ניווט בשדה המוקשים של הצנזורה הדיגיטלית

בעולם המקושר יותר ויותר הפכו פלטפורמות המדיה החברתית לכיכרות העיר הדיגיטליות שבהן מתאספים אנשים כדי לחלוק מחשבות, חדשות ורעיונות. עם זאת, הכוח שמפעילות ענקיות טכנולוגיה כמו פייסבוק, טוויטר ויוטיוב על עיצוב השיח ועל הנחיית התוכן מעלה חששות משמעותיים בנוגע לצנזורה ולגבולות האתיים של מעשיהם. לחרדתנו, לאחר עידן הקורונה אנו מגלים שהממשלות שלנו הן מוצאות העניין העיקריות בשליטה בתוכן ובנרטיבים המופצים בפלטפורמות התוכן המובילות.

האיחוד האירופי העביר בחודש האחרון את חוק השירותים הדיגיטליים (DSA), השואף להקים מסגרת רגולטורית מקיפה עבור פלטפורמות דיגיטליות הפועלות בתוך האיחוד האירופי, שלהן יותר מ-45 מיליון משתמשים חודשיים. מצד אחד, נדרש לרסן את כוחן הבלתי מרוסן של ענקיות הטכנולוגיה, וכך לדוגמה מחייב החוק סינון תוכן, הגבלות על מודעות לילדים, הגבלות על אתרי מסחר בהסרת מוצרים לא חוקיים ושיתוף מידע עם הרגולטור. מן הצד השני, זה יכול להפוך איום ישיר על חופש הביטוי. על פלטפורמה שלא תציית יושת קנס של עד 6% מן הרווחים שלה.

ה-DSA מבקש לקבוע כללים עבור פלטפורמות מקוונות ועבור חברות מדיה חברתית גדולות בנוגע לפרסום תוכן, לשקיפות ולאחריות. בעוד מטרותיו, לכאורה, ראויות במילים מכובסות, משקפים הפרטים הקטנים שליטה אבסולוטית על דעות המובעות ברשת והנדסת תודעה של כלל משתמשי הרשת.

אחד המאפיינים המרכזיים של החוק הוא הדרישה מפלטפורמות גדולות ליישם אמצעים להתמודדות עם תוכן לא חוקי, כולל דברי שטנה, תוכן טרור ומוצרים מזויפים. לכאורה, זה נראה כמהלך חיובי לקראת סביבה מקוונת בטוחה יותר. עם זאת, האתגר טמון בפרשנות של מונחים רחבים אלה. מהם דברי שטנה או תוכן קיצוני? קביעה זו יכולה להיות מאוד סובייקטיבית ופתוחה להתעללות. ולכן, הפלטפורמות יממנו בעצמן את צוותי בקרת התוכן מטעם האיחוד האירופי, שיהיו אחראים ישירות להסיר תוכן שלא נראה להם. ה-DSA מחייב שקיפות בנוגע להחלטות הסרת תוכן. תיאורטית, כך יסופקו למשתמשים יותר תובנות הנוגעות לסיבה שהתוכן שלהם הוסר. בעוד החוק החדש מנסה למצוא איזון בין רגולציה של ענקיות טכנולוגיה לשמירה על חופש הביטוי, נותר לראות באיזו יעילות היא תיושם ואם היא עלולה לחנוק בלי משים את השיח הלגיטימי.

לאחר שנחשפה מעורבות ה-FBI בצנזורה בטוויטר בסדרת תיקי טוויטר שפורסמו השנה, עולה החשש שגם האיחוד האירופי מעוניין ביכולת שליטה שכזאת. אילון מאסק כבר הודיע שטוויטר/X תציית לחוק.

אירופה לא היחידה שפועלת בכיוון הזה. בארה”ב פועלים חברת הקונגרס הדמוקרטית ליז וורן והסנטור הרפובליקני לינדזי גראהם להקמה בחקיקה של גוף פדרלי חדש להגנה על הצרכן הדיגיטלי, שתהיה לו הסמכות להנפיק צו זימון למידע, להעניק הנחת סטנדרטים לסינון תכנים וליישם מנגנוני אכיפה על פלטפורמות דיגיטליות כמו מטא ו-X. החוק מנוסח באופן רחב, שבהחלט מאפשר לממשלה לפעול באופן השולל את חופש הביטוי, אם לכך היא תשאף.

במקביל, עדכנה לאחרונה YouTube, פלטפורמות שיתוף הווידאו הפופולרית ביותר בעולם, את מדיניות התוכן שלה כדי לטפל ב”חששות בנוגע למידע מוטעה”, לתוכן מזיק ולדברי שטנה. שינוי משמעותי אחד הוא המחויבות של YouTube להילחם במידע מוטעה ובדיסאינפורמציה. אומנם זהו צעד חשוב, אך הוא מעלה דאגה כבדה ביחס לגבול העובר בין צנזורה לבדיקת עובדות. יצירת איזון בין שמירה על חופש הביטוי למניעת הפצת מידע כוזב אינה משימה קלה.

כך לדוגמה, יוטיוב הצהירה שתוכן רלוונטי בנושאי בריאות הוא אך ורק תוכן התומך בעמדות ארגון הבריאות העולמי. בכלל זה, כל תוכן על דרכי טיפול, על מניעה ועל הכחשה של קיום מחלה ייחסם, ובעיקר הם עומדים להקשיח את הבקרה על תוכן הנוגע לטיפול בסרטן. כיוון שמדינות וגורמים המשקיעים בחברות תרופות תומכים בארגון הבריאות העולמי, הרי שקיים סיכון לפוליטיזציה ולניגודי עניינים בעת החלטות על צנזורה של תוכן מרשת יוטיוב.

היבט מכריע במדיניות התוכן של YouTube הוא יישום הנחיות הקהילה. אומנם הנחיות אלו נועדו להבטיח שהתוכן תואם את ערכי הפלטפורמה, אך הם גם פותחים דלת לפרשנות סובייקטיבית. יוצרי תוכן מוצאים את עצמם לעיתים קרובות מנווטים במבוך של כללים ושל מדיניות המשתנים ללא הרף, שיכולים לתסכלם ולהשפיע על החופש היצירתי שלהם.

טוויטר, הידועה בשמה החדש X, הגישה תביעה נגד מדינת קליפורניה עקב חוק חדש לבקרת תוכן בפלטפורמה. לטענת X זוהי הפרה בוטה של חופש הביטוי האמריקאי. אך במקביל הודיעה מנכ”לית X, לינדה יקארינו, הידועה בעברה בפורום הכלכלי העולמי, על חזרת הקונספט של shadow Banning, המקטין את החשיפה של תוכן “בעייתי”.

X הפתיעה לרעה בעקבות פרסום תוכניתה לדרוש זיהוי ביומטרי ואישי ממשתמשי הפרימיום שלה כדי למנוע התחזות ובוטים. בעוד הכוונה המוצהרת שלהמהלך הזה היא לשפר את הבטיחות ואת האבטחה, הוא גם מעלה חשש בנוגע לפרטיות ולשימוש פוטנציאלי לרעה בנתוני משתמשים רגישים. המדיניות החדשה של X עולה בקנה אחד עם האסטרטגיה של מאסק להקמת “אפליקציית הכל” במודל של Wechat הסינית, והמידע הביומטרי שייאסף יהיה נכס משמעותי לפלטפורמה.

בעידן שבו לפלטפורמות דיגיטליות יש השפעה עצומה על השיח הציבורי, הטיפול בחששות הקשורים לצנזורה דיגיטלית הוא בעל חשיבות עליונה. היכולת של ממשלות ושל תאגידי ענק לשלוט בשיח תוך פגיעה בחופש הביטוי, מערער את יסודות הדמוקרטיה שעליהם אנו מעוניינים להתבסס.