טונה, מחוץ לפחית

אמנים ישראלים לא אוהבים פוליטיקה. הם בורחים ממנה. פוחדים לגעת בה, אלא רק במרומז. משתלם יותר לכתוב שירי אהבה. עם זה יזדהו מאה אחוז מהמאזינות והמאזינים. שירי שברון-לב או שירי כיף וכפיים.

אבל בזמן הנוכחי, כשהעולם משתנה – ולא לטובתנו – כשהאזרח הקטן מעניין פחות ופחות את המערכת, כשאין לנו כבר שום ציפיות מפוליטיקאים לומר אמת, ועכשיו גם אין ציפיות מאנשי אקדמיה ואנשי תקשורת ממוסדים שרק מבקשים להחניף למיינסטרים ולמוקדי הכוח, ואין לנו גם אמון מוחלט ומלא כבעבר במערכת הבריאות, מה נשאר לנו? אנה נפנה?

מיוצרים ומאמנים עדיין יש לנו ציפיות. כן. אנחנו, שנלחמים על זכויות-אדם ורוצים צדק ושוויון וחמלה, ומתנגדים לאפליה בין דם לדם, אנחנו מבקשים למצוא אוזן כרויה אצל האמנים והמוזיקאים האהובים עלינו, שתמיד היו בעינינו קול המצפון, הרגש, ההיגיון והחופש. אבל האמנים הישראלים ברובם המכריע שותקים שתיקה גמורה. במקרה הטוב הם במצב של אלם. במקרה הגרוע יותר הם מתנפלים על מישהי באולם שהורידה את המסיכה לרגע כדי לנשום, או תוקפים בראיונות אוויליים את “מתנגדי אחיסונים”. ולא משנה כמה פעמים נגיד שזה מתנגדי כפיה ולא מתנגדי חיסונים.

המציאות הישראלית מקשה מאוד על אמנים. פרנסה היא נקודה רגישה וכואבת וכשמישהו הולך נגד הזרם המרכזי זה אפילו כואב יותר. אז האמנים שיתפו פעולה עם התו הירוק הנפשע, עצמו עיניים מול חוק הסמכויות הדיקטטורי, שתקו מול גניזת דיוני קבינט הקורונה, לא הגיבו אל מול מראות של משטרה הרודפת אחרי נערות צעירות או נשים מבוגרות ללא מסיכה בכיכר דיזנגוף והפקחים השולפים גולשים מהים בטענת “סכנה לבריאות העם”. בעיניי, שתיקת האמנים כואבת לא פחות מהתעמרות הממשלה באזרחיה או משתיקת התקשורת הממוסדת.

המציאות הישראלית מקשה מאוד על אמנים. פרנסה היא נקודה רגישה וכואבת וכשמישהו הולך נגד הזרם המרכזי זה אפילו כואב יותר. אז האמנים שיתפו פעולה עם התו הירוק הנפשע, עצמו עיניים מול חוק הסמכויות הדיקטטורי, שתקו מול גניזת דיוני קבינט הקורונה, לא הגיבו אל מול מראות של משטרה הרודפת אחרי נערות צעירות או נשים מבוגרות ללא מסיכה בכיכר דיזנגוף והפקחים השולפים גולשים מהים בטענת “סכנה לבריאות העם”. בעיניי, שתיקת האמנים כואבת לא פחות מהתעמרות הממשלה באזרחיה או משתיקת התקשורת הממוסדת

ובתוך כל זה כתב, הקליט ושר טונה את אלבום הסולו הרביעי שלו “מזרח פרוע”, שיצא ב-17 בדצמבר 2021 ומופץ על-ידי “נענע דיסק”. זוהי אותה חברה שנתנה בזמנו את ההזדמנות לרמי פורטיס וברי סחרוף, נקמת הטרקטור ואחרים, שביקשו גם לומר דברים אמיצים וישרים על המציאות שבה אנו חיים. למרבה התדהמה (ותכף אסביר על ומה ולמה תדהמה) טונה זוכה להצלחה כבירה אצל הקהל הרחב וגם זכה ממש עכשיו בפרס אקו”ם.

אז ככה; משבר האמון העמוק כלפי משרד הבריאות, הטלוויזיה, העיתונאים, בתי המשפט, חברי הכנסת והממשלה – כל זה בא לידי ביטוי בכל רצועה באלבום הזה. העובדה שגוף ממסדי ומיינסטרימי כמו אקו”ם מעניק לו פרס היא מפתיעה ביותר. טונה לא מהסס מלהזכיר את דימוי תת המקלע העמוס בווירוסים של ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט. הוא לא מהסס והוא מפרק לבנה אחרי לבנה את החומה שנוצרה בתוך החברה הישראלית.

יש לי תת מקלע וגם אקדח של מים
אם מתקרבים מידי אני משפריץ ישר לעין, אה
וכשאומרים שזה “בריאות, או חופש”
למה זה מרגיש שמנסים למכור חושך
איך הם דואגים לבריאותי, כשאשתו של חמותי
מרוב לחץ לא יוצאת לקנות קוטג’
מפיצי המחלות מפתיעים בקאמבק
שכנים שלי חושבים שזה אני נגדם
ומה אני אגיד? שזה בריא לגמרי
מה אני אגיד? עיתונאים נרדמתם
אפילו לא תוהים או שואלים לאן זה
לא מראים את כל החלקים של הפאזל…

כן. ישר לפרצוף. טונה צודק ומדייק וגם לא פוחד מאף אחד. נכון, העיתונאים נרדמו, ואף אחד לא מראה את כל החלקים של הפאזל, והשכנים פוחדים וחושבים שטונה נגדם, והאישה פוחדת לצאת לקנות קוטג’ כי אמרו לה בטלוויזיה שזו מגיפת קץ האנושות, ויותר ויותר אנשים מבינים שניסו למכור לנו חושך במסווה. אבל טונה ער לגמרי, מבריק, ממולל מילים, וירטואוז שיודע לחבר את היצירה המקורית אל הזמן והמקום. מהאלבום יצאו הסינגלים “הטוב, הרע ואחותך”, שבו מארח את טונה את שלום חנוך, ו”היי בייב”. הסינגל השלישי “סהרה” הוא שיתוף פעולה של טונה עם עוד אחד מהשמות החמים של הזמן האחרון, הזמרת-יוצרת יסמין מועלם, ניר דנן ויקיר בן טוב, שהפיקו את האלבומים הקודמים של טונה, עשו כהרגלם מלאכה מלוטשת, וטונה משרה קסם על השירים שלו, שטובעים בחן, ססגוניות והמצאות. חוץ משלום חנוך ויסמין מועלם מתארחים ב”מזרח פרוע” גם אושיק לוי, פאר טסי, טדי נגוסה ודודו טסה.

האלבום הזה עוסק, בין היתר, בהתמודדות עם מגיפה עולמית, התנהלות הממשלות בעולם והגבלות הקורונה. טונה מביט במציאות, לא מייפה כלום. מצד שני, הוא גם לא גולש לפסימיות.

גם אם זה לא נראה טוב
וכל הכוכבים מראים שיש סיבה לדאוג, אה, אה
אין סיבה להתייאש
כך נקבע, פחד נגד אהבה, בחר באיזה צד אתה
עובדה, זמן, הכל נשרף בזמן
אבל אתה גם ככה כאן
(כל הכוכבים).

טונה אקטואלי. טונה רלוונטי. טונה אינטליגנטי. טונה כתב כאן את הפסקול של התקופה. זה לא רק הגרוב, ההיפ-הופ, ההפקה, האיזכורים. זה האלבום היחיד שממש נכתב על הקורונה, המגיפה, התקנות, השיגעון, חוסר ההיגיון. בלי למצמץ, ובלי להתנצל. טונה לא רק שאינו מסתתר, הוא הולך גאה וזקוף באמצע הרחוב של הפופ הישראלי

בשיר השני “שובו של מרדכי” טונה משרטט את המציאות הכאוטית של השנתיים האחרונות. השרירותיות של ההנחיות, חוסר ההיגיון המוחלט והצייתנות, ומודה שכמעט נכנע לגל העכור “אבל אני לא יודע להרים עיניים”. כל מה שהוא מתאר פה מוכר לכל מי שבחר בזכותו על גופו (בין אם התחסן ובין אם לאו) למי שחווה התרחקות מאנשים שהיו חברים, משפחות שנקרעו על מזבח התו הירוק.

תחזיק חזק כי מתקרבים
אל המזרח הפרוע
כאן להיגיון אין דורשים
גם אם תשתגע
איש לא רואה, איש לא שומע
בחיי, ניסיתי להיכנע
אבל אני לא יודע להרים ידיים
זמנים משוגעים
מלא שיחות קשות עם אנשים ממש קרובים
מה לי ולכל הבלאגן אם אני צ’יל?
חצי עיר בסרט שהם עוד שניה מתים
המון של אנשים בחוץ, הם לא מעריצים.
(שובו של מרדכי)

טונה אקטואלי. טונה רלוונטי. טונה אינטליגנטי. טונה כתב כאן את הפסקול של התקופה. זה לא רק הגרוב, ההיפ-הופ, ההפקה, האיזכורים. זה האלבום היחיד שממש נכתב על הקורונה, המגיפה, התקנות, השיגעון, חוסר ההיגיון. בלי למצמץ, ובלי להתנצל. טונה לא רק שאינו מסתתר, הוא הולך גאה וזקוף באמצע הרחוב של הפופ הישראלי.

אין לי עכבות וזה עקב אכילס
יש לי גם מעריצים שכבר הפנו לי כתף
“תהיה יפה וסתום ת’פה” אבל אני לא טפט
אני הגעתי עד לכאן רק כי הטלתי ספק
הם אמרו–תתכופף, אתה לא מרדכי
שיגידו מה יגידו, על הזין! לא מרים את הידיים.

בשיר הנושא, “מזרח פרוע”, טונה מעביר את המסר כי הוא אינו “מכחיש קורונה”, או “מתנגד חיסונים”, אלא הוא בעד חופש הביטוי וזכויות אדם.

הם אומרים שהוא מכחיש, אני מכחיש את זה (לבריאות!)
והם אומרים: “לטובתך תהיה אדיש לזה” (לבריאות!)
הם אומרים והם אמרו
ובשביל כל מה שיגידו כנראה יהיה צריך עוד אינטרנט
יו, לא ברור לי מה אסור ומה מותר לכתוב
שזה מעיד שהמצב אכן נורמלי פה
אנ’לא אגיד לאף אדם מה כדאי או לא.

כך הוא כותב ושר בשיר הנושא המעולה “מזרח פרוע”.

הוא ראפר שפעיל בארץ מאז סוף המילניום הקודם בנערותו בפתח תקווה, לאחר שנים רבות כמוזיקאי בסצנת השוליים של המוזיקה הישראלית יצא ב-2015 אלבומו “גם זה יעבור” שסימן את פריצתו אל המיינסטרים הישראלי יחד עם חבר הילדות שלו רביד פלוטניק (“נצ’י נצ’) ובעצם יחד עם כל סצנת הראפ בה הם התפתחו.

הכבוד שניתן לטונה מהמיינסטרים הישראלי בשנים שקדמו לקורונה כלל את אהבת הקהל הרחב ברשת ובהופעות, את פרס אקו”ם שניתן לו ב- 2015, שירים בפלייליסטים של תחנות רדיו ציבוריות שונות ואפילו השתתפות כמרואיין כ”נציג הדור הצעיר”, בסדרת הדוקו של קובי אוז “צליל מכוון” לצד האייקונים הגדולים של התרבות הישראלית. האלבום שלו (אלבום השנה שלי, לא רק של שופטי אקו”ם), מסתיים בסגירת מעגל מרתקת, כשטונה מארח את שלום חנוך. חנוך שכתב על “פראג” ועל הפלישה הסובייטית ב-1969, ועל סקס עם טרנסג’נדר ב-1978 ועל המשבר הכלכלי והמנטלי של המדינה ב”מחכים למשיח” ב-1985, שלום חנוך הזה, עכשיו הוא בא אל טונה ושר איתו:

בוא נגיד שההילוך עלה, כדלקמן, זו מלחמה
מאז אותה סחרחורת אני לא מקשיב לדוקטור
אבא של המדינה פשוט שכח אותי באוטו.

ושיהיה ברור – אין כאן אסופת שירי נהי. זה לא אוי אוי אוי, כמה אנחנו מסכנים וצודקים וסובלים. זה לא דומה ל”יורים ובוכים” של סי היימן ולא “אחרינו המבול” של נורית גלרון ולא “חד גדיא” של חוה אלברשטיין ובטח שלא הפמפלטים הילדותיים של אביב גפן משנות ה-90. הו, לא.

“מזרח פרוע” של טונה הוא מסמך נוקב, הוא אני מאשים, קריעה ללא היסוס של מארג השקרים והצביעות שעטפו את החברה הישראלית, נדבקו לפרצופה כמו מסיכת התכלת, עד שהפכו לחלק מהפנים עצמן. “מזרח פרוע” הוא לא רק אלבום השנה, הוא גם אחד האלבומים היחידים בהיסטוריה של הזמר העברי שהתייצבו בגאון מול הזרם המרכזי והציגו לו אצבע משולשת, תוך כדי נאום קטגוריה מנומק. יוצר ענק. אלבום ענק.