וְיָשְׁבוּ אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ וְאֵין מַחֲרִיד

המחשבה הראשונה שעלתה לי כשקיבלתי את ההצעה המפתיעה להתמנות לשָׂרַת הדתות והאמונה בממשלה האלטרנטיבית היתה שזו הזדמנות טובה לכבות את האורות, לסגור את משרד הדתות הנוכחי ולצאת כולנו לחופשה בסיני. לסגור את המשרד, לא לפרק אותו; לפני 20 שנה כבר ניסו לפרק אותו, פיזרו את החתיכות בין משרדי המשפטים, הפנים, התרבות, הבינוי, החינוך והתיירות. כעבור חמש שנות גלות ביורוקרטית חזרו השברים זה אל זה, התחברו מחדש כמו רובוטריק מתוחכם, והמשרד שוב קם מֵאֶפְרוֹ. אין טעם לפרק, זה לא יעזור. 

אז כן, לרדת לסיני. ממש לחזור אל מרגלות ההר, אל נקודת ההתחלה, אל המקום שבו נוצר הממסד הדתי המונותאיסטי, אל טבור הסיפור שבו החלה האמונה הגולמית ללבוש צורה של לוחות, דברות חוקים, מצוות ומשפטים. חשבתי לי מי יודע אולי נמצא שם איזה כפתור Restart, או לפחות כמה נגיעות Undo, לגלות איזו דרך להתיר את הצרה הצרורה הזו, לחוות דת ואמונה בלי כוח ובלי שררה. מענין אם אי פעם היה איזה רגע שבו העניין הזה – אמונה באחדות ההוויה – היה באמת פשוט כמו שנדמה לי (לפעמים) שהוא נשמע. 

לקריאת הכתבה המלאה התחברו או הצטרפו לבראשית