הטייסים שמגיבים בשוויון נפש על המתרחש, ולעתים אף בלעג. 

ההדהוד היה עצום. זה, בנוסף על מקבצי מסמכים שפרסם וויקיליקס מאוחר יותר באותה שנה בנוגע לעירק ולאפגניסטן, הפכו את אסאנג’ לגיבור הנועז של העיתונות הליברלית, וזו לא נרתעה מלעשות שימוש נרחב באוצר האינפורמציה שהציע ארגונו. עיתון “הגרדיאן” הבריטי העניק לו פלטפורמה נרחבת לפרסום המסמכים. ה”ניו־יורקר” בחר לתאר אותו באופן פיוטי: 

“היצור הרזה להחריד אשר שוגר לכדור הארץ כדי להביא לאנושות מעט מן האמת הנסתרת.” השבועון “טיים” העניק לו כתבת שער מחמיאה והוא נבחר לאיש השנה (2010) במשאל הקוראים. (המגזין עצמו החליט להעניק את הכבוד למלך פייסבוק מארק צוקרברג). 

בשולי האור הזוהר של כוכבו הדורך הזדחלו הצללים המאיימים בהם נהפך אסאנג’ פחות או יותר לאויב המוכרז של מערכת הביטחון האמריקנית ואלה בישרו על מסכת ארוכת שנים של רדיפה וכליאה. במאי 2010 נעצר בראדלי מאנינג, אנליסט מודיעין שהיה מוצב בבסיס בקרבת בגדד, בחשד להדלפת סרטון הירי וקבצים סודיים נוספים לידי וויקיליקס. מאנינג (שמאוחר יותר המיר את זהותו המינית ושינה את שמו לצ’לסי), הודתה במעשיה וטענה שפעלה ממניעים מצפוניים. היא הורשעה בסיוע לאויב ונדונה ל-35 שנות מאסר, אך גזר דינה הומתק על ידי הנשיא אובמה והיא יצאה לחופשי בשנת 2017. כעבור שנתיים היא נכלאה שוב כאשר סירבה למסור עדות במסגרת הכנת כתב האישום כנגד אסאנג’, ושוחררה לאחר כמה חודשים בעקבות ניסיון התאבדות. 

על אף המעצר המתוקשר של צ’לסי מאנינג והחששות הממשיים לחירותו של אסאנג’ (שבקיץ 2010 ביטל ביקור מתוכנן בארה”ב), לא ניכרה כל שחיקה בזרם ההדלפות. הפרסום של עשרות אלפי דוחות צבאיים שחשף שיטות פעולה מסווגות באפגניסטן, העלה עוד יותר את חמתן של הרשויות האמריקניות והאיץ את הליכי החקירה. בנובמבר באותה שנה שחרר וויקיליקס יותר מארבע־מאות אלף מסמכים ואלה שפכו אור קודר על הפגיעה השיטתית באזרחים בעירק ועל היחס המחפיר כלפי אסירים במתקני הכליאה הצבאיים. 

בד בבד החלו להישמע קולות מתוך הארגון עצמו שהאשימו את אסאנג’ בניהול כושל ובהתנהגות אגוצנטרית. היו גם מי שביקרו אותו על סירובו העקרוני לצנזר פרטים אישיים ונתונים שחשיפתם עלולה היתה לפגוע בביטחונם של אנשים מסוימים. אבל בסופו של דבר, המכה המכריעה באה דווקא משבדיה, שבה הוא שהה החל מחודש אוגוסט 2010 לצורך סדרת של הרצאות וכדי להגיש בקשת תושבות במדינה. במהלך הביקור הוגשו נגדו תלונות מצד נשים שהאשימו אותו בעבירות מין. בשני המקרים העיקריים דובר על יחסים שהחלו בהסכמה, אבל התפתחו, לפי טענת המתלוננות, לתקיפה ואף לאונס. אסאנג’ נחקר במשטרה, הכחיש את ההאשמות, והציג הודעות טקסט מהנשים שסותרות לטענתו את עדויותיהן. ואכן, כעבור כמה ימים, החקירה נגנזה והאישומים בוטלו. אבל זמן קצר לאחר מכן החליטה התובעת הראשית בשטוקהולם לפתוח מחדש את התיק, ובחודש נובמבר 2010, כשאסאנג’ כבר היה בבריטניה (לאחר שבקשת התושבות שלו בשבדיה נדחתה), הוצא נגדו צו מעצר בינלאומי.

כך החל מרתון של דיונים משפטיים שבמהלכו היה אסאנג’ משוחרר בערבות ונתון במעצר בית. ביוני 2012 דחה בית המשפט העליון בבריטניה את ערעורו האחרון והורה על הסגרתו לרשויות השבדיות. אך במקום להתייצב בתחנת המשטרה הוא הופיע על מפתן שגרירות אקוודור שבמרכז לונדון וביקש מקלט מדיני, וזה הוענק לו ללא היסוס מטעמים של “רדיפה פוליטית וסכנת עונש המוות הצפוי לו אם יועמד לדין בארה”ב.”

במשך שבע שנים היה אסאנג’ כלוא במרחב של כ-30 מ”ר בתוך השגרירות. הוא היה רשאי לקבל אורחים ולצאת אל המרפסת, אך מנוע מלצעוד כפסע אל הרחוב פן ייעצר על ידי כוחות המשטרה שנכחו שם תמיד. כעבור כמה שנים הוא אימץ חתול בשם מיכי שהפך במהרה לכוכב במדיה החברתית וצבר שלושים אלף עוקבים בטוויטר. הרשויות הבריטיות סירבו לבקשותיו של אסאנג’ לאפשר לו מעבר חופשי לאקוודור, ועמדתן לא השתנתה גם כאשר בפברואר 2016 ועדה מטעם הנציב העליון של האו”ם לזכויות אדם הכירה במעמדו כאסיר פוליטי וגינתה את השלילה השרירותית של חירותו.

ידידיו של אסאנג’ החלו מדווחים על התדרדרות מדאיגה בבריאותו הגופנית ועל התקפי דיכאון שפגעו בתפקודו הנפשי. במהלך הזמן, התביעה השבדית הסירה את רוב האישומים, למעט סעיף האונס, אך דחתה שוב ושוב את בקשותיו לחקור אותו בלונדון. בינתיים המשיך וויקיליקס ללא לאות במלאכתו, אם כי העיתונות הממוסדת כבר לא ששה לנגוס בליטרות הבשר העסיסיות שהושלכו לפתחה. העוינות כלפי הארגון ובמיוחד כלפי מקימו, ניכרה בעיקר בתקשורת האמריקנית. שם אומצה הגישה הבלתי מתפשרת של ממשל אובמה – וזו הגיעה לשיאה כשוויקיליקס פרסמו את המיילים של הוועדה הדמוקרטית הלאומית, זמן קצר לפני הבחירות לנשיאות בנובמבר 2016.

זה היה הקש ששבר את גב הגמל הליברלי. עשרות אלפי התכתובות חשפו את ערוותה של המפלגה הדמוקרטית, במיוחד בנוגע להתנהלותה השערורייתית במהלך הבחירות המקדימות בין הילארי קלינטון לבין הסנאטור הפרוגרסיבי ברני סנדרס. התוכן הנפיץ של החומרים המודלפים לא עניין עוד את החלק הארי של המחנה הליברלי, שהיה עסוק בלהאשים את וויקליקס בסיוע מכוון לדונלד טראמפ. לא רק זאת, אלא שהשירותים החשאיים אף טענו למעורבות ישירה של רוסיה בהדלפה, כחלק ממזימה מרושעת של הקרמלין להטות את תוצאות הבחירות. כך ניתן האות לפרשת רוסיה־גייט, שהתבססה בין היתר על “מסמך סטיל’ השנוי במחלוקת ועל אינספור ספקולציות שרובן המכריע התבררו עם הזמן כמופרכות. כידוע, לא היה בכך כדי לשכך את עוצמת הפסטיבל שאפף את המערכת הפוליטית במהלך כל כהונתו של טראמפ, ואף היווה קרקע פורייה לגידולי הארס של המלחמה הקרה המתחדשת לנגד עינינו.

עד כה לא הוצגה ראייה ממשית אחת שקושרת את וויקיליקס לרוסיה. הארגון ממשיך לטעון בתוקף שההדלפה הגיעה ממקורות פנימיים במפלגה. אמינות הקבצים מעולם לא הועמדה בספק והם עדיין נתונים לרשותם של גולשים סקרניים וביקורתיים שלא נסחפו בנחשולי התרעומת ולא לקו בסינדרום טראמפ. ממשלו של טראמפ לא זנח את חקירת אסאנג’ בעוון ריגול, אלא המשיך להתייחס אליו כאל אויב האומה. “וויקיליקס פועל כסוכנות מודיעין עוינת,” הכריז מייק פומפאו, ראש ה-CIA שמינה טראמפ, “ואנחנו נעשה הכול כדי לרסק אותו.” 

לרוע מזלו של אסאנג’, הציבור הליברלי הפך את דעתו ונהיה לשותף ברדיפתו. דומה כי בית המשפט של הציבור הזה כבר חרץ את דינו. “הוא אינו גיבור שנלחם למען שקיפות, “כתב עליו הוול־סטריט ג’ורנל, “כי הוא מתמקד רק במדינות דמוקרטיות ולא טוטליטריות.” העיתון לה- מונד הצרפתי תיאר אותו כאקטיביסט “אנטי אמריקאי”, והניו־יורק־טיימס כבר תהה אם “כאשר אסאנג’ מדבר, האם אנו שומעים קולו של פוטין?” 

בודדים יצאו להגנתו באותה עת, כדוגמת נועם חומסקי ודניאל אלסברג גיבור נעוריו, וכן כמה עיתונאים שעדיין ניסו להעלות לדיון את הבעייתיות שכרוכה בכתב האישום שהלך והתבשל במשרדי התובע הכללי. “לרוע מזלו של אסאנג’ הוא אוסטרלי ולא רוסי,” כתב העיתונאי הצרפתי ז’אק דיוֹן. “אם הקרמלין היה רודף אותו, ממשלות במערב היו מתחרות ביניהן להעניק לו מקלט מדיני.” 

באפריל 2019 הסירה אקוודור את המקלט המדיני והרשתה למשטרת לונדון להיכנס אל תחומי השגרירות ולעצור את אסאנג’ בעוון הפרת תנאי השחרור בערבות. החתול מיכי נמסר למשפחה מאמצת. מכאן ואילך התפתחו האירועים בקצב מוגבר. בחודש מאי הוגש נגדו כתב האישום בארה”ב, וביוני חתם שר הפנים הבריטי על צו ההסגרה. ודווקא לקראת סוף השנה, בעודו שרוי בבידוד כמעט מוחלט בכלא בלמארש כשסביבו הגרועים שבפושעים, ביטלו השלטונות השבדים את האישומים נגדו בשל “היחלשות ניכרת של הראיות.” 

עתה, לאחר מסע חתחתים נפשי ומשפטי, ובעקבות הפסיקה הסופית של בית המשפט העליון בחודש מרץ, נראה שרק נס יכול למנוע את ההסגרה ואת ההרשעה בריגול של מי שנחשב בעיני רבים כעיתונאי וכאקטיביסט החשוב ביותר של תקופתנו.

למה הממסד כל כך שונא אותו 

5 פרסומים חשובים של וויקיליקס:

2015-2016, הסכמי סחר בינלאומיים