loader image

וְיָשְׁבוּ אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ וְאֵין מַחֲרִיד

משרד הדתות לא אמור לנהל ולפקח על אמונתו של הפרט , אלא לאפשר חופש מלא לכל אמונה, ולמנוע פגיעה ושררה בשם הדת

המחשבה הראשונה שעלתה לי כשקיבלתי את ההצעה המפתיעה להתמנות לשָׂרַת הדתות והאמונה בממשלה האלטרנטיבית היתה שזו הזדמנות טובה לכבות את האורות, לסגור את משרד הדתות הנוכחי ולצאת כולנו לחופשה בסיני. לסגור את המשרד, לא לפרק אותו; לפני 20 שנה כבר ניסו לפרק אותו, פיזרו את החתיכות בין משרדי המשפטים, הפנים, התרבות, הבינוי, החינוך והתיירות. כעבור חמש שנות גלות ביורוקרטית חזרו השברים זה אל זה, התחברו מחדש כמו רובוטריק מתוחכם, והמשרד שוב קם מֵאֶפְרוֹ. אין טעם לפרק, זה לא יעזור. 

אז כן, לרדת לסיני. ממש לחזור אל מרגלות ההר, אל נקודת ההתחלה, אל המקום שבו נוצר הממסד הדתי המונותאיסטי, אל טבור הסיפור שבו החלה האמונה הגולמית ללבוש צורה של לוחות, דברות חוקים, מצוות ומשפטים. חשבתי לי מי יודע אולי נמצא שם איזה כפתור Restart, או לפחות כמה נגיעות Undo, לגלות איזו דרך להתיר את הצרה הצרורה הזו, לחוות דת ואמונה בלי כוח ובלי שררה. מענין אם אי פעם היה איזה רגע שבו העניין הזה – אמונה באחדות ההוויה – היה באמת פשוט כמו שנדמה לי (לפעמים) שהוא נשמע. 


לקריאת הכתבה המלאה התחברו או הצטרפו לבראשית

כתבות שאולי יעניינו אותך

בשבילה גיבורים מתים

בשבוע שבו שר המשטרה של ישראל נכנס בכוח להר הבית עם 1,500 מתפללים יהודים חשוב לזכור: ירושלים הוכתרה כעיר קדושה הרבה לפני שניכסנו אותה, ומאז ועד היום שלוש הדתות הגדולות (או ארבע אם סופרים את היבוסים) עושות שימוש ציני באלוהים מתחלפים כדי להצדיק את נהרות הדם שזרמו בין חומותיה. זה ייפסק ביום שהמאמינים יבינו את מה ששלמה המלך ניסה להסביר לשווא: אין באבנים יותר קדושה מאשר בקוציו של דרדר או ברעמתו של חמור

רגע אחרי שבן גביר ו-1,500 יהודים עלו בכוח להר הבית, אירית ינקוביץ מסיירת בירושלים הקדומה ומדגימה כיצד שלוש הדתות הגדולות עשו שימוש פוליטי וציני באלוהים מתחלפים, כדי להצדיק את נהרות הדם שזרמו (וזורמים) בין חומותיה

מאמר למנויים. התחבר/י. או הירשמ/י.

עת השתחררתי הרופאים לא המליצו לי דבר

משבר נפשי של אחרי-הודו הוביל את לילה מאיה חפר לאשפוז כפוי במחלקה הפסיכיאטרית. לאחר החווייה הקשה, ובמהלך ההחלמה, החלה ללמוד עבודה עבודה סוציאלית, והיא השתתפה בהקמה ובניהול של "דיאלוג פתוח ישראל", ששואף לשנות מהיסוד את הגישה והטיפול בפגועי נפש

משבר נפשי של אחרי-הודו הוביל את לילה מאיה חפר לאשפוז כפוי במחלקה הפסיכיאטרית. לאחר החווייה הקשה, ובמהלך ההחלמה, החלה ללמוד עבודה עבודה סוציאלית, והיא השתתפה בהקמה ובניהול של “דיאלוג פתוח ישראל”, ששואף לשנות מהיסוד את הגישה והטיפול בפגועי נפש

תסתכלו לנו בעיניים

בשנתיים שמאז תחילת החיסונים עלתה התמותה בישראל באלפי מקרים לשנה. כל אחד מאיתנו מכיר מישהו שנפגע או מת במפתיע בזמן הזה, אבל רופא שיעז לאשר זאת יפוטר ו/או יאבד את רשיונו. אמצעי התקשורת והמדיה החברתית בנו חומת ברזל של שתיקה והשתקה. הנה ארבעה סיפורים שמייצגים אלפי מקרים ומבקשים – אל תסיטו את מבטכם, השקר הזה הורג

בשנתיים שמאז תחילת החיסונים עלתה התמותה בישראל באלפי מקרים לשנה. כל אחד מאיתנו מכיר מישהו שנפגע או מת במפתיע בזמן הזה, אבל רופא שיעז לאשר זאת יפוטר ו/או יאבד את רשיונו. אמצעי התקשורת והמדיה החברתית בנו חומת ברזל של שתיקה והשתקה. הנה ארבעה סיפורים שמייצגים אלפי מקרים ומבקשים – אל תסיטו את מבטכם, השקר הזה הורג

״אנחנו לא צריכים חוק אקלים, אבל אם נגזר עלינו, לפחות שיהיה חכם ולטובתנו״

יונתן דובי הוא פרופסור מן המניין בבית הספר לאקלים של אוניברסיטת בן-גוריון. בראיון לבראשית הוא מסביר למה אין מקום להיסטריית ההתחממות הגלובלית, טוען שהתקשורת נגועה בבורות קולוסאלית, שכמות תופעות הטבע הקיצוניות על הפלנטה ירדה בעשורים האחרונים, שהמעבר לאנרגיה סולרית מתרחב בעיקר בגלל לובינג של היצרנים למרות שהיא עדיין לא בשלה להחליף את התשתיות הקיימות ואולי לעולם לא תהיה, ומבקש מהורים לקחת אחריות ולהגן על ילדיהם מפני פיתוח חרדות שווא

אפרת פניגזון בראיון מיוחד עם פרופסור יונתן דובי, האיש שמשבר האקלים גורם לו לצחוק ולבכות גם יחד. צפו בראיון המלא

לאֹ־יַאֲמִינוּ לִי וְלאֹ יִשְׁמְעוּ בְּקלִֹי

במכתב למערכת שפורסם בגיליון שעבר הביע אחד מקוראי העיתון תרעומת על כך שמי שכותבת בעיתון בראשית את טור היהדות השבועי היא “רבה” שדוגלת בפלורליזם. המערכת היקרה בתגובתה גיבתה אותי והבהירה כי אני רבה, בלי מרכאות. זה חימם את לבי אבל מיד לאחר מכן נשטפתי גל קור פנימי מוכר ומלחש: “ואולי הוא צודק, אולי את סתם ולא באמת”. למדתי זה מכבר לזהות את מגע ידה המקפיא של “תסמונת המתחזה” המוגדרת בפורטל בריאות הנפש בטיפול-נט כ”חוויה של פקפוק עצמי ביכולות והישגים, לצד התחושה כי האדם מוליך שולל את הסביבה שלו.”

תגובות

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

[login_fail_messaging]