איפה החביאו אותו עד עכשיו?

הפעם הראשונה שגמרתי היתה בגיל 22. זה היה במגע שלי בדגדגן. הייתי בזוגיות אז, אבל זה קרה דווקא בזמן עינוג עצמי. בקשר קודם שלי, נהגתי לזייף אורגזמות. עד היום כמעט לא שיתפתי את זה. התביישתי. הייתי בת 17 וקצת כששכבתי עם בן הזוג שלי בפעם הראשונה, ושם זה התחיל לקרות. הוא היה מענג אותי, ואני הבנתי שאני אמורה להרגיש עונג. לפעמים גם באמת היה לי קצת נעים, אבל ממש בקטנה. הייתי כל כך לא מחוברת לעונג שלי, שלא ידעתי בכלל מה אני אמורה להרגיש ואיך אני יכולה להכווין אותו. כל הערוץ של העונג המיני שלי בפות כמעט ולא היה פתוח. כשהוא עינג אותי, העונג (שלא היה משמעותי) נעלם מהר מאוד ואז רק רציתי שזה ייגמר. אבל איך זה ייגמר? הרי לא דיברנו תוך כדי, על מה שקורה. הוא לא ידע שאני רוצה לסיים עם זה ואני התביישתי להגיד. איכשהו הבנתי, כנראה מכל הסרטים שראיתי, שהדרך שבה הסיפור המעייף הזה יגמר, היא בכך שאני אגמור. אז גמרתי בכאילו.

מה שהכי כואב לי בזיכרון הזה, הוא שוויתרתי על העונג שלי כל כך בקלות ובגיל כל כך צעיר. שלא ידעתי שזה אפשרי שארגיש עונג ממין. כואב לי שלא ידעתי שאני יכולה לדבר בפתיחות במהלך הסקס על מה שמתרחש אצלי. אם הייתי עושה את זה, הייתי יכולה לגלות, יחד איתו, את העונג שלי – במקום לסגור רק עוד יותר את האופציה לעונג, עם כל זיוף אורגזמה.

הבנתי שאני אכן חווה אורגזמה נרתיקית והיא עדיין מתרחשת הודות לדגדגן, לחלקים שלו שלא ידעתי על קיומם. ולמדתי עוד שהגודל המלא שלו הוא כ- 10 ס”מ! רבות מהנשים שגומרות מחדירה, אכן גומרות מהזרועות של הדגדגן. הגירוי החיצוני שלו על ידי חיכוך מגרה גם את השורש שלו

עד גיל 22 כמעט ולא אוננתי. הייתי מנוכרת לגוף שלי. לפחות לא מאז הפעמים ההן בגיל 6 כשהייתי מתחככת על משענת הספה. שם אני ממש זוכרת עונג: שעות הצהרים, אמא שלי ישנה, אני בסלון לבד עם דלת סגורה, צופה באיזו סדרה בטלויזיה, ומשהו שם כנראה מעורר אותי. ואז אני מתחככת על הספה. היום כשאני נזכרת בזה, אני מבינה שחיככתי את הדגדגן, שלא ידעתי על קיומו. איזה ניחוח של חופש והנאה יש בזכרון הזה. ההפך הגמור ממה שהרגשתי כשזייפתי אורגזמה בגיל 17 ומשהו.

אבל משהו טוב אחד קרה מתוך הקשר ההוא שבו זייפתי אורגזמות, יצאתי עם החלטה ביני לבין עצמי: זהו, בקשרים הבאים, אין זיוף אורגזמה יותר. כאילו משהו בי הבין שאני רוצה להיות יותר נאמנה לעצמי. מתענגת או לא מתענגת – אורגזמה אני יותר לא מזייפת.

ובאמת, בתחילת הקשר הבא, בגיל 22, אני זוכרת את עצמי כבר הרבה יותר ערה מינית. אבל עדיין לא נגעתי בעצמי ועדיין לא הגעתי לאורגזמה. מתישהו תהיתי איך אני לא גומרת מחדירה, ובכלל, למה אני לא נהנית מכל העסק. הייתי בטוחה שכולן נהנות מחדירה, כי הרי חדירה זה מה שאנחנו עושות בסקס. מאחר שלא דיברתי עם אף חברה על מיניות ובטח לא על אוננות או עינוג עצמי, ההנחה היתה שכל הנשים סביבי שעושות סקס, נהנות מחדירה וגם גומרות ממנה. ממש כמו שראיתי בסרטים.

לפני 20 שנה בערך, החלטתי לקרוא מאמרים על עינוג מיני של נשים ושם נפתח אליי עולם הדגדגן. הייתי סטודנטית להנדסה בטכניון. לצד חקירת משוואות עם נעלמים, התחלתי לחקור את הדגדגן הנעלם שלי. ולמרבה השמחה, גיליתי אותו די מהר והתברר שהוא בכלל לא כזה נעלם.

הבנתי שבמקום להכניס אצבעות לוואגינה כמו שעשו לי לרוב כשעינגו אותי, יש לי בכלל כפתור עונג כזה שיכול להנות אותי מאוד, אם רק אתמיד בחיכוך שלו לאורך זמן. אני זוכרת שתוך כדי לימודים לקראת איזה מבחן, החלטתי לעשות הפסקה ולגעת בדגדגן שלי.

כשקראתי על נפלאות הדגדגן, הרגשתי כאילו נכנסתי לעולם סודי. לא הבנתי איך עד אז בקושי שמעתי עליו, וגם אם כן, איך ולמה הוא הודחק אצלי בתודעה. תהיתי איך יתכן שמעולם לא נגעתי בו. איך חייתי 22 שנים בגוף אישה בלי להכיר את הדגדגן שלי. שנים הייתי בטוחה שהעונג שלי נמצא רק בתוך הנרתיק ושאני פשוט פגומה מינית ולכן אני לא מרגישה את מה שאני אמורה להרגיש.

לקח זמן עד שלמדתי שזאת לא רק אני… הדגדגן נמחק מהתודעה שלנו במשך מאות אם לא אלפי שנים. בתקופת ציד המכשפות באירופה, לפני 400 שנים, כינו אותו “הפטמה של השטן”. אישה שהעזה להתענג וגילו שהוא זקור אצלה, נענשה ונרצחה בעינויים. מה הפלא שאיבר הפלא הזה נמחק מהתודעה שלנו? גם בימינו, ישנן נשים שעוברות כריתה שלו. מאיבר של עונג, הדגדגן נהיה לאיבר של עונש.

רק ב-2009 הדגדגן מופה לראשונה ב-MRI! עד שנות ה-90 הוא הושמט מספרי הרפואה (גם בהמשך הוא כמעט ולא הוזכר בהם). הרבה כוחות פעלו וכמעט הצליחו למחוק לחלוטין מהתודעה את האיבר המופלא הזה שיש לנו בין הרגליים.

באותה פעם ראשונה שנגעתי בדגדגן, חוויתי עונג, אולי הכי משמעותי אי פעם בפות – עד אז. החלטתי שאני לא מוותרת עד שאני גומרת, גם אם זה יקח לי שעות. הייתי מוכרחה להגיע לשם, להבין מה אני מפספסת. ואז זה קרה. פעם ראשונה אורגזמה. היא לא היתה מאוד חזקה, אבל אני לא אשכח את האושר. הנה, סוף סוף זה קורה לי, האופציה הזאת קיימת בגוף שלי, הגוף שלי יודע להתענג וגם להגיע לאורגזמה. איזו הקלה. זה באמת לקח המון זמן, קרוב לשעתיים. ככה זה כשמסלול העונג כמעט כבוי בגוף. אבל זה הגיע בסוף. אני הגעתי.

בדיעבד אני מבינה שזאת היתה אחת מנקודות הציון בחיי בתביעת הבעלות שלי חזרה על העונג שלי. התעוררתי מתרדמה ארוכת שנים שלכל אורכה כמעט ולא חוויתי עונג מיני. לא רק בגלל העדר האורגזמה. פשוט לא היתה לי האפשרות לחוות באמת עונג מיני בגוף שלי. החלטתי לתת גם לבן זוג שלי לענג אותי יותר וקודם כל, דרך הדגדגן. איפשרתי לו לענג אותי עד האורגזמה, ולפעמים לקח לא מעט זמן עד שהיא הגיעה. אבל עמדתי בהחלטתי לא לזייף אורגזמות, ואיפשרתי לעצמי ממש לקבל ממנו.

עדיין לא דיברתי איתו על זה, אבל ההסכמה הזאת ביני לביני היתה ציון דרך במסע שלי. בשנים הבאות, נהניתי בעיקר מעיסוק בדגדגן, והייתי גומרת כך.

ועדיין, הייתי בטוחה שאני מוזרה או פגומה מינית. לא היה לי מושג שלמעשה רוב הנשים שהכרתי בחיי בכלל לא גומרות מחדירה. לא ידעתי שההנאה גם אצלן באה בעיקר מעינוג הדגדגן (אם בכלל), שאם הן חוות אורגזמה (ולא מעט נשים לא חוות) היא “דגדגנית חיצונית” ובטח שלא ידעתי שרוב הנשים בחיי לא מענגות את עצמן ומתעלמות לחלוטין מהאיבר הזה שנמצא אצלן בין הרגליים.

התחלתי לדבר עם נשים על המיניות שלהן רק בעשור האחרון. הבנתי שהמון נשים מוותרות על המין בזוגיות או ממש ממעיטות בו, כי אינן גומרות בחדירה או כי הן לא חוות עונג מיני בזמן חדירה.

ואז לפני 8 שנים גיליתי את האורגזמה שלי מחדירה. לעולם לא אשכח את הלילה הוא, בכיתי מהתרגשות. לא מעוצמת האורגזמה, אלא מעצם זה שהיא התרחשה. הרגשתי שמשהו מופלא קרה לגוף שלי, שהוא נפתח, שהעונג המיני שלי נפתח אליי עוד יותר. זה הרגיש קצת כמו ללכת שנים עם כנפיים מחוברות לשכמות ולא לדעת שהן קיימות, ואז יום בהיר אחד, לגלות אותן פתאום ולדעת שאני יכולה לעוף.

בהמשך, הבנתי שאני גומרת מחדירה בעיקר כשיש גם חיכוך של הדגדגן והתאכזבתי – הרי חשבתי שאני גומרת נטו מחדירה, שגיליתי עוד מקום בגוף שבו אני חווה עונג ואורגזמה – בתוך הוואגינה. וכעת חשדתי שהדגדגן, הוא שוב זה שמביא אותי לאורגזמה, ורק היה נדמה לי שהיא מתרחשת בנרתיק.

ואז, כמה שנים אחרי האכזבה ההיא, בקורס למנחי מיניות, הכרתי את מבנה הדגדגן המלא וגיליתי שבאמת יש לי כנפיים. כלומר לו. התברר לי שהכפתור הגלוי שנמצא בחוץ, יש שתי שלוחות, זרועות, שנכנסות פנימה אל תוך הפות שלנו, ואורכן 9 ס”מ. הקצה של הדגדגן הנמצא בחוץ, הוא החלק הידוע שהכרתי שנים. אך למעשה רוב רובו ממקום בתוך הוואגינה והצורה הכוללת שלו דומה לפין הגברי.

הבנתי שאני אכן חווה אורגזמה נרתיקית והיא עדיין מתרחשת הודות לדגדגן, לחלקים שלו שלא ידעתי על קיומם. ולמדתי עוד שהגודל המלא שלו הוא כ- 10 ס”מ! רבות מהנשים שגומרות מחדירה, אכן גומרות מהזרועות של הדגדגן. הגירוי החיצוני שלו על ידי חיכוך מגרה גם את השורש שלו. לא סתם החיכוך של חלקו החיצוני אצלי, עוזר לי (ולמיליוני אחרות) לגמור מחדירה. במשך שנים נגעתי בדגדגן, חקרתי, עינגתי, ועוררתי את מסלולי העונג שלו גם לאורכו, אל תוך הוואגינה. 37 שנים גודלו המלא היה מחוק לי לגמרי מהתודעה.

רבות מאיתנו לא נוגעות בדגדגן, לא יודעות איך הוא יכול לענג אותנו, לא מכירות את המבנה שלו, וגם אם כן, יודעות עליו באופן חלקי בלבד. הדגדגן במלוא גודלו נחקר לראשונה רק ב-1990 על ידי החוקרת האוסטרלית הלן אוקונול. על אף הגילוי המרעיש אודות צורתו המלאה, כמעט שאין אזכור לאיבר הזה בספרי האנטומיה. יש לנו איבר גאוני בין הרגליים שכל מטרתו היא עונג. ולא רק שאף אחד לא ניסה לתהות על קנקנו אלפי שנים, הוא עבר ובחלק מהמקומות בעולם עדיין עובר, מסע של הכחשה, הענשה וניסיון הכחדה.

אבל האם באמת כל מטרתו היא עונג? בשנים האחרונות אני מגלה שהדגדגן עובד טוב גם כמשכך כאבים. לעתים סבלתי מכאב כזה או אחר והחלטתי לענג את עצמי באמצעות הדגדגן והרבה פעמים זה העביר את הכאב. התוודעתי לתאוריות שגורסות שהוא נוצר עבורנו גם להקלה על הכאבים בזמן לידה. שעינוג הדגדגן בזמן לידה יכול לאפשר לידה מענגת ואולי לשבור את המיתוס הנוראי הזה של “בעצב תלדי בנים”. בעת האורגזמה, משתחררים שני הורמונים למערכת הדם: אוקסיטוצין שהוא גם אחראי ליצור הצירים, ואנדורפין, משכך הכאב הטבעי של הגוף. כך מתעורר גם חומר המקדם את פעילות הרחם וגם חומר המשכך כאב. מגע בדגדגן ואורגזמה תומכים גם בכאבי הווסת. האם רק בזמן אורגזמה יש שיכוך כאב? נסו בעצמכן. בחוויה שלי כבר בתחילת המגע בדגדגן יש רגיעה בכאב, משום שתשומת הלב של המוח עוברת לעונג.

יש לנו איבר גאוני בגוף שיודע לענג אותנו ולהשפיע על האיזון הנפשי והבריאותי שלנו. החזרת העונג לדגדגן אחרי שנים של סירוס שלו, מחברת אותנו חזרה לחיים בתודעת עונג ומחזירה לנו הנשים את הזכות להתענג. המוני נשים מתעוררות אל העונג שלהן רק בשנות ה-40 של חייהן, אם בכלל.

אני מדמיינת עולם שבו אנחנו מחוברות לתודעת העונג שלנו מגיל צעיר, מדברות על כך בחופשיות עם בנותינו, שגדלות להיות נשים שמחוברות ביום יום שלהן לדגדגן ולעונג המיני הטמון בו.