שיר במגירה – רביד פלוטניק

במרכז פתח תקווה אין את מי להרשים

עכשיו אני לבד לא מדבר רק מקשיב

אין הסחות דעת אין רעשים

מצאתי את עצמי כועס ואין את מי להאשים בכלל 

תוך כדי תנועה הכל מתחיל לקרות

עשינו שפטכל, צבענו תקירות

הזמן מראה שלפעמים בשביל ללמוד דברים

חשוב לטעות

זורמים איתו, ומבקשים לטעום אוויר מתוק

אנשים חושבים מבקשים לזרוח

כשהיינו ילדים חלמנו רק לצרוח

כשהיינו ציפורים השקפנו מגבוה

בגלגול הנוכחי אני מבקש מרגוע.

אני מתיישב נושם עמוק עולה למעלה ומתחיל לשחות

סחטיין על התודעה הקוסמית

זה וואחד קרוספיט…. בפ”ת אני הוביט

אין לי דרך להרשים אותך עם איזה סיפור הירואי

אין לי לשלוף בשלוף איזה משפט מתוחכם של פרויד

ועוד נשחה באיזון מדויק, של יין ויאנג

עד אז אני יושב בבית, שותה תה עם נענע – מחכה לך שתבואי